סין רוצה ש-BRICS תתווך במלחמה במזרח התיכון - הנפט והסחר הופכים את השקט לאינטרס כלכלי
נשיא סין שי ג'ינפינג קורא למדינות BRICS לקחת תפקיד פעיל בתיווך במלחמה במזרח התיכון, ומאותת שבייג'ינג רוצה להשפיע יותר על הנעשה באזור שמספק חלק חשוב מצורכי האנרגיה שלה. BRICS היא קבוצת מדינות המבקשת להגדיל את השפעת הכלכלות המתפתחות בזירה הבינלאומית. הגרעין שלה כולל את ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה, שאליהן הצטרפו מצרים, אתיופיה, איראן, איחוד האמירויות ואינדונזיה. סעודיה נכללת גם היא ברשימות הקבוצה, אך טרם אישרה רשמית את הצטרפותה.
בפסגה בניו דלהי אמר שי כי המלחמה "אינה משרתת את האינטרסים המשותפים של הקהילה הבינלאומית", וכי סין תפעל עם שותפותיה לקידום שלום. מאחורי הקריאה עומד גם חשבון כלכלי: ככל שהלחימה נמשכת ונתיבי השיט נשארים מסוכנים, גדלות עלויות האנרגיה, ההובלה והביטוח שמשלמות הכלכלות התעשייתיות הגדולות באסיה. דברי שי בפסגה.
הפסגה מאפשרת מפגש בין מנהיגים שמחזיקים בקשרים שונים עם הצדדים הלוחמים. לצד שי וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי משתתפים בה גם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא איראן מסעוד פזשכיאן. בשולי הכינוס נפגש הנשיא האיראני עם יורש העצר של אבו דאבי, חאלד בן מוחמד בן זאיד. עצם קיומו של ערוץ שיחה כזה חשוב בתקופה של הסלמה, אבל הפרטים שפורסמו אינם מצביעים על הסכם להפסקת אש או על התחייבות שמבטיחה מעבר בטוח של אוניות.
מנהיגי הקבוצה הצליחו להסכים על הצהרה משותפת הקוראת לריסון ולהימנעות מצעדים שיחמירו את המצב. ההסכמה הגיעה אחרי מחלוקות שהקשו על שרי החוץ לגבש נוסח משותף במפגש קודם. זה הישג דיפלומטי למארחת הודו, אך גם המחשה לקושי: קל יותר להסכים שצריך להרגיע את האזור מאשר לקבוע מי נדרש לעצור, אילו ערבויות יקבל ומה יקרה אם ההתחייבויות יופרו.
למה סין זקוקה לשקט במפרץ
מבחינת סין, שיבוש באספקת האנרגיה פוגע בשני צדדים של הכלכלה. הוא מייקר את התפעול של מפעלים ואת הובלת הסחורות, ובמקביל מקטין את כוח הקנייה במדינות שאליהן היא מייצאת. צרכן שמשלם יותר על דלק וחשמל נשאר עם פחות כסף לקניית רכב, מכשירי חשמל ומוצרים לבית, וחברה שנדרשת לממן הוצאות אנרגיה גבוהות עלולה לדחות הזמנות והשקעות.
התלות של אסיה במעבר הימי דרך הורמוז ממחישה את היקף החשיפה. ב-2024 עברו במצר כ-20% מהסחר העולמי בגז טבעי נוזלי, וכ-83% מהגז שעבר בו הגיע לשווקים באסיה. סין, הודו ודרום קוריאה היו יחד היעד לכ-52% מהכמות. אלה נתוני בסיס מלפני המשבר הנוכחי, שמסבירים מדוע פגיעה במעבר צר במפרץ מורגשת בתחנות כוח ובמפעלים במרחק אלפי קילומטרים. נתוני סחר הגז.
גם כאשר מטען מצליח לצאת מהמפרץ, עצם הסיכון מייקר אותו. בעל האונייה צריך להביא בחשבון את ביטחון הצוות, זמינות הביטוח והאפשרות שהמסע יתעכב. הקונה נדרש לעיתים להחזיק מלאי גדול יותר או לחפש ספק חלופי במחיר גבוה יותר. לכן השאלה כמה נפט באמת עובר בהורמוז חשובה יותר מהכרזה כללית שלפיה המצר פתוח: מעבר חלקי, לא סדיר ויקר אינו שקול לחזרה לפעילות רגילה.
