דרום קוריאה פותחת את הבורסה עד 8 בערב, ועכשיו היא רוצה לראות אם הזרים יבואו
דרום קוריאה עשתה השנה כמעט הכול כדי שהעולם יסתכל עליה אחרת. הקוספי פתח את 2026 באזור 4,200 נקודות, טיפס בשיאו לאזור 8,000, ירד משם בחדות וסגר את סוף השבוע האחרון סביב 6,910 נקודות. גם אחרי תיקון חד מדובר בעלייה של יותר מ-60% מתחילת השנה, שנשענת כמעט כולה על שתי מניות: סמסונג ו-SK הייניקס, שתי המרוויחות הגדולות מגל ההשקעות בשבבי זיכרון לבינה מלאכותית.
מחר מגיע הצעד הבא, והוא נראה במבט ראשון כמו שינוי תפעולי קטן. הבורסה הקוריאנית תאפשר מסחר רציף במניות עד 8 בערב, ארבע שעות אחרי סיום המסחר הרגיל. בסיאול לא מתייחסים לזה ככה. שם רואים בזה עוד לבנה במהלך גדול בהרבה: לפתוח את שוק ההון המקומי לכסף בינלאומי, להסיר את החסמים שמרתיעים גופים זרים, ולנסות סוף סוף להיפטר מהדיסקאונט שדבק במניות הקוריאניות כבר שני עשורים.
במקום לחכות למחר, אפשר יהיה להגיב בערב
החל מ-14 בספטמבר תפעיל הבורסה הקוריאנית, KRX, מסחר רציף בין 4 אחר הצהריים ל-8 בערב. המסחר הרגיל ימשיך לפעול בין 9 בבוקר ל-3:30 אחר הצהריים, אחריו תתקיים בין 3:40 ל-4 מקטע קצר של מסחר במחיר הסגירה, ואז ייפתחו ארבע השעות החדשות. בפועל מדובר בהכפלה כמעט של חלון הזמן שבו אפשר לקנות ולמכור מניה קוריאנית ביום עסקים רגיל.
עד עכשיו היה מסחר אחרי הסגירה, אבל הוא היה מוגבל בהרבה. בין 4 ל-6 בערב נאספו פקודות והעסקאות בוצעו במחזורים של עשר דקות, כך שמשקיע שרצה למכור בשש וחמש דקות היה צריך להמתין. מהשבוע זה הופך למסחר רגיל: יש קונה, יש מוכר, יש מחיר, והעסקה מתבצעת באותו רגע.
ההיקף אינו קטן. כ-2,700 מניות שנסחרות בקוספי ובקוסדאק ייכללו בשלב הראשון, ו-38 חברי בורסה יאפשרו ללקוחות שלהם לסחור בשעות החדשות. מנגד, קרנות סל ומוצרי ETN יישארו בחוץ בשלב הראשון בגלל החשש מתנודתיות, ולא יתאפשרו פקודות שוק אלא פקודות במחיר מוגדר בלבד. מגבלת התנועה היומית של עד 30% לכל כיוון נשארת על כנה, וגם מנגנוני עצירת המסחר ימשיכו לפעול בדיוק כמו ביום המסחר הרגיל.
מבחינת משקיע קוריאני זו בעיקר נוחות. הוא יכול לחזור מהעבודה, לפתוח את האפליקציה ולסחור. מבחינת משקיע בינלאומי מדובר במשהו אחר לגמרי: ארבע השעות החדשות חופפות לחלק מיום העבודה באירופה. מנהל השקעות בלונדון או בפרנקפורט כבר אינו חייב לבצע את כל הפעילות שלו בקוריאה בשעות הלילה שלו, או להשאיר הוראות מראש ולקוות לטוב. כשמדובר בקרן שמנהלת עשרות מיליארדי דולרים, חיכוך קטן בכל עסקה מצטבר מהר מאוד לסכומים גדולים.
