למה בבריטניה אפשר לתרום בלי הגבלה, ובישראל התקרה היא 2,800 שקלים

בפחות מ-24 שעות קיבלה מפלגת ריפורם הבריטית שתי תרומות בסכום כולל של 72 מיליון ליש"ט, כ-97 מיליון דולר. שני התורמים עשו את הונם בקריפטו. הראשון, ממייסדי אחת מזירות המסחר הוותיקות בתחום, תרם 36 מיליון, ולמחרת הגיע תורם נוסף שבסיסו בתאילנד והשווה את הסכום בדיוק.

כמה זה חריג, שווה לראות מול מה זה עומד. מאז הבחירות הכלליות ביולי 2024 גייסה ריפורם כמעט 34 מיליון ליש"ט בתרומות. מפלגת הלייבור השלטת יחד עם מפלגת האחות שלה גייסו באותה תקופה יותר מ-21 מיליון, והשמרנים מעט יותר מ-24 מיליון. שתי תרומות ביום אחד עקפו את כל מה שהמערכת הפוליטית הבריטית אספה בשנתיים.

גם מול השיאים ההיסטוריים זה נראה אחרת לגמרי. התרומה הגדולה ביותר שנרשמה אי פעם בפוליטיקה הבריטית הייתה עשרה מיליון ליש"ט שהוריש אחד מיורשי רשת המזון סיינסבריס למפלגה השמרנית ב-2022. השיא בקרב תורם חי עמד על תשעה מיליון, שניתנו לריפורם על ידי אותו תורם מתאילנד בשנה שעברה. הסכומים החדשים גדולים פי ארבעה מזה.

במונחים תפעוליים, הכסף מתורגם לכשני מיליון ליש"ט בחודש מהיום ועד אוגוסט 2029, המועד המאוחר ביותר שבו ראש הממשלה יכול לקבוע בחירות. זה תקציב קמפיין רצוף לשלוש שנים, בלי צורך לחזר אחרי תורמים בדרך.

ואז מגיעה השאלה שרוב הקוראים שואלים בשלב הזה: איך זה בכלל חוקי?

בבריטניה אין תקרה על תרומה. יש תקרה על הוצאה

התשובה נמצאת בחוק משנת 2000 שמסדיר את מימון המפלגות בבריטניה. הוא קובע רשימה סגורה של מי רשאי לתרום - בעיקר מי שרשום בפנקס הבוחרים, חברות רשומות בבריטניה ואיגודים מקצועיים - ואוסר לקבל כסף ממי שאינו ברשימה. הסעיף עצמו עוסק כולו בזהות התורם, ואין בו אף מילה על סכום.

ההגבלה הכספית בשיטה הבריטית יושבת במקום אחר לגמרי: על ההוצאה. מפלגה רשאית להוציא עד 54,010 ליש"ט לכל מחוז בחירה שבו היא מתמודדת, סכום שהועלה מ-30,000 בסוף 2023.

ועכשיו תעשו את החשבון. בבריטניה 650 מחוזות בחירה. מפלגה שמתמודדת בכולם רשאית להוציא עד כ-35.1 מיליון ליש"ט על מערכת בחירות שלמה. כלומר שתי התרומות האלה, ביום אחד, שוות פי שניים מכל מה שמותר להוציא על קמפיין ארצי מלא.

וזה בדיוק מה שהופך אותן למהלך חכם. הכסף אינו מיועד לקמפיין אחד אלא לשלוש שנים של פעילות רצופה, בתקופה שבה תקרת ההוצאה עוד לא חלה.

החוק שבדרך מצומצם ממה שנשמע

בבריטניה מקודמת כעת חקיקה שנועדה להדק את הכללים, אבל כדאי לדייק מה היא כוללת. התקרה המוצעת, 100,000 ליש"ט, חלה רק על בוחרים מעבר לים - אזרחים בריטים שחיים בחו"ל ורשומים בפנקס. היא אינה תקרה כללית על תרומות.

• משבר האנרגיה הבא של אירופה? הפעם הסיפור הגדול הוא הגז
• בריטניה בוחנת מחדש את רוזבנק, שדה הנפט הגדול - איך זה ישפיע על איתקה של דלק?

ההצעה עברה את שלבי הסיום בבית הנבחרים בתחילת ספטמבר ועוברת עכשיו לבית הלורדים. היא עדיין לא קיבלה את אישור המלך, כלומר אינה חוק.

ויש בה סעיף אחד שמתחבר ישירות לסיפור הזה: איסור מלא על תרומות במטבעות דיגיטליים. שני התורמים שממנים כעת את ריפורם עשו את הונם בדיוק שם.

