10 מיליארד דולר חזרו לחברות ה-S&P 500, ורובם לא יגיעו למדף
אחרי שבית המשפט העליון בארצות הברית פסל את מכסי 2025, יותר מ-10 מיליארד דולר חזרו לחברות במדד S&P 500; וולמארט, דולר טרי וברלינגטון מורידות מחירים, פדקס מחזירה ללקוחות, אבל רוב הכסף הולך לספיגת התייקרויות ולהשקעה חוזרת. ומי שקורא דוחות צריך לדעת לנכות החזר חד פעמי מרווח תפעולי אמיתי
יותר מ-10 מיליארד דולר נכנסו בחודשים האחרונים לקופות של חברות במדד S&P 500, והן לא מכרו בשבילם דבר. זה כסף שהן שילמו קודם כמכס, ושחוזר אליהן מפני שבפברואר קבע בית המשפט העליון בארצות הברית שהמכסים שהוטלו ב-2025 מכוח חוק סמכויות החירום הכלכליות הבינלאומיות היו בלתי חוקיים. מה שנגבה, צריך לחזור.
עד לפני חודשיים כמעט אף קמעונאית גדולה לא נקבה במספר. עונת הדוחות לרבעון השני כמעט הסתיימה, והמצב כבר ברור: יודעים כמה כל אחת קיבלה, ויודעים גם מה היא מתכננת לעשות עם הכסף. התשובה השנייה מעניינת הרבה יותר מהראשונה, כי היא אומרת משהו על איך ההנהלות קוראות את השנה הקרובה.
מי מוריד מחירים ומי סותם חורים
וולמארט הייתה החריגה הבולטת. היא הודיעה עוד לפני הדוח שתוריד מחירים בעקבות ההחזר, והבשורה יצאה לעולם דרך הבית הלבן ברשתות החברתיות עוד לפני שהחברה עצמה הספיקה. דולר טרי וברלינגטון הצטרפו בהמשך עם הורדות מחירים משלהן, ושתיהן שייכות לאותה משפחה של רשתות הנחה שמתחרות בעיקר על מחיר.
אבל אלה המיעוט. רוב הכסף אינו הולך למדף אלא לספיגה של התייקרויות אחרות. עלויות ההובלה נשארות גבוהות יחד עם מחיר הנפט, עלויות העבודה טיפסו, וכל אלה ממשיכים לזחול למעלה בכל חוליה בשרשרת. מבחינת קמעונאית, החזר חד פעמי שמאפשר להקפיא מחיר או להעלות אותו פחות הוא שימוש הגיוני לגמרי, גם אם הוא פחות מרשים בכותרת.
יש גם מקרה נדיר של חברה שמחזירה את הכסף ישירות ללקוחות שלה. פדקס הודיעה שתעשה בדיוק את זה, וזה חריג מספיק כדי להיות שווה ציון. ברוב המקרים הכסף פשוט נשאר בפנים, ומשמש להשקעה חוזרת בעסק: פיתוח מוצרים, שיפוץ חנויות ושדרוג הזירה המקוונת. הצרכן אולי ייהנה מזה בעוד שנתיים, אחרי שכבר שילם על זה במחירים הגבוהים.
ולמה זה מסבך את קריאת הדוחות
כאן מתחיל החלק שנוגע ישירות למי שמנתח מניות. החזר מכס נכנס לדוח ומנפח את השורה התחתונה ואת שולי הרווח בלי שקרה שום דבר בעסק עצמו. חברה יכולה להציג רבעון מצוין בזמן שהמכירות שלה עומדות במקום, והמספר שנראה כמו שיפור תפעולי הוא בעצם החזר כספי שלא יחזור בשנה הבאה. כבר ראינו את התופעה בגרסתה הקיצונית, כשחברה הציגה פחות הכנסות ויותר רווח בדיוק מהסיבה הזו.
מה שמעודד הוא שהשוק לא נפל בפח. בעונת הדוחות האחרונה המשקיעים בגדול התעלמו משולי רווח ומרווח למניה שנופחו על ידי ההחזרים, ותגמלו דווקא קמעונאיות שהראו סימנים של נתח שוק אמיתי: יותר כניסות לחנויות, מכירות חנויות זהות טובות והעלאת תחזיות. זו התנהגות בוגרת יותר ממה שאפשר היה לצפות בעונה שבה קל מאוד להתבלבל.
הדוגמה הטובה לכך היא וולמארט עצמה, שעקפה תחזיות והעלתה את הצפי, והמניה בכל זאת ירדה. כשהמשקיעים כבר יודעים לנכות רכיבים חד פעמיים ולהסתכל על מה שנשאר, המסקנה שלהם אינה נגזרת מהכותרת של הדוח.
הסיפור הזה עוד לא נגמר
חלק מההחזרים עוד יטפטפו פנימה ברבעון השלישי, כך שהעיוות הזה בדוחות ימשיך ללוות את המשקיעים עוד תקופה. וחשוב מזה, המכסים לא ירדו מהשולחן כמכשיר מדיניות. המכס של 50% שהוטל על קנדה מראה שהכלי עדיין בשימוש פעיל, וקביעה משפטית על סבב אחד אינה מונעת סבב אחר במתכונת אחרת.
וצריך גם לומר את הצד השני של החגיגה. החזר של 10 מיליארד דולר נשמע עצום, אבל הוא מתפרס על עשרות חברות ענק ומהווה נתח קטן מהרווח השנתי שלהן. הוא גם אינו מפצה על הנזק המצטבר: שרשראות אספקה שנבנו מחדש, הזמנות שהוקדמו, מלאי שנקנה במחיר גבוה והחלטות תמחור שנעשו תחת אי ודאות. חברות קיבלו את הכסף בחזרה, אבל לא את השנתיים.