המתחרה שהכריחה את הבורסה הראשית לזוז
הבורסה המרכזית של קוריאה לא הגיעה לרעיון הזה בגלל MSCI או וול סטריט בלבד. היא קיבלה תחרות בבית, וזה הרבה יותר מיידי. במרץ השנה החלה לפעול נקסטרייד, זירת המסחר האלטרנטיבית הראשונה בקוריאה, ששברה מונופול בן כחמישים שנה של הבורסה המרכזית. נקסטרייד מאפשרת מסחר מ-8 בבוקר ועד 8 בערב, גובה עמלות נמוכות יותר בחלק מהעסקאות ומציעה סוגי פקודות שלא היו זמינים קודם.
הציבור הקוריאני אימץ את זה מהר. בתוך פחות משנה תפסה הזירה החדשה יותר מ-30% מהמחזור, נתח שמעטות מזירות המסחר האלטרנטיביות בעולם השיגו בקצב כזה. הביקוש הגיע במיוחד ממשקיעים בגילי 30 עד 50, כלומר מאנשים שנמצאים בעבודה בדיוק בשעות שבהן הבורסה הראשית פתוחה.
מבחינת KRX המסקנה הייתה ברורה: אם המשקיעים רוצים לסחור בערב, והמקום היחיד שמאפשר להם זאת הוא המתחרה, הכסף יזוז לשם. עכשיו הבורסה הראשית משיבה מלחמה, ומציעה מסחר ערב כמעט בכל השוק, כולל מניות קטנות ובינוניות שלא היו זמינות בזירה המתחרה. בסיאול כבר פרסמו מפת דרכים: יום מסחר של 12 שעות כאבן דרך ראשונה, ושוק שפועל מסביב לשעון כיעד לסוף 2027.
- פי 20 בחצי שנה: קוריאה מזהירה ממוצרי המינוף שמזיזים את מניות השבבים
- האינפלציה בדרום קוריאה חוזרת ל-3.1% - והריבית כבר עלתה פעמיים ברצף
קוריאה עדיין מוגדרת שוק מתעורר, וזו נקודה רגישה
וכאן מגיע העניין הגדול באמת. דרום קוריאה היא הכלכלה הרביעית בגודלה באסיה, בית לסמסונג, SK הייניקס, יונדאי, קיה, LG ועוד עשרות חברות גלובליות, ובכל זאת MSCI עדיין מסווגת אותה כשוק מתעורר ולא כשוק מפותח. הסיבה אינה איכות החברות או גודל הכלכלה, אלא הגישה לשוק.
משקיעים זרים התלוננו במשך שנים שקשה מדי לעבוד בקוריאה. הוון אינו נסחר בחופשיות מחוץ למדינה כמו הדולר, האירו או הין. מערכת רישום המשקיעים הזרים הייתה מסורבלת, המגבלות על חשבונות אומניבוס הקשו על מנהלי נכסים לרכז פעילות של כמה לקוחות בעסקה אחת, חלק מדיווחי החברות לא פורסם באנגלית, ועסקאות מחוץ לבורסה היו מוגבלות.
ביוני האחרון פרסמה MSCI את הסקירה השנתית שלה והשאירה את קוריאה בקטגוריית השווקים המתעוררים, בלי להכניס אותה אפילו לרשימת המועמדות לשדרוג. הנימוקים היו בדיוק אלה: המרת הוון מחוץ לקוריאה עדיין מוגבלת, תהליך רישום המשקיעים הזרים עדיין מסורבל, והמגבלות על חשבונות אומניבוס ועל מסחר מחוץ לבורסה עדיין פוגעות ביעילות של אסטרטגיות השקעה.
מבחינת סיאול זו מכה לא קטנה, והיא אינה עניין של יוקרה. סיווג במדד השווקים המפותחים משנה את סוג הכסף שמגיע לשוק. קרנות פסיביות ומוסדיים גדולים מקצים כסף לפי מדדים, ומעבר קטגוריה יכול להזיז עשרות מיליארדי דולרים לאורך שנים. זה גם מחליף את הרכב המשקיעים: במקום כסף שמגיע לרכיבה על מחזור השבבים ויוצא כשהוא מתקרר, קרנות פנסיה ומנהלי נכסים שמחזיקים שנים.