בארה"ב יש תקרה, ויש דרך חוקית לעקוף אותה

בארצות הברית התמונה הפוכה. יש תקרות ברורות על תרומה ישירה למועמד, למפלגה ולוועדת פעולה פוליטית, והן מתעדכנות לפי המדד בכל מחזור בחירות. ועדת הבחירות הפדרלית מפרסמת אותן בטבלה.

אלא שהתקרות חלות על כסף שעובר למועמד. הן אינן חלות על הוצאה עצמאית - כסף שמישהו מוציא בעצמו כדי לתמוך במועמד, בלי תיאום איתו. זו ההבחנה שיצרה את הסופר PAC, ישות שיכולה לגייס ולהוציא סכומים בלתי מוגבלים כל עוד היא אינה מתאמת עם הקמפיין.

כלומר תורם אמריקאי מוגבל בכמה הוא נותן למועמד, ובלתי מוגבל בכמה הוא מוציא עליו. תרומות במטבעות דיגיטליים, אגב, מותרות שם מאז 2014, ונרשמות כתרומה בעין.

• גם מיקרוסופט פונה לשוק החוב: נערכת לגיוס של לפחות 25 מיליארד דולר
• טראמפ מבטיח תרופות זולות יותר, וענקיות הפארמה מדווחות על הכנסות שיא

ובישראל, המשטר ההדוק מכולם

מי שרגיל למספרים הבריטיים יתקשה להאמין כמה השיטה הישראלית מצומצמת. בשנת בחירות, אדם ובני ביתו רשאים לתרום למפלגה עד 2,800 שקלים. למפלגה שאינה מיוצגת בכנסת התקרה גבוהה יותר, 14,000 שקלים, ולכיסוי חובות אחרי הבחירות אפשר לתרום עד 28,000.

ומעבר לסכומים יש איסור גורף אחד: אסור לחלוטין לתרום למפלגה מכספי תאגיד, בארץ ובחו"ל. חברה בישראל אינה יכולה לתרום שקל למפלגה, בעוד שבבריטניה חברה רשומה היא תורם מותר לכל דבר.

הסנקציה חדה גם היא. מפלגה שקיבלה תרומה אסורה נדרשת להעביר לאוצר המדינה פי שניים מסכום התרומה.

והנה אסימטריה שקשה לנחש מראש. אסור לתרום למפלגה אם אינך בוחר ישראלי, אבל מועמד בפריימריז כן רשאי לקבל תרומה מיחיד שיושב בחו"ל, ואפילו במטבע חוץ. ההגבלה על מקור הכסף מחמירה יותר ברמת המפלגה מאשר ברמת המועמד הבודד.

ומה עם קריפטו? בישראל זה פשוט בלתי אפשרי, ולא בגלל איסור על מטבעות דיגיטליים. רשימת אמצעי התשלום המותרים סגורה, וכל שקל חייב להיכנס דרך חשבון בנק מזוהה. הרגולציה הישראלית על מטבעות דיגיטליים מחמירה ממילא בכל הנוגע לזיהוי מקור הכסף.

ההבדל הגדול באמת: מי מממן את הפוליטיקה

מאחורי הפער במספרים עומד הבדל תפיסתי. בבריטניה ובארה"ב המימון הוא בעיקרו פרטי, ולכן ההסדרה מתמקדת בשקיפות ובזהות התורם. בישראל המימון הוא בעיקרו ציבורי, ולכן אפשר להגביל את התרומה הפרטית לסכומים כל כך נמוכים.

המנגנון בנוי על יחידת מימון. מספר היחידות שמפלגה מקבלת מחושב לפי ממוצע המנדטים שלה בכנסת היוצאת ובנכנסת, בתוספת יחידה אחת. בין מערכות בחירות היא מקבלת מימון שוטף בשיעור של 6% מיחידת מימון לכל מנדט בחודש, ותקרת ההוצאות שלה עומדת על 70 יחידות מימון.

כלומר בישראל הפוליטיקה ממומנת מכיס הנישום, ולא מכיסו של מיליארדר. העלות הישירה של מערכת בחירות ארצית היא חלק מהחשבון הזה.

וזה רלוונטי במיוחד עכשיו. ישראל כבר נמצאת בתוך תקופת בחירות לעניין החוק, והיום הקובע חל באמצע יולי. כל הכללים והתקרות שתוארו כאן חלים כבר היום, ולא רק כשיתחילו הקמפיינים. מה שצפוי בסדר היום הכלכלי אחרי הבחירות הוא שאלה נפרדת.