מ-9 ל-13 טריליון דולר בשנתיים: שלוש החזיתות החדשות של ואנגארד, והסתירה שבפנים
הנכסים שמנהלת ואנגארד קפצו מ-9 ל-13 טריליון דולר בשנתיים, וקרן הדגל שלה הפכה לקרן הסל הראשונה שחוצה טריליון; עכשיו היא מפנה את נוסחת המחיר הנמוך לשלוש זירות חדשות, ובמקביל נכנסת לשוקי ההשקעה הפרטיים, שהם בדיוק ההפך ממה שבנה אותה
בתוך שנתיים קפצו הנכסים שמנהלת ואנגארד עבור לקוחותיה מתשעה טריליון דולר ל-13 טריליון. קרן הדגל שלה על מדד S&P 500 הפכה בחודשים האחרונים לקרן הסל הראשונה בעולם שחוצה טריליון דולר לבדה, וביוני החברה עקפה לזמן קצר את אייישרס של בלאקרוק והפכה לספקית קרנות הסל הגדולה בארצות הברית. היום השתיים צמודות, כל אחת עם נכסים של כ-4.7 טריליון דולר בקרנות סל.
מלחמת המדדים, למעשה, הוכרעה. השאלה המעניינת היא מה עושים מכאן, והתשובה שהחברה בחרה היא שלוש חזיתות חדשות: פיקדונות מזומן, ייעוץ פיננסי ואיגרות חוב.
המזומן כמכונת גיוס
המפתיע מבין השלושה הוא דווקא המזומן. חשבון חיסכון בריבית גבוהה שהושק בתחילת 2024 הפך לאחת ההשקות המוצלחות בתולדות החברה. יותר מחצי מיליון לקוחות נרשמו אליו, היתרה הממוצעת עומדת על 42 אלף דולר, והוא משלם ריבית שנתית של 3.35% מול ממוצע ארצי של 0.62% בחשבונות חיסכון.
אבל המספר החשוב באמת הוא אחר: כרבע מהלקוחות שפתחו את החשבון הזה הם לקוחות חדשים לחלוטין בחברה, ורובם כבר צרכו שירותים נוספים אחרי שנכנסו. כלומר מה שנראה כמו מוצר חיסכון פשוט הוא בפועל מכונת גיוס לקוחות, והריבית היא עלות הרכישה.
ההתקפה על האג"ח
בחזית האג"ח המהלך אגרסיבי לא פחות. מאז יולי 2024 השיקה החברה 25 מוצרי חוב אמריקאיים, תשעה מהם מנוהלים באופן אקטיבי. במחצית הראשונה של השנה זרמו לקרנות האג"ח שלה 142.2 מיליארד דולר, שהם 35% מכלל הגיוסים בענף.
והתמחור הוא הנשק. דמי הניהול הממוצעים בקרנות האג"ח האקטיביות שלה עומדים על 0.10% בשנה, מול ממוצע ענפי של 0.45% בלי לכלול אותה. לפי נתוני חברת דירוג, 83% מקרנות האג"ח האקטיביות שלה היכו את התשואה הממוצעת של קבוצת ההשוואה בעשר שנים.
קרן סל על אגרות חוב ממשלתיות לטווח של עד שלושה חודשים, שהושקה בפברואר 2025, הגיעה לחמישה מיליארד דולר בפחות משנה והפכה לקרן הצומחת ביותר של החברה. ואז, במקום לגבות יותר על ההצלחה, הורידו את דמי הניהול מ-0.07% ל-0.06%.
ולתמחר מחדש את הייעוץ
החזית השלישית היא ייעוץ, ושם נמצאת ההזדמנות הגדולה מבחינת קהל. ארבעה מכל חמישה אמריקאים אינם מקבלים ייעוץ פיננסי כלל, בין שהוא יקר מדי ובין שהם אינם עומדים בסף הנכסים המינימלי שיועצים דורשים.
התמחור כאן מספר את הסיפור. שירות ייעוץ אוטומטי מנהל 31 מיליארד דולר וגובה 0.20% בשנה. שירות משולב שמעמיד גם מתכנן פיננסי אנושי מנהל 456 מיליארד דולר וגובה 0.35% במסלול שמבוסס כולו על מדדים. יועץ מסורתי גובה בדרך כלל סביב אחוז שלם. זו אותה טקטיקה בדיוק שהפילה את מחירי קרנות המדד, מופנית עכשיו לשירות אחר. ענף הייעוץ הפיננסי עובר ממילא טלטלה של רכישות ומיזוגים.
הסתירה שבפנים
ויש כאן שתי בעיות אמיתיות. הראשונה מבנית: החברה מוחזקת על ידי בעלי היחידות בקרנות שלה עצמן, ולכן היא מתוכננת לפעול בשולי רווח דקים ולהחזיר כל חיסכון ללקוח. זה מצוין עבור הלקוח, וזה מתנגש חזיתית עם הצורך להשקיע סכומים גדולים בטכנולוגיה ובשירות לקוחות בשלוש זירות חדשות בבת אחת. מתחרות כמו צ'ארלס שוואב מחזיקות כ-400 סניפים פיזיים, ולואנגארד אין אף אחד.
השנייה נוגעת למוניטין. החברה נכנסת בהדרגה לשוקי ההשקעה הפרטיים: קשר עם בית השקעות פרטי מאז 2020, ובשנה שעברה שותפות עם שני מנהלי נכסים גדולים שבמסגרתה הושקו שתי קרנות נכסים פרטיים, שזמינות בינתיים דרך יועצים בבנק אחד בלבד.
וזו הסתירה. שוקי ההשקעה הפרטיים מתאפיינים בדמי ניהול גבוהים ובשקיפות נמוכה בכל הנוגע לתשואות, וזה ההפך הגמור ממה שבנה את החברה. מבקרים מצביעים על כך שהמייסד, שהיה מטיף בלתי נלאה להשקעה פסיבית וזולה, לא היה מתלהב מהכיוון הזה.
ובכל זאת, שווה לזכור איך זה נגמר בפעם הקודמת. קרן הסל הראשונה בעולם הושקה ב-1993, וואנגארד נכנסה לתחום ב-2001, שמונה שנים באיחור. בסוף השנה שעברה נסחרו בארצות הברית 4,495 קרנות סל עם נכסים של יותר מ-13 טריליון דולר, לעומת 1,597 קרנות ו-2.1 טריליון עשור קודם לכן. מי שהגיע אחרון לשוק הזה מחזיק היום את הקרן הגדולה בעולם, ודמי הניהול בענף כולו ירדו בדרך.