כך מפרקים את החסמים, אחד אחד
קוריאה מצדה מפרקת את החסמים אחד אחד. ביולי עשתה הממשלה את אחד השינויים הגדולים והעבירה את שוק הוון למסחר 24 שעות ביממה בימי השבוע. קודם לכן שוק המט"ח המקומי נסגר בשעות שבהן אירופה וארצות הברית עדיין פעילות, מה שהקשה על גוף זר לקנות מניה קוריאנית ובמקביל לגדר את החשיפה שלו למטבע.
- החשבון שתקע את הביטוח של מרכזי הנתונים
- באפט מחק 11 מיליארד דולר על הרכישה הזו, והיום היא עשויה להיות שווה 100 מיליארד
זה סעיף קריטי שקל לפספס. משקיע זר שקונה מניית סמסונג אינו מהמר על סמסונג בלבד, אלא מחזיק גם וון. אם המניה עולה 10% והמטבע נחלש 8%, רוב הרווח נעלם. לכן קרנות גדולות מתנות פעילות בשוק מט"ח עמוק ונזיל שבו אפשר לבצע עסקאות כמעט בכל שעה. קוריאה פתחה את השוק, הרחיבה את האפשרות של מוסדות פיננסיים זרים להשתתף במסחר המקומי, האריכה את שעות הסליקה ומרחיבה את הדיווחים באנגלית. על השולחן נמצא גם מעבר מסליקה של יומיים ליום אחד, בדומה למה שכבר קרה בארצות הברית.
אלא שגם זה אינו סוף הדרך. MSCI אמרה ביוני שלא מספיק להאריך את שעות המסחר במט"ח אם בשעות הלילה אין נזילות אמיתית. קרן ענקית אינה צריכה שהמסך יהיה פתוח; היא צריכה שבצד השני יהיו מספיק קונים ומוכרים כדי לבצע עסקה גדולה בלי להזיז את המחיר. זו בדיוק הבדיקה שמתחילה עכשיו גם בשוק המניות.
המתקפה על הדיסקאונט הקוריאני
במקביל למהלכי המסחר, קוריאה תוקפת את הבעיה גם מהצד של החברות עצמן. במשך שנים מדברים שם על הדיסקאונט הקוריאני, כלומר על כך שחברות מקומיות נסחרות במכפילים נמוכים מחברות דומות בארצות הברית, באירופה ואפילו ביפן. הסיבות מוכרות: קבוצות עסקיות משפחתיות עם מבני החזקה מסובכים, יחס לא תמיד הוגן לבעלי מניות מיעוט, תשואה נמוכה על ההון, ערימות מזומן שיושבות בחברות במקום להגיע למשקיעים, וגם הסיכון הביטחוני מצפון.
בפברואר האחרון אישרה האסיפה הלאומית תיקון לחוק החברות הקוריאני, השינוי המשמעותי ביותר בממשל התאגידי שם מזה יותר מעשור. שלושת העוגנים שלו הם חובת ביטול של מניות באוצר במקום להחזיק אותן ללא הגבלה, דרישות מחמירות יותר לדירקטורים בלתי תלויים, והרחבת האחריות של הדירקטוריון כלפי כלל בעלי המניות ולא כלפי החברה בלבד.
במקביל שונתה שיטת המיסוי על דיבידנדים. החל מינואר 2026 דיבידנדים מחברות שמחלקות שיעור גבוה מרווחיהן ממוסים בנפרד בשיעור של 14% עד 30%, במקום להיכנס לחישוב מדרגות ההכנסה ולהגיע עד 45%. זו הטבה שנועדה לדחוף בעלי שליטה לחלק כסף החוצה במקום לצבור אותו. התוצאה כבר נראית: סמסונג אישרה באוגוסט דיבידנד שיא בהיקף של כ-80 מיליארד דולר, וחברות נוספות הצטרפו לגל של רכישות עצמיות.
מה שהארכת השעות לא פותרת
מול כל זה עומדים שני סיכונים שהארכת שעות המסחר אינה פותרת. הראשון הוא ריכוזיות. סמסונג ו-SK הייניקס גדלו כל כך עד שהקוספי כולו הפך במידה רבה למכשיר השקעה על מחזור שבבי הזיכרון. הבנק המרכזי הקוריאני כבר הזהיר שהמשקל החריג של מניות הבינה המלאכותית והשבבים עלול להגדיל את התנודתיות של השוק כולו. ביוני, למשל, צנח הקוספי כ-10% ביום מסחר אחד וגרר איתו את מניות השבבים בנאסד"ק.
