25 שנה ששינו את המזרח התיכון: מי התחזק, מי נחלש ואיפה ישראל בתמונה?

המזרח התיכון היה ונותר אזור רווי מאבקי כוח ושליטה, מלחמות ובריתות. כל אירוע וכל התרחשות גורמים למומחים ולאנשי עיתונות למקד את תשומת הלב באזור מסוים, במלחמות או בבריתות המשתנות חדשות לבקרים. בשורות להלן אציג לקוראים מבט על האזור ממעוף הציפור, תוך ניסיון לסקור את האירועים העיקריים מאז תחילת המילניום ואיך ישראל מתנהלת במרחב. מהם האירועים העיקריים ואילו שינויים אירעו במזרח התיכון בעשורים האחרונים? מיהם גורמי הכוח המשפיעים ביותר? מי המרוויחים ומי המפסידים ואיך מדינת ישראל יכולה להפיק את המיטב מסבך האירועים? לא פשוט לברור את הבר מן המוץ, אבל הדבר עשוי לסייע לקוראים להבין טוב יותר את האזור.

המזרח התיכון בתחילת המילניום

בתחילת המאה הנוכחית והאלף השלישי לספירה היה מבנה המזרח התיכון דומה, פחות או יותר, למבנה שלו בעשורים שלפניו. אמנם היו בו מלחמות בין מדינת ישראל לבין שכנותיה, בין מדינות ערב לבין עצמן, כמו המלחמה בתימן, או מלחמות בין מדינות מוסלמיות, שהמשמעותית שבהן הייתה מלחמת איראן-עיראק. כמו כן חווה האזור פלישות ומלחמות עם מעצמות, ובראש ובראשונה מלחמת המפרץ הראשונה בין ארצות הברית והקואליציה שהקימה לבין עיראק. במלחמה הזאת חוותה מדינת ישראל בפעם הראשונה ירי טילים לתחומה וחשש מלוחמה כימית. מדינת ישראל עברה שינויים משמעותיים שכללו חתימת הסכם שלום עם ירדן וחתימה על הסכם אוסלו עם קבוצת האוכלוסייה המכונה פלשתינים, שהסתיים בפרץ אדיר של טרור והרג, ובפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית נרצח ראש ממשלה בישראל. אבל המבנה המדיני נותר על כנו ומעט מאוד שליטים באזור התחלפו. בסוריה, מצרים, עיראק, סעודיה, לוב, תורכיה ואחרות היה השלטון לרוב יציב ולכאורה בלתי מעורער לאורך עשורים, גם אם השליט התחלף. המעצמה החזקה בתבל הייתה אז ארצות הברית והמעצמות המתחרות היו סין ואחריה רוסיה. אירופה הייתה מעבר לשיא והודו עדיין לא הייתה מתחרה של ממש על כתר ההנהגה. ואולם כבר בתחילת המילניום החלו התרחשויות ששינו את פני המזרח התיכון ללא הכר. מדינות התפרקו, שליטים הודחו ואחרים תפסו את מקומם, בריתות חדשות נכרתו ואחרות איבדו את משמעותן.

האירועים החשובים במזרח התיכון מאז שנת 2000 לפי מדינות

אירועים משמעותיים במדינת ישראל

שנת 2000 הייתה ללא ספק השנה שבה אירע המעבר בין האופוריה בעקבות השלום הממשמש ובא לבין הנחיתה על קרקע המציאות. החל מחודש ספטמבר של שנת 2000 התחיל בישראל מרחץ דמים שרק הלך והתעצם. בתוך כארבעה חודשים, מספטמבר ועד דצמבר אותה שנה, נרצחו 25 אזרחים בפעולות טרור. בשנים הבאות המצב רק הידרדר. בסוף השנה הודיע אהוד ברק על פיזור ממשלתו ובמרץ 2001 הושבעה ממשלה חדשה. להלן האירועים החשובים מאז ועד היום:

שנת 2000: באותה שנה פרצה האינתיפאדה השנייה, לכאורה בעקבות עלייתו של אריאל שרון להר הבית. בשנים הבאות בוצעו פיגועי התאבדות שגבו את חייהם של מאות אזרחים ומבצעים צבאיים נרחבים שלא נתנו תשובה של ממש, למעט הנמכת הלהבות. בשנת 2002 יצאה ישראל למבצע חומת מגן, שכמו קודמיו גם הוא לא הביא בשורה.

