3.4% מול 3.1%: למה המחירים בארה"ב עולים מהר יותר מהשכר

שלוש עשיריות האחוז מפרידות בין עליית המחירים לעליית השכר. זה הפער שהאמריקאים מרגישים בקופה.

בחישוב ריאלי, כלומר אחרי ניכוי האינפלציה, השכר השעתי הממוצע ירד ב-0.1% מיולי לאוגוסט, וב-0.3% בהשוואה לאוגוסט אשתקד. זו אינה סטייה חד-פעמית אלא מגמה שהתהפכה, ואפשר לתארך אותה די במדויק.

המגמה התהפכה באפריל

ממאי 2023 ועד בערך אפריל השנה, השכר בארצות הברית עלה מהר יותר מהמחירים. זו הייתה תקופה ארוכה שבה העובדים החזירו לעצמם בהדרגה את כוח הקנייה שאבד להם בגל האינפלציה שאחרי הקורונה. באפריל זה נעצר, ומאז הכיוון הפוך.

מה שהפך את המגמה הוא האנרגיה. מחירי הבנזין בארצות הברית עלו ב-3.9% באוגוסט לבדו, והם אחראים ליותר משליש מכלל העלייה במדד המחירים באותו חודש. הסולר נגע ביום שישי לראשונה ב-6 דולר לגלון, על רקע שיבושי אספקת דלק שנובעים מהמלחמות באיראן ובאוקראינה.

ההשפעה על משק בית בודד גדולה מכפי שנשמע. לפי הערכה של גוף פיננסי אמריקאי גדול, מחירי הבנזין זינקו ב-21% בחודש מרץ בלבד, ומדד עלות הבעלות על רכב שהוא מחשב הגיע לשיא. בארצות הברית, שבה כמעט כל נסיעה לעבודה נעשית ברכב פרטי, זה לא סעיף שאפשר לצמצם בקלות.

ומה זה עושה לצריכה

ומכאן זה מתגלגל לצריכה. ההוצאה הפרטית מהווה כשני שלישים מהפעילות הכלכלית בארצות הברית, ולכן כשהשכר קונה פחות, הכלכלה כולה מרגישה. הסימנים כבר נראים בנתונים.

התנהגות הצרכנים משתנה בכיוון אחד ברור: ירידה בדרגה. נתוני סקרים מראים שקונים בעלי הכנסה גבוהה עוברים לקנות מזון ברשתות מחסן, בעוד משקי בית בהכנסה בינונית ונמוכה מעדיפים את חנויות הענק הזולות. נתוני הוצאה פנימיים של גוף פיננסי שמשרת כ-15 מיליון לקוחות מראים את אותו דבר: אנשים שקנו קודם ברשתות הפרימיום עוברים לרשתות הזולות.

מה שמעניין הוא שהמעבר הזה מופיע כמעט לאורך כל סולם ההכנסות, ולא בקצה התחתון בלבד. זו אינה מצוקה קלאסית אלא התנהגות של אנשים שמנסים למתוח כל דולר, וזו בדיוק ההתנהגות שמסבירה למה חלק מהקמעונאיות מדווחות על מחזורים טובים ואחרות על חולשה.

בישראל המצב הפוך, לפחות בינתיים

בישראל המצב כרגע הפוך, וכדאי לשים לב לכך. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השכר הממוצע ברוטו באפריל עמד על 14,374 שקל, עלייה של 3.8% לעומת אפריל אשתקד. בחישוב ריאלי מדובר על 11,409 שקל, עלייה של 1.8%. כלומר גם אחרי האינפלציה, כוח הקנייה כאן עדיין גדל.

בחודשים פברואר עד אפריל הקצב היה מהיר אף יותר: עלייה שנתית של 5.9% בשכר הנומינלי ו-3.7% בשכר הריאלי. נתוני השכר המעודכנים מראים שהמגמה נמשכה גם בחודשים שאחר כך.

• מה ציפיות השכר שלכם? קודם תגידו כמה אתם מציעים
• 55 שקל לשעה, מענק התמדה ומחיצות מגן: התוכנית של מיליארד שקל לעצור את בריחת נהגי האוטובוס

ההבדל בין שתי המדינות אינו מקרי והוא נוגע בעיקר להרכב. האינפלציה האמריקאית נדחפת עכשיו על ידי אנרגיה, ומשק בית אמריקאי חשוף אליה הרבה יותר מישראלי בגלל מרחקי הנסיעה וגודל הרכבים. מנגד, ישראל נהנית משוק עבודה הדוק ומביקוש לעובדים שמחזיק את השכר גבוה. בהייטק ובפיננסים הקפיצה הייתה חדה במיוחד.

ולמה זה נוגע למשקיע הישראלי

ולמה זה בכל זאת נוגע למשקיע הישראלי. ראשית, כי מדד המחירים האמריקאי הוא שקובע את מסלול הריבית של הפדרל ריזרב, וזה משפיע על כל תיק שמושקע בחו"ל. שנית, כי ירידה בכוח הקנייה של הצרכן האמריקאי היא בדיוק מה שמזיז את מניות הקמעונאות, המזון והמותגים, ורוב הגופים המוסדיים בישראל מחזיקים בהן דרך המדדים.

ושלישית, כי ההיסטוריה כאן קצרה מאוד. גם בישראל תקופה ארוכה של שכר ריאלי שעולה יכולה להתהפך תוך רבעון אחד אם האנרגיה או המזון מזנקים. ביפן, למשל, השכר עולה בקצב המהיר ביותר מאז 1997 ובכל זאת הצרכנים שם מרגישים שחוקים, כי המחירים רצים מהר יותר.

ההערכה בשוק האמריקאי היא שהשכר והאינפלציה יתכנסו שוב סביב תחילת 2027. אבל התכנסות אינה שיפור. היא פשוט אומרת שהעובד יפסיק להפסיד, לא שהוא יתחיל להרוויח.