הסיכון השני הוא אופי הכסף הזר. במחצית הראשונה של השנה היו המשקיעים הזרים מוכרים נטו בהיקפי שיא, על רקע הוויכוח אם מחזור הזיכרון הגיע לפסגה. בספטמבר הם חזרו לקנות במשך כמה ימים ברציפות, ואז מכרו שוב מניות קוספי בהיקף של כ-2.3 טריליון וון, כ-1.7 מיליארד דולר, ביום מסחר בודד. זו בדיוק התלות שקוריאה מנסה מצד אחד ליהנות ממנה ומצד שני להפוך ליציבה יותר.
בתוך כל זה, האנליסטים הזרים דווקא נשארים אופטימיים. גולדמן זאקס מחזיקה בתחזית של 12,000 נקודות לקוספי ב-12 החודשים הקרובים, בהתבסס על המשך מחזור הזיכרון ועל כך שהמכפילים בקוריאה עדיין נמוכים ביחס לצמיחת הרווחים. בתי השקעות אחרים מציבים רף נמוך יותר סביב 10,000 נקודות. שתי התחזיות מניחות שהרפורמות ימשיכו.
ולמשקיע הישראלי
למשקיע הישראלי יש כאן שתי נגיעות. הראשונה היא חשיפה בפועל. מי שמחזיק קרן מחקה על מדדי שווקים מתעוררים או על מדדי עולם רחבים מחזיק כבר היום סמסונג ו-SK הייניקס, לעתים במשקל משמעותי, בלי בהכרח לדעת זאת. שדרוג אפשרי של קוריאה לשוק מפותח ישנה את המשקל הזה בשני הכיוונים: הוא יקטין את נתח קוריאה במדדי השווקים המתעוררים ויכניס אותה למדדים גדולים יותר.
הנגיעה השנייה היא היסטורית. ישראל עברה בדיוק את המסלול הזה. MSCI שדרגה את הבורסה בתל אביב ממעמד של שוק מתעורר למעמד של שוק מפותח ב-2010, ושם התברר שהמעבר אינו כותרת בלבד. המשמעות הייתה החלפת בסיס המשקיעים, שינוי במשקל היחסי מול שווקים גדולים בהרבה, ותקופת הסתגלות שבה הכסף שיצא לא תמיד הוחלף מיד בכסף שנכנס. קוריאה מכירה את הסיפור הזה היטב, וזו אחת הסיבות שבסיאול מתייחסים לשדרוג בזהירות ולא כפרס בלבד.
ובכל זאת, לא צריך להגזים. ארבע שעות נוספות אינן הופכות את סיאול לניו יורק. המסחר החדש מסתיים ב-8 בערב שעון קוריאה, הרבה לפני פתיחת המסחר בוול סטריט, כך שמשקיע אמריקאי עדיין אינו מקבל חפיפה מלאה עם יום העבודה שלו. גם שעות ארוכות יותר עלולות להביא בעיות משלהן: בשעות דלילות המרווח בין קנייה למכירה מתרחב, מניות קטנות זזות חזק יותר ופקודה גדולה משפיעה על המחיר יותר מאשר באמצע היום. בדיוק לכן הבורסה מתחילה בלי קרנות סל, בלי פקודות שוק ועם מנגנוני עצירה פעילים.
ההבדל הוא שמעכשיו אפשר יהיה לבדוק. הקוספי נתן השנה למשקיעים סיבה מצוינת להסתכל על קוריאה. השאלה הבאה היא אם המדינה מסוגלת לקחת את ההתלהבות סביב סמסונג, SK הייניקס והזיכרון ולהפוך אותה לשינוי קבוע במעמד של שוק ההון שלה. אם הנזילות תגיע, אם הזרים ישתמשו בשעות החדשות ואם החיכוך ירד, קוריאה תחזור ל-MSCI בעוד שנה או שנתיים עם טיעון חזק בהרבה. אם השעות יהיו פתוחות והמסכים יישארו ריקים, יתברר שהבעיה מעולם לא הייתה השעון.