שנת 2005: באותה שנה ביצעה מדינת ישראל את תוכנית ההתנתקות, שבמבט לאחור הייתה המהלך השגוי הראשון שהוביל בסופו של דבר לשבעה באוקטובר. במסגרת התוכנית פינה צה"ל, בהוראת הדרג המדיני, באופן חד-צדדי את כל היישובים וכוחות הצבא מרצועת עזה ומארבעה יישובים בצפון השומרון. ההתנתקות נועדה לייצר הפרדה בין יישובים יהודיים לרצועת עזה, כשהכוונה הייתה לאפשר לעזתים לנהל את חייהם בעצמם. מעבר לפינוי היישובים הפחיתו צה"ל והשב"כ באופן משמעותי את איסוף המודיעין בעזה ואיבדו למעשה את אחיזת המודיעין ברצועה. גם מבצע צבאי נוסף לא החזיר לישראל את האחיזה המודיעינית ולא את השליטה ברצועה. ירי הטילים מעזה לישראל התגבר והפך לשגרה שלוותה את ישראל עד פרוץ המלחמה בתאריך 07.10.2023 וגם לאחר מכן.

שנת 2006: האירוע המשמעותי ביותר באותה שנה היה זכייתו של ארגון החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני. כל המקוננים הטוענים שלו רק יפורק החמאס מנשקו עזה תהפוך לגן עדן, צריכים לזכור שאותו ארגון נבחר בבחירות דמוקרטיות כשרות ומפוקחות על ידי גורמים בינלאומיים. כשנה לאחר מכן, בשנת 2007, השתלט החמאס בכוח על רצועת עזה וגירש ממנה את נציגי ארגון הפתח. מי שאתרע מזלו ולא הצליח לצאת בזמן נרצח וגופתו הושלכה מניה וביה לרחוב. מאז אותה שנה מתקיים פיצול פוליטי וגאוגרפי קבוע בין עזה לבין יהודה ושומרון. חשוב לזכור שבין שני האזורים הללו קיים גם שוני מנטלי ויש גם לא מעט טינה. אפשר לקרוא לתושבי יהודה, שומרון ועזה בהרבה שמות וכינויים, אבל "עם" הם לא.

שנת 2020: האירוע המשמעותי ביותר באותה שנה היה חתימת הסכמי אברהם, שהם הסכמי נורמליזציה היסטוריים בין ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות, בחריין, מרוקו וסודאן. ההסכמים נחתמו בחסות אמריקנית ובתמיכת הנשיא דונלד טראמפ בכהונתו הראשונה. מה שמייחד את ההסכמים הללו הוא העובדה שהם נחתמו בזמן שכל המדינות החותמות משלמות מס שפתיים בלבד לסוגיה ה"פלשתינית".

שנת 2023: בתאריך 07.10.2023 פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע רחבת היקף על ישראל. המתקפה הזאת הובילה לפרוץ מלחמת חרבות ברזל, שגרמה להרס חסר תקדים ברצועת עזה והתפתחה לכדי מלחמה רב-זירתית נגד רצועת עזה, יהודה ושומרון, לבנון, סוריה, תימן, עיראק ובעיקר איראן, שהייתה ונותרה איום הייחוס העיקרי של ישראל.

• מגזר הנפט הסעודי צנח בכרבע: הכלכלה מתכווצת בקצב החד ביותר מאז 2020
• ארבעה גופים, 60% מהעושר: כך באמת עובדת הכלכלה האיראנית

עיראק - משלטון יציב להגמוניה איראנית

שנת 2003: בעקבות מתקפת הטרור הנוראה בבנייני התאומים, שהתרחשה כשנתיים קודם לכן בתאריך 11.09.2001, פתחה ארצות הברית, בתמיכה ובשיתוף של קואליציה בינלאומית, בפלישה לעיראק. משטרו של סדאם חוסיין הופל והנשיא עצמו נלכד ומאוחר יותר הוצא להורג. הפלישה עצמה התנהלה היטב, אבל ההמשך שלה פחות. ארצות הברית התעקשה לחתור למשטר דמוקרטי בעיראק, לפרק את הצבא ולהוציא מתוכו גורמים ששיתפו פעולה עם השלטון הקודם. כתוצאה מכך נחלש הצבא, דמוקרטיה לא הושגה ולוחמים וקצינים שגורשו מהצבא פשוט הצטרפו לארגוני טרור.

2014: באותה שנה כבש ארגון המדינה האסלאמית (דאעש) שטחים נרחבים בעיראק, כולל העיר מוסול. מנהיגי הארגון הכריזו על הקמת ח'ליפות אסלאמית והחילו את חוקי השריעה בכל אזור שאותו כבשו. קואליציה בינלאומית ביחד עם כוחות מקומיים הצליחה לפרק את המדינה האסלאמית ולהביס את הארגון המורד, אבל לא לחסל אותו לחלוטין. רבים מאנשיו פעילים עד היום וחותרים להשבת השלטון האסלאמי בכל רחבי האזור.

השתלטות איראנית על עיראק: בתחילת הפלישה האמריקנית לעיראק גילו האיראנים התנגדות עזה וגינו את ארצות הברית. בשנת 2020 חיסלה ארצות הברית בתקיפת מל"ט בבגדאד את קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס האיראני. כמו כן חוסל אבו מהדי אל-מוהנדס, סגן מפקד המיליציות השיעיות בעיראק. אבל ככל שעבר הזמן וככל שצבא ארצות הברית הפחית את הנוכחות שלו, התברר שהמנצחים העיקריים במערכה היו דווקא האיראנים. הם השתלטו ללא קרב על עיראק המותשת, תוך שהם מנצלים את הפיצול העדתי ומגייסים לצידם את השיעים. האזור הכורדי בעיראק הפך למעשה לאוטונומיה עצמאית.

סוריה - ממותו של חאפז אל-אסד ועד לעליית משטר אל-ג'ולאני

שנת 2000: באותה שנה מת הנשיא חאפז אל-אסד ובנו, בשאר אל-אסד, עלה לשלטון. הנשיא הטרי הבטיח להוציא לפועל רפורמות, אבל ההבטחות לא מומשו מעולם.

• 10 מיליארד דולר חזרו לחברות, ורובם לא יגיעו למדף
• שיין נופלת 10% בגלל ריקול של עדשות מגע נגועות

שנת 2011: באותה שנה פרצו בסוריה הפגנות נרחבות, תוך שהמפגינים דורשים להנהיג במדינה שלטון דמוקרטי. ההפגנות הללו הפכו למלחמת אזרחים שנמשכה לאורך יותר מעשור וגבתה את חייהם של מאות אלפים. מלחמת האזרחים הובילה למשבר פליטים עולמי, כשמיליוני סורים ברחו ממולדתם והתיישבו במדינות אירופיות שונות. רבים, כולל ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, חזו נפילה מהירה של השלטון. אבל מי שנחלצו לעזרתו היו פעילי חיזבאללה, שהחליפו למעשה את הצבא ואת גופי המודיעין החשובים בסוריה. שלטונו של בשאר אסד לא קרס, אבל סוריה הפכה גם היא לטריטוריה בשליטה איראנית.

שנת 2015: באותה שנה התערבה רוסיה התערבות צבאית לטובת משטר אסד. הצעד הרוסי שינה את פני המערכה והבטיח את הישרדותו של השלטון לעוד מספר שנים. מאז ועד עליית אל-ג'ולאני נשלטה סוריה על ידי שני גורמים עיקריים, שהם איראן מצד אחד והרוסים מצד שני.

שנת 2024: באותה שנה התמוטט משטרו של בשאר אסד ומי שהחליף אותו היה השליט הנוכחי אל-ג'ולאני. התמוטטות משטר אסד הייתה תוצאה של תגובת שרשרת, אחרי מבצע החיסולים הנרחב של צה"ל נגד בכירי חיזבאללה ופעיליו. התקיפות של צה"ל גרמו לפעילי חיזבאללה לעזוב הכול ולחזור ללבנון. ואולם מאחר שהם היו למעשה הכוח הצבאי של בשאר אל-אסד, ברגע שהם עזבו את סוריה לא היה בשאר אסד מסוגל לאחוז בכס השלטון והוא נמלט מסוריה. גם הרוסים, שהיו עסוקים בבעיות משלהם, משכו כוחות מסוריה, מה שלא ממש תרם להישרדות של בשאר אסד.

לבנון - מנסיגה מוחלטת של צה"ל לחזרה לרצועת הביטחון

שנת 2000: באותה שנה צה"ל נסוג נסיגה חד-צדדית מלאה מרצועת הביטחון, אחרי 18 שנות שהייה. ואולם הנסיגה החפוזה, שנועדה בעיקרה למנוע מצב שבו חיזבאללה מזנב בכוחות צה"ל, הותירה בעיני פעילי חיזבאללה את הרושם שצה"ל נסוג מאימת חיזבאללה. גם אם נסראללה לא בהכרח האמין שכך הדבר, זה היה הנרטיב שהוא השריש בארגון שלו ובמדינות ערביות אחרות. הנסיגה החפוזה והנרטיב שנוצר הם ששימשו דלק לשאיפות הפלשתיניות ולאינתיפאדה האלימה שפרצה בסיומה של אותה שנה.

שנת 2005: האירוע המכונן באותה שנה היה ההתנקשות בחיי ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, בביירות. השתלשלות האירועים הובילה למהפכה זוטא בלבנון המוכרת בשם "מהפכת הארזים", ולאחריה הסגת הכוחות הצבאיים של סוריה מלבנון אחרי שלושים שנות שהייה. בפעם הראשונה מזה עשורים לא נכחו בלבנון לכאורה כוחות צבא זרים. הדבר נכון, כמובן, אם לא לוקחים בחשבון את העובדה שארגון חיזבאללה הוא למעשה פרוקסי איראני.

שנת 2006: כשנה אחרי ההתנקשות באל-חרירי, פרצה מלחמת לבנון השנייה בין ישראל לבין ארגון חיזבאללה. העימות הצבאי נמשך שלושים וארבעה ימים ובסיומו התקבלה החלטה 1701 של מועצת הביטחון. ההחלטה קוראת לחיזבאללה להסיג את כוחותיו אל מעבר לנהר הליטני. ההחלטה עצמה מעולם לא קוימה, אבל היא עלתה ועדיין עולה בהקשרים שונים, לרבות חתירה לנסיגה ישראלית מרצועת הביטחון, שנוצרה אחרי מלחמת חרבות ברזל וחיסול בכירי חיזבאללה.

שנת 2020: האירוע המשמעותי ביותר באותה שנה היה הפיצוץ בנמל ביירות של מאות טונות של אמוניום חנקתי. ההתפוצצות העזה החריבה חלקים נרחבים מהעיר והעמיקה את המשבר הכלכלי והפוליטי החריף שממילא קיים בלבנון אחרי עשרות שנים של היעדר ממשלה נבחרת ותפקוד כלכלי.

בעקבות הלחימה שהחלה בשבעה באוקטובר 2023, החריפה המערכה בין ישראל לבין חיזבאללה. ההתפתחות המשמעותית הגיעה בחודש ספטמבר בשנה שלאחר מכן, כשישראל הוציאה לפועל מבצע מתוכנן ומתוזמן היטב שבמסגרתו חוסל מנהיג הארגון חסן נסראללה בביירות ומנהיגים נוספים בארגון. נעים קאסם, שבעל כורחו החליף את נסראללה, הוא מנהיג חיוור וחסר כריזמה שלא מצליח לסחוף אחריו לא את פעילי הארגון ולא את התומכים שלו. השלמת כיבוש רכס עלי טאהר בימים האחרונים, שהושלמה ללא התנגדות של ממש, מהווה דוגמה מצוינת הן לרתיעה של חיזבאללה והן להיעדר היכולת של איראן להגיב תגובה יעילה ומרתיעה. למיטב הבנתי הצנועה, ישראל כמעט הזמינה מתקפה איראנית שהייתה נותנת לישראל עילה מצוינת לתגובת נגד עצימה כנגד איראן.

איראן - מהרחבת ההשפעה שלה במזרח התיכון למלחמה עצימה מול ישראל וארצות הברית

שנת 2002: באותה שנה נחשף ויצא לאור דבר קיומם של מתקני גרעין סודיים בנתנז ובאראק. החשיפה הציתה את משבר הגרעין האיראני שנמשך למעשה עד היום. עם זאת, חשוב לציין שעצם קיומם של מתקני גרעין באיראן היה ידוע למודיעין הישראלי הרבה לפני מועד החשיפה. ראש ממשלת ישראל פועל מאז סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים לסיכול תוכנית הגרעין האיראנית, שאם תתממש היא עלולה לסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל.

שנת 2015: בשנה ההיא נחתם הסכם הגרעין (JCPOA) בין איראן לבין המעצמות ובראשן ארצות הברית. ואולם בשנת 2018 פרשה ארצות הברית מההסכם והטילה מחדש סנקציות כבדות על איראן, שמאז רק הלכו והחריפו והביאו את כלכלת איראן לסף הקריסה.

שנת 2022: בשנה ההיא פרצה באיראן מחאת "אישה, חיים, חופש" בעקבות מותה של הצעירה מהסא אמיני בידי משטרת הצניעות. המחאה הובילה לגל הפגנות ספונטניות נרחב נגד המשטר, שדוכא באכזריות משמעותית כשהעולם מעניק למפגינים לא יותר מאשר דברי תמיכה ועידוד.

שנת 2024: לראשונה בהיסטוריה ביצעה איראן באותה שנה מתקפות טילים וכטב"מים ישירות משטחה לעבר מדינת ישראל. התקיפות האיראניות שהתרחשו באפריל ובאוקטובר של אותה שנה העלו על פני השטח את העימות החשאי בין המדינות. הפעילות שכונתה מב"מ, המערכה בין המלחמות, הפכה לעימות גלוי שרק הלך והתפתח. המכות שהנחית צה"ל על החמאס בעזה ועל חיזבאללה בלבנון, יחד עם קריסת ממשל אסד בסוריה, שללו מאיראן את הגנת הפרוקסי והכריחו אותה לפתוח, נגד רצונה, בעימות גלוי מול ישראל.

06.2025: בחודש ההוא פרצה מלחמת שאגת הארי בין ישראל לבין איראן, שנמשכה כשלושה עשר יום. במהלך המלחמה ירו האיראנים מספר גדול של טילים על ישראל, אך הפגיעות הן ברכוש והן בנפש היו נמוכות הרבה יותר מהתחזיות, שדיברו על מספר גדול של נפגעים.

02.2026: בתאריך 28.02.2026 פרצה מלחמת שאגת הארי בין ישראל לבין איראן, כשהפעם הצטרפו גם חיילי ארצות הברית למערכה. במהלך המבצע פגעו הן ישראל והן ארצות הברית במטרות רבות באיראן, אבל נמנעו במכוון מפגיעה בתשתיות חיוניות, לרבות תשתיות נפט או אנרגיה. המטרה הייתה לפגוע בשלטון ובסמליו ולפגוע בכלכלה האיראנית, תוך הימנעות מפגיעות בתשתיות חיוניות. הסברה בקרב מומחים היא שאם הלחימה תתחדש, ישראל וארצות הברית יורידו את הכפפות ויחסלו הלכה למעשה את הכלכלה באיראן.

במועד כתיבת שורות אלה נמצאות ישראל, ארצות הברית ואיראן במצב של הפסקת אש שברירית. הסברה בקרב מומחים היא שבכל יום שעובר הכלכלה האיראנית נחלשת, וזה יכול, בסיכומו של עניין, להביא לקריסת המשטר. לדעתי הצנועה, המשטר הזה נמצא על סף התהום וכל עימות משמעותי נוסף עם ישראל עלול לדרדר את המשטר הקיים למצב שבו לא תהיה לו יכולת ממשית לשרוד.

מצרים - מהפכה ורסטורציה בתוך שלוש שנים

שנת 2011: באותה שנה, וככל הנראה בהשפעת אירועי האביב הערבי במדינות רבות במזרח התיכון, התרחשה במצרים מהפכת 25 בינואר. ההפיכה הזאת הביאה להדחת הנשיא חוסני מובארק אחרי שלושים שנות שלטון, שבמהלכן עשה הנשיא לעצמו ולמשפחתו לא פחות ממה שעשה לטובת ארצו.

2012: אחרי הפלת מובארק נבחר לנשיאות מצרים מוחמד מורסי, נציג תנועת "האחים המוסלמים". ואולם כשנה בלבד לאחר מכן, בעקבות הפגנות המונים, הדיח הצבא המצרי בהובלת עבד אל-פתאח א-סיסי את מורסי בהפיכה צבאית. בשנת 2014 נבחר א-סיסי לנשיא ומיד אחרי שנבחר הפשיל שרוולים והחל לפעול לייצוב השלטון.

לאורך כל התקופה, ולא משנה מי היה הנשיא במצרים, פעלו המצרים ועדיין פועלים במטרה להגדיל את כוחם הצבאי בסיני ואת היכולת שלהם להוציא התקפת פתע על המדינה. אף שכל המומחים מסכימים שהתקפה כזאת לא צפויה בקרוב, רבים בישראל רואים בעצם המוכנות הצבאית של מצרים בסיני, שהיא מנוגדת להסכם השלום, איום בהתהוות.

תימן - מלחמת אזרחים והשתלטות חות'ית על שטחים שולטים במדינה

שנת 2014: המלחמה בין החות'ים לבין השליטים החוקיים של תימן נמשכת במלוא עוזה זה שנים רבות. בשלב כלשהו זיהו האיראנים את ההזדמנות לאמץ לחיקם את החות'ים, שהם שיעים זיידים. בשנת 2014 השתלטו החות'ים על עיר הבירה צנעא וגירשו ממנה את הממשלה החוקית. ההתנהלות החות'ית הובילה לפרוץ מלחמת אזרחים חדשה בתימן ולהתערבות צבאית של קואליציה בהובלת ערב הסעודית, שגרמה לאחד המשברים ההומניטריים הקשים בעולם. אבל למרות הפעולה הסעודית הנמרצת ולמרות שכוחות הממשל החוקי זוכים מעת לעת להישגים, החות'ים עדיין מצליחים לשלוט בשטחים השולטים על מצר באב אל-מנדב, שהוא פתח הכניסה לים האדום.

2023 ואילך: זמן לא רב אחרי שפרצה מלחמת חרבות ברזל, התוודעה ישראל לטילים החות'יים המשוגרים אליה מעת לעת. החות'ים פתחו בסדרת תקיפות נגד ספינות מסחר בים האדום ושיגרו, ועדיין משגרים, טילים וכטב"מים לעבר שטח ישראל. הפעילות הזאת גררה תגובה צבאית ומתקפות של ארצות הברית, בריטניה וישראל בתימן. זאת, כמובן, נוסף על הפעילות של סעודיה בתימן. עם זאת, מתברר כי לאחרונה ביקשו הסעודים מארצות הברית לסייע להם במתקפה מול החות'ים, אבל הנשיא טראמפ סירב. לעניות דעתי הנשיא האמריקני לא מעוניין לפתוח חזית נוספת, שתסכן ללא צורך את החיילים שלו מצד אחד ותסיט את תשומת הלב מהמשימה העיקרית, שהיא המשך המצור היעיל על מצרי הורמוז ומניעת יצוא הנפט של איראן.

עד 2023 הישראלי הממוצע לא ידע מיהם החות'ים ולא מי המתנגדים להם. מצד אחד, חשוב להבין שהאיום החות'י על ישראל הוא בעיקר תודעתי. עם זאת, הם מסוגלים בהחלט לחסום את מצרי באב אל-מנדב וכך לפגוע קשות בהובלת הנפט העולמית. בתגובה לאיום החות'י מבססת ישראל, על פי פרסומים זרים, נוכחות ממשית בסומלילנד הנמצאת לחופי הים האדום במרחק טיסה קצר מתימן.

ערב הסעודית - מעליית המלך סלמאן ועד למלחמה בתימן

שנת 2015: בשנת 2015 עלה המלך סלמאן לשלטון על פי סדר הירושה המקובל בממלכה מזה כמה עשורים. מפאת גילו המבוגר והיעדר היכולת שלו לנהל את המדינה הוא מעביר את השלטון לבנו, מוחמד בן סלמאן, וממנה אותו ליורש העצר בשנת 2017. בן סלמאן, שהוא הראשון שעולה לכס המלוכה שלא על פי סדר הירושה המסורתי, מוביל בנחישות את תוכנית "חזון 2030". מדובר במהפכה כלכלית וחברתית הכוללת מתן היתר נהיגה לנשים, פתיחת המדינה לתיירות וצמצום התלות בנפט. ואולם האירועים בשנים האחרונות והעימות בין ארצות הברית לבין איראן והעימות הסעודי מול תימן מערימים קשיים על יישום התוכנית ונראה שלפחות במועד כתיבת שורות אלה היא נמצאת בהשהיה.

יולי 2026: לפני כשלושה חודשים התחדש העימות בין הסעודים לבין החות'ים, כששני הצדדים מכים זה בזה בעוצמה. נראה שהסעודים, למרות כל הרצון שלהם, אינם יכולים לסיים את המערכה בהצלחה. לאחרונה נמסר שהסעודים פנו לנשיא טראמפ בבקשה לסייע להם בתקיפת החות'ים אבל נענו בשלילה. האמריקנים מוכנים לספק לסעודיה נשק, טכנולוגיה ומודיעין, אבל אינם מוכנים להשתתף בתקיפות באופן פעיל.

במועד כתיבת שורות אלה יש דיווחים על מתקפות משולבות מתימן וגם מעיראק על צינור הנפט המוביל מאזורי הנפט של סעודיה לים סוף, כשמשם הנפט מיוצא. אם נוסיף את התקיפות האלה לקשיי יצוא הנפט מהמפרץ הפרסי, אפשר להבין את הגורמים לעלייה הדרמטית במחירי הנפט בחודש האחרון. עליית המחירים נמנית עם המטרות שהאיראנים הציבו לעצמם, בתקווה שמחירי הנפט הגבוהים יפגעו בסיכויים של המועמדים של טראמפ בבחירות האמצע בארצות הברית בתחילת נובמבר, מה שיחליש את הפוזיציה של טראמפ וכך, לשיטתם, הוא יפסיק את המלחמה בלי שהגיע לתוצאות הרצויות מבחינתו.

תורכיה - מהמהפך הפוליטי ועליית ארדואן ועד ההסכם עם סעודיה ופקיסטן

שנת 2000-2001: בשנים הללו החריף המשבר הכלכלי בתורכיה, והיא סבלה מקריסה פיננסית קשה, אינפלציה דוהרת ואבטלה המונית. המשבר מחק את האמון במפלגות הממסד הישנות והיה לו חלק לא קטן בעלייתו של ארדואן לשלטון.

שנת 2002: בשנה ההיא עלתה מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) של רג'פ טאיפ ארדואן לשלטון. מדובר במפלגה אסלאמית שמרנית, בעלת זיקה חזקה לאחים המוסלמים. המפלגה זכתה בבחירות ברוב מוחץ והכניסה את תורכיה לעידן פוליטי חדש, אחרי עשורים של שליטה חילונית מבית מדרשו של כמאל אתאתורכ במדינה.

שנת 2003: בשנה הזאת מונה ארדואן לראש הממשלה. בעשור הראשון לשלטונו הוא הוביל רפורמות כלכליות מוצלחות שהביאו לצמיחה מרשימה, לצד הידוק הקשרים עם האיחוד האירופי.

שנת 2010: בשנה הזאת התרחשה פרשת המרמרה ונוצר שפל ביחסים עם ישראל. פשיטת השייטת על ספינת המרמרה, שהייתה בדרכה לעזה, הובילה למותם של תשעה פעילים טורקים. האירוע הביא לנתק דיפלומטי ממושך ושינה הלכה למעשה את אופי היחסים בין המדינות. משיתוף פעולה צבאי אינטימי עם טורקיה עברו היחסים לנתק מוחלט. ישראל, שהבינה במהירות שאין אפשרות ריאלית להחזיר את היחסים לקדמותם, החלה לחפש בני ברית אחרים באזור והגיעה ליוון וקפריסין.

2016: בשנה ההיא היה ניסיון הפיכה צבאית כושל נגד ארדואן. פלג בצבא הטורקי ניסה להפיל את השלטון ולהחזיר את השליטה הצבאית ששררה תקופה לא קצרה בטורקיה. הניסיון נכשל לאחר שהמוני אזרחים יצאו לרחובות בהוראת ארדואן. הנשיא הטורקי האשים את תנועתו של איש הדת פתהוללה גולן ופתח בגל מעצרים וטיהורים חסר תקדים במערכות המשפט, החינוך והצבא. אף שאין הוכחות לכך, יש הסבורים שהנשיא ארדואן יזם את כל התקרית ועשה בה שימוש על מנת לטהר את המשטר בתורכיה ממתנגדים פוטנציאליים.

2018: בשנה הזאת התבצע בפועל המעבר למשטר נשיאותי, בעקבות משאל עם שנערך שנה קודם לכן. טורקיה ביטלה את תפקיד ראש הממשלה ועברה למשטר נשיאותי ריכוזי. ארדואן נבחר מחדש כנשיא בעל סמכויות ביצועיות כמעט בלתי מוגבלות.

2018: באותה שנה החריף המשבר הכלכלי המתמשך בתורכיה, שהחל בעקבות מדיניות ריבית שנויה במחלוקת של ארדואן. הלירה הטורקית חוותה קריסה מתמשכת וערכה צנח, מה שהוביל לאינפלציה חריגה ולפגיעה קשה ברמת החיים של האזרחים ובחסכונות שלהם. נכון למועד כתיבת שורות אלה, האינפלציה הרשמית בתורכיה עומדת על כ-31.5%, אבל יש הסבורים שהאינפלציה בתורכיה גבוהה הרבה יותר.

2019: באותה שנה הגיעה לשיאה ההתערבות הצבאית הטורקית בסוריה ובעיראק. צבא טורקיה פתח בסדרת מבצעים קרקעיים נרחבים בצפון סוריה ובצפון עיראק, במטרה להדוף את הכוחות הכורדיים המתנגדים לתורכיה וליצור אזור חיץ מול הכורדים.

2023: בפברואר 2023 פקדה את דרום-מזרח טורקיה רעידת אדמה בעוצמה של 7.8. האסון גבה את חייהם של 53,000 בני אדם לכל הפחות בטורקיה לבדה, החריב ערים שלמות וגרם לנזק כלכלי עצום.

2023: למרות המשבר הכלכלי והביקורת הציבורית הקשה שנמתחה על הטיפול הכושל ברעידת האדמה, ארדואן ניצח בסיבוב שני בבחירות לנשיאות ובכך האריך את תקופת שלטונו.

2024: מפלגת האופוזיציה החילונית (CHP) רשמה בשנה הזאת הישג היסטורי וניצחה בערים המרכזיות איסטנבול, אנקרה ואיזמיר. לדברי מומחים הדבר מסמן בפעם הראשונה מזה שני עשורים את השחיקה בכוחו הפוליטי של ארדואן. באותה שