האם ארה"ב יכולה לצמוח החוצה ממשבר החוב? המספרים מראים שזה לא יספיק

ארה"ב נכנסת לעשור הקרוב עם פער הולך וגדל בין הכנסות הממשלה להוצאותיה. החוב שבידי הציבור הגיע לכ-100% מהתוצר, החוב הפדרלי הכולל עבר את רף 40 טריליון הדולר, והגירעון השנתי עומד על כ-6% מהתוצר - רמה גבוהה משמעותית מהנורמות ההיסטוריות.

בממשל טראמפ מנסים להציב מול המספרים האלה תשובה שנשמעת פשוטה יותר מהעלאות מסים או קיצוץ בתוכניות ממשלתיות: להגדיל את הכלכלה מהר יותר מהחוב. שר האוצר סקוט בסנט טוען כי צמיחה ריאלית של כ-3% בשנה עשויה לשנות את התמונה הפיסקלית, במיוחד אם ארה"ב תיהנה מהשקעות בבינה מלאכותית, מהחזרת ייצור למדינה וממדיניות מס המעודדת צריכה והשקעה. גם הנשיא דונלד טראמפ אימץ את הטיעון הזה וטען כי ארה"ב תוכל לטפל בחוב לאורך זמן באמצעות צמיחה. אלא שהנתונים האחרונים רחוקים מתיאור של כלכלה ששוברת שיאים: בתקופת כהונתו השנייה של טראמפ צמח המשק בקצב שנתי של כ-1.9%, ובשני העשורים האחרונים נרשמה צמיחה שנתית של 3% ומעלה רק חמש פעמים.

כדי לייצב את החוב צריך הרבה יותר מהממוצע הנוכחי

הפער בין 2% ל-3% אולי נראה קטן, אבל לאורך עשור הוא מצטבר להבדל עצום. לפי תחזיות המבוססות על נתוני משרד התקציב של הקונגרס, צמיחה שנתית של 3% במשך עשור תניב כלכלה הגדולה בכ-34% לעומת נקודת הפתיחה, בעוד קצב של 1.8% יגדיל אותה בכ-20% בלבד. גם כך, 3% אינם בהכרח מספיקים. מודל התקציב Penn Wharton מעריך כי כדי לייצב את יחס החוב לתוצר לאורך עשור יידרש בממוצע קצב צמיחה של כ-3.5% עד 4%, בהתאם להנחות לגבי הריבית, ההוצאות והכנסות המדינה.

השוואה לשנות ה-90 מסבירה מדוע המטרה קשה כיום יותר. באותה תקופה נהנתה ארה"ב מעלייה בפריון בעקבות התפשטות המחשבים, מגידול מהיר בכוח העבודה ומסביבה פיסקלית וביטחונית נוחה יחסית. יחס החוב לתוצר ירד מ-48% ב-1995 ל-32% ב-2001, והתחזיות באותה עת אפילו דיברו על המשך ירידה בחוב.

מאז השתנו הכוחות שפעלו לטובת הממשלה. דור הבייבי בום החל לפרוש, קצב הגידול בפריון נחלש, הוצאות הקשורות להזדקנות האוכלוסייה גדלו והקונגרס אישר הפחתות מסים. במקביל, פיגועי 11 בספטמבר, המשבר הפיננסי של 2008 ומגפת הקורונה יצרו זעזועים שהביאו להאטה כלכלית ולהרחבה ניכרת של ההוצאה הציבורית.

הדמוגרפיה עובדת נגד תרחיש הצמיחה

אחת הבעיות המרכזיות היא שכוח העבודה כבר אינו מתרחב בקצב שאפיין את סוף המאה הקודמת. משרד התקציב של הקונגרס מעריך כי מספר בני 25 עד 64 יגדל בכ-3% בלבד בעשור הקרוב, כלומר בכ-0.3% בשנה. בשנות ה-90 גדלה אותה קבוצת גיל בקצב של כ-1.1% בשנה. כתוצאה מכך, חלק גדול מהשיפור האפשרי יצטרך להגיע מעלייה בפריון ולא מתוספת עובדים. אם הפריון יצמח מדי שנה בחצי נקודת אחוז יותר מהתחזית הבסיסית, קצב הצמיחה הכולל עשוי להגיע לכ-2.4%. זה יהיה שיפור משמעותי, אך עדיין לא הקצב שעליו נשענת הטענה שניתן "לצמוח החוצה" מבעיית החוב.

גם שיפור כזה אינו מגיע בחינם מבחינת התקציב. צמיחה מהירה יותר מגדילה הכנסות ממסים, אך גם מעלה שכר ובהמשך יכולה להגדיל תשלומי ביטוח לאומי. בנוסף, כלכלה חזקה יותר עלולה להביא לריביות גבוהות יותר, ובעידן שבו הממשלה כבר נושאת חוב עצום, עלויות הריבית עשויות לבלוע חלק ניכר מההכנסות הנוספות.

לפי חישוב המבוסס על כלי התחזית של משרד התקציב של הקונגרס, תוספת עקבית של חצי נקודת אחוז לצמיחת הפריון עשויה להוריד את יחס החוב לתוצר לאחר עשור מכ-120% בתרחיש הבסיס לכ-109%. אלא שגם בתרחיש הזה החוב ממשיך לעלות ולא מתייצב.

הבינה המלאכותית עשויה לעזור - אבל גם להגדיל את החשבון

הבינה המלאכותית היא אחד המקורות האפשריים לקפיצת פריון רחבה. סימולציה של Yale Budget Lab, המתבססת על אימוץ מהיר של הטכנולוגיה, מצביעה על אפשרות לצמיחה של יותר מ-2% ולצמצום בגירעונות. עם זאת, גם בתרחיש הזה יחס החוב לתוצר ממשיך לעלות עד 2035.

• כריסטין לגארד תוקפת בחריפות את תוכנית מחיקת החוב של המועמד הצרפתי לנשיאות
• טבע מנצלת את החזרה לדירוג השקעה: מהלך גיוס חוב של יותר מ-4 מיליארד דולר

הסיבה היא שעלייה בפריון יכולה ליצור גם לחצים נגדיים. תשואה גבוהה יותר על השקעות עשויה להגביר ביקוש לאשראי ולהעלות את הריבית, ואם חלק גדול מהרווחים מהבינה המלאכותית יגיע לבעלי הון ולא לעובדים, המדינה עשויה לגבות פחות מס ביחס לגודל התוספת הכלכלית. תרחיש שבו הטכנולוגיה מחליפה עובדים בהיקף נרחב עלול גם להגדיל הוצאות ממשלתיות הקשורות לאבטלה ולתמיכה במשקי בית.

עם זאת, הבעיה המבנית נותרת בצד ההוצאות. כלכלנים מצביעים בעיקר על מערכת הביטוח הלאומי ועל תוכנית ביטוח הבריאות Medicare כגורמים מרכזיים שידחפו את הגירעון בשנים ובעשורים הבאים. טראמפ שולל קיצוץ בתשלומי הביטוח הלאומי ובזכויות במסגרת Medicare, אף שהרפובליקאים כבר קידמו הפחתות בתחומים אחרים, ובהם תוכנית Medicaid וסיוע במזון.

גם בצד ההכנסות התמונה מורכבת, כאשר הממשל העלה מכסים, אך חלקם נפסלו בבית המשפט העליון, ובמקביל הקונגרס אישר הפחתות מסים. חלק מההקלות, כמו האצת הפחת על ציוד והקמת מפעלים, עשויות לעודד השקעות וצמיחה עתידית, אך הקלות אחרות צפויות להשפיע פחות על פוטנציאל הצמיחה.

התוצאה היא שמסלול היציאה מהחוב אינו נשען על מנוע אחד. צמיחה מהירה יכולה לשפר משמעותית את היחס בין החוב לגודל הכלכלה, ובינה מלאכותית עשויה לתת דחיפה לפריון, אך גם תרחישים אופטימיים משאירים את יחס החוב במגמת עלייה. בלי שילוב של צמיחה חזקה, הכנסות גבוהות יותר וריסון של ההוצאות הגדולות, ארה"ב עלולה לגלות שהדרך הנוחה ביותר פוליטית היא גם זו שאינה מספיקה חשבונאית.