ספקית עפר הפסידה את הצ'ק, אבל ניצחה במשפט

בין 2022 ל-2024 עבדו יחד שתי חברות עפר: בני פואד עסלי, שסיפקה מצע ואספלט לפרויקטים, וצח נחום עבודות עפר, שביצעה את העבודות בשטח. בלי הסכם כתוב, ובלי יותר מדי סדר, נוהלה ביניהן מערכת יחסים עסקית שהזכירה במידה רבה, כפי שהודה בעצמו צח נחום עצמו, "חאפרות". כשההתחשבנות הזאת התפוצצה, היא נחתה בבית משפט השלום בחדרה, בצורה של שתי תביעות ותביעה נגדית, שבהן דן השופט יניב הלר.

במרכז הסיפור עמד צ'ק על סכום 80,187 שקל, האחרון בסדרה של שלושה צ'קים בשווי כולל של כ-240 אלף שקל שנתנה צח נחום לעסלי. שני הצ'קים הראשונים נפרעו בצורה תקינה. השלישי נכתב, ככל הנראה בטעות, לתאריך פירעון 30 לינואר 2023 במקום 2024, ומשם התחיל הבלגן. צח נחום טענה שמישהו מטעם עסלי שינה את התאריך בלי רשות ולכן נתנה הוראת ביטול לבנק. עסלי הגישה את הצ'ק לביצוע בהוצאה לפועל, וצח נחום התנגדה.

כאן החריף העימות בין הצדדים. בא כוחה של עסלי טען בדיון אחד כי, "עמדתנו שהשיק לא שונה בו כלום, חד משמעית, אף אחד לא נגע בשיק". אלא שבתצהיר שהגיש בהמשך, העלה מנהל עסלי גרסה חדשה, שלפיה נציג כלשהו מטעם צח נחום הוא זה שתיקן את הצ'ק. ובהמשך של אותו התצהיר ממש, הוא שינה שוב כיוון וטען שדווקא הבעלים של צח נחום בעצמו הוא זה שביצע את השינוי. כשנשאל בחקירה נגדית מדוע לא טען כך מלכתחילה, הוא השיב שפשוט שכח, ורק לאחר כמה שבועות הוא נזכר. בסופו של דבר הוא הודה כי הוא "יודע שהשיק שונה", אך המשיך לטעון שאינו זוכר מי עשה זאת.

מנגד, המנהל של צח נחום תיאר בעדותו כיצד ניסה למנוע בדיוק את התקלה הזאת עוד לפני שקרתה, כשגילה טעות בתאריך: "קיבלנו שלושה... חתמתי עליהם לצערי הרב טעיתי... זה ומפה התחיל הברדק". גרסתו נתמכה גם בהודעות קוליות שבהן פקידה מטעם עסלי מעדכנת את המזכירה של צח נחום לגבי הטעות בתאריך ומבקשת אישור לתקן אותו - הודעות שהפקידה שהשתתפה בהן, מטעם עסלי, נמנעה מלהעיד עליהן.

השופט לא התלבט הרבה: "גרסתה של עסלי, על שלל גווניה, מוקשית בלשון המעטה" הוא כתב, וקבע שדווקא הגרסה של צח נחום, שלפיה מישהו בעסלי הוא שביצע את השינוי - היא המהימנה. לפי סעיף 64 לפקודת השטרות, שינוי מהותי בזמן הפירעון של שטר, שנעשה בלי הסכמת החייב, מבטל אותו. התוצאה: התביעה על בסיס הצ'ק נדחתה כליל.

אבל החוב עדיין קיים

ההפסד בצ'ק לא סיים את הסיפור. עסלי הגישה גם תביעה כספית נפרדת על 130,663 שקל עבור שירותים ומצע שסיפקה ולא קיבלה עבורם תשלום. צח נחום טענה שהתעודות לא נחתמו בידי מורשי חתימה, ושסופק לה חומר זול יותר ממה שהיא חויבה עליו. גם כאן התגלתה אותה תרבות ניהול רופפת: הסתבר שלא רק שלושה אנשים היו מורשים לחתום על תעודות משלוח כפי שנטען, אלא גם עובדים נוספים - ואף אחד בצח נחום לא בדק את זה לפני שהעביר תשלום. בית המשפט השווה בין כרטסות הנהלת החשבונות של שני הצדדים ומצא שהן תואמות זו לזו ומצביעות על חוב לטובת עסלי, ואף שהכרטסת צח נחום עצמה הראתה חוב גבוה יותר. התביעה הכספית התקבלה במלואה.

צח נחום לא הסתפקה בהגנה. היא הגישה גם תביעה נגדית בטענת לשון הרע, וטענה כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל והטלת העיקול על חשבונה בעקבות הצ'ק עם התאריך השגוי פגעו בשמה הטוב ובעסקיה, ודרשה 165 אלף שקל פיצוי. גם כאן היא יצאה בידיים ריקות. השופט קבע שהליכים משפטיים כשלעצמם, כולל הוצאה לפועל ועיקול שהוטל במסגרתם, נחשבים "פרסום מותר" לפי חוק איסור לשון הרע. מעבר לכך, מכיוון שבסופו של דבר הוכח שצח נחום אכן חייבת כסף לעסלי, לא היה מקום לפצות אותה על פתיחת הליך גבייה לגיטימי, גם אם הדרך שבה ננקט (צ'ק פגום) היתה פסולה. צח נחום גם לא הביאה שום ראיה אובייקטיבית לפגיעה בעסקיה - לא נציג בנק, לא ספק, לא דו"ח כספי. השופט העלה הערה ברורה: "מוניטין טוב אינו צומח יש-מאין... מי שחיבל במוניטין צח נחום היא צח נחום עצמה, ולא עסלי".

התביעה על הצ'ק נדחתה כאמור, התביעה הכספית התקבלה במלואה, והתביעה הנגדית נדחתה גם היא, ובלי צו להוצאות לאף צד. חברה שמנהלת את הנהלת החשבונות שלה תוך כדי תנועה, כפי שהודה מנהל צח נחום עצמו, עלולה למצוא את עצמה משלמת את המחיר גם כשהיא זו שניזוקה בפועל מההתנהלות של הצד השני.