10 מיליארד דולר של מכס חזרו לחברות - והצרכן ששילם אותם נשאר בחוץ
בפברואר פסק בית המשפט העליון בארצות הברית שהמכסים שהוטלו ב-2025 אינם חוקיים, ועונת הדוחות של הרבעון השני חשפה שיותר מעשרה מיליארד דולר כבר חזרו לחברות במדד S&P 500; מעטות הורידו מחירים, רובן מפנות את הכסף לספיגת התייקרויות אחרות, ולמשקיעים נפתחה שאלה חדשה על איכות הרווח
יותר מעשרה מיליארד דולר חזרו בחודשים האחרונים לקופות של חברות במדד S&P 500, וזה כסף שהן כבר גבו פעם אחת מהצרכן. בפברואר קבע בית המשפט העליון בארצות הברית שהמכסים שהטיל הנשיא טראמפ ב-2025 מכוח חוק הסמכויות הכלכליות בשעת חירום הוטלו שלא כדין, ומכאן נגזר שהכסף שנגבה חייב לחזור. עונת הדוחות של הרבעון השני היא זו שחשפה לראשונה את הסכומים בפועל ואת מה שהחברות עושות איתם.
והתשובה לשאלה מה הן עושות עם הכסף היא המעניינת. כשהמכס הוטל, החברות לא ספגו אותו. הן גלגלו אותו קדימה אל המדף, והקונה האמריקאי שילם. עכשיו, כשההחזר מגיע, הוא נעצר בדוח הרווח וההפסד.
מי החזיר לצרכן ומי לא
מעט חברות בחרו להחזיר את הכסף לצרכן בצורה ישירה. וולמארט הודיעה עוד לפני פרסום הדוחות שלה על הורדת מחירים רוחבית, וההודעה הזו הגיעה לציבור קודם כול דרך הרשתות החברתיות של הבית הלבן. רשתות הדיסקאונט דולר טרי ובורלינגטון הודיעו גם הן על הפחתות מחירים. פדקס הלכה רחוק יותר והודיעה שתשיב את הכסף ללקוחות שלה ישירות, וזה מקרה נדיר.
אצל רוב החברות המצב שונה לגמרי. חלק הארי של ההחזרים מיועד לספוג התייקרויות אחרות, ולא להוריד את המחיר לצרכן. הנימוק שמופיע בשיחות המשקיעים הוא שהעלויות ממשיכות לטפס בכל שרשרת האספקה: ההובלה יקרה בגלל מחיר הנפט, וההוצאה על כוח אדם זינקה בשנים האחרונות.
אפשר להסתכל על זה בשתי דרכים. אפשר לומר שהצרכן שילם פעמיים ולא קיבל דבר. ואפשר לומר שמחיר שנשאר קפוא כשהעלויות עולות הוא בעצמו הנחה, גם אם היא לא מופיעה בשלט. חלק מהחברות מפנות את הכסף להשקעה חוזרת בעסק, בשיפוץ חנויות, במערכות סחר מקוון ובפיתוח מוצרים, וגם מזה הלקוח נהנה בהמשך. הוא פשוט כבר שילם על זה מראש.
ומה זה עושה לדוחות
למשקיעים יש כאן סיפור אחר לגמרי, והוא נוגע לאיכות הרווח. החזר מכס הוא הכנסה חד פעמית. הוא מנפח את שולי הרווח ואת הרווח למניה ברבעון שבו הוא נרשם, ויוצר בסיס השוואה מעוות לרבעונים הבאים. מי שמסתכל על מכפיל רווח של קמעונאית אמריקאית היום צריך לשאול כמה ממנו הוא תפעולי וכמה ממנו הוא החזר ממשלתי.
השוק, יש לומר, לא נפל בפח. בעונת הדוחות האחרונה המשקיעים התעלמו במידה רבה משורות הרווח שנופחו בהחזרים, ותגמלו דווקא חברות שהציגו סימנים אמיתיים של נתח שוק: עלייה בתנועת הלקוחות, מכירות חנויות זהות טובות ותחזית שהועלתה. זו התנהגות בוגרת יחסית, והיא מרמזת שהמשקיע האמריקאי כבר למד להפריד בין רווח חד פעמי לבין מנוע צמיחה.
ולמה זה נוגע לישראלים
ולמה זה מעניין מכאן. ראשית, מפני שהחיסכון הישראלי הממוצע נמצא בפנים. מי שמחזיק מסלול מחקה מדד בקרן ההשתלמות או בקופת הגמל מחזיק את אותן חברות בדיוק, ואת אותו רווח מנופח. ההבחנה בין רווח תפעולי לבין החזר ממשלתי אינה תרגיל אקדמי אלא משפיעה על התמחור של המדד כולו.
שנית, מפני שהעיקרון שנחשף כאן חוצה יבשות. מכס אינו מס על היצרן הזר. הוא מס שמשלם היבואן, והוא מגיע בסוף אל הצרכן המקומי. השאלה כמה משלמת ישראל על המכסים כבר נבדקה כאן בזמנו, ואצל יצרנית ישראלית אחת ההחזרים כבר יצרו מצב הפוך בדוחות. עכשיו מתברר שגם כשהמס מתבטל, הדרך חזרה אל אותו צרכן אינה אוטומטית.
- מלחמת סחר מלאה, ובורסה שממשיכה לעלות
- מניות הנחושת בירידות חדות: אי-הוודאות סביב המכסים מוחקת את ראלי השיא
שלישית, כי הסיפור לא נגמר. חלק מההחזרים עוד יטפטפו לדוחות הרבעון השלישי, והמכס עצמו נשאר כלי פוליטי פעיל. הגל האחרון מול קנדה ממחיש שהכלי חוזר לשולחן בכל פעם שיש מחלוקת מדינית, כך שהחברות שמתכננות לשנים קדימה אינן יכולות להניח שהפרק נסגר.
ולמי שמחפש את הזווית המעשית: אם אתם בוחנים קמעונאית אמריקאית בתיק, כדאי לפתוח את הדוח ולחפש את השורה שמסבירה את מקור השיפור ברווחיות. אם ההסבר הוא מכס שחזר, המספר של הרבעון הבא ייראה אחרת לגמרי, וזה קורה בלי ששום דבר בעסק עצמו השתנה.