לסין יש אפשרות לגוון ספקים ולהשתמש במלאים, אבל גם החלופות אינן מבודדות אותה ממחירי השוק העולמי. אם מדינות רבות מחפשות באותו זמן נפט וגז ממקורות אחרים, הן מתחרות על אותם מטענים ועל אותן אוניות. הנחה שמציע ספק מסוים יכולה לרכך את הפגיעה, אך אינה מבטלת את העלות של משבר ממושך.
האינטרס הסיני רחב גם מהאנרגיה. בייג'ינג השקיעה במשך שנים בקשרים מסחריים ובתשתיות לאורך הנתיבים שמחברים את אסיה לאירופה. הרחבת הפעילות הסינית במצרים ובסביבת תעלת סואץ משתלבת במאמץ הזה. תשתית נמל מתקדמת או אזור תעשייה חדש מאבדים חלק מהיתרון שלהם כשהגישה אליהם כרוכה בסיכון, בעיכובים ובעלויות בלתי צפויות.
- 151 מיליון שאילתות בשלושה חודשים: כך לפי אנתרופיק אימנו מעבדות סיניות מודלים על קלוד
- ה-ChatGPT הסיני מכוון להכנסות בקצב של 2 מיליארד ד'
BRICS יכולה לפתוח דלת לשיחות - קשה יותר להבטיח הסכם
התרחבות BRICS נותנת לקבוצה קשרים ומשקל כלכלי נוספים, אך מגדילה גם את הפערים בתוכה. מדינות שמייבאות אנרגיה זקוקות למחירים נמוכים ולאספקה יציבה, יצואניות עשויות ליהנות ממחיר גבוה כל עוד הן מסוגלות לייצא, ומדינות אחרות חוששות בעיקר מפגיעה בתשתיות ובביטחון שלהן.
גם היחסים עם וושינגטון שונים מאוד ממדינה למדינה. הודו מבקשת לשמור על קשרים עם ארה"ב וישראל, לצד יחסיה עם רוסיה ואיראן. איחוד האמירויות מקיימת קשרים ביטחוניים וכלכליים משמעותיים עם המערב. סין ורוסיה מעוניינות לצמצם את הדומיננטיות האמריקאית במערכת הבינלאומית. לכן אין בסיס להתייחס ל-BRICS כאל הנהגה אחת שמסוגלת לקבל החלטה ולחייב את כולן לפעול לפיה.
ביקורו של שי בהודו, הראשון זה שבע שנים, מוסיף לפסגה משמעות גם מעבר למזרח התיכון. סין והודו מנסות לנהל את המחלוקות ביניהן בלי לאבד את היתרונות הכלכליים של הקשר. שתיהן צריכות אנרגיה וסחר יציבים, אבל ביניהן נותרו סכסוך גבול ויריבות אסטרטגית. שיתוף פעולה בנושא אחד אינו מבטל את החשדנות בנושאים אחרים.
מבחינת בייג'ינג, התיווך הוא גם הזדמנות להציג יכולת מנהיגות. הצלחה בהפחתת המתיחות תחזק את הטענה שסין יכולה לספק פתרונות למשברים בינלאומיים, ולא רק להיות שותפת סחר גדולה. עם זאת, קשרים כלכליים עם איראן ועם מדינות המפרץ אינם מקנים לה שליטה בהחלטותיהן הצבאיות. כדי לקדם הסדר יהיה צורך בהתחייבויות של הצדדים עצמם ובתנאים שהם יהיו מוכנים לקיים.
לשווקים יש כאן כמה מבחנים מעשיים: ירידה במספר התקיפות, חידוש יציב של יצוא האנרגיה, חזרת חברות ספנות לנתיבים מסוכנים והוזלה של הביטוח. התקדמות כזאת יכולה להפחית את תוספת המחיר שנובעת מהחשש למחסור. לעומת זאת, הודעה אופטימית שמלווה בהמשך פגיעה באוניות או בתשתיות תתקשה להחזיק לאורך זמן.
עבור ישראל, רגיעה עשויה להקל על עלויות הדלק, ההובלה והיבוא ולהפחית חלק מהלחץ על המחירים. ההשפעה לא תהיה מיידית או אחידה: עסקים עובדים עם מלאים וחוזים שנחתמו במחירים שונים, ושער השקל משפיע גם הוא על העלות לצרכן. גם ירידה בנפט אינה מבטיחה הורדת ריבית, שתלויה בתמונה רחבה יותר של האינפלציה, הפעילות הכלכלית והסיכון המקומי.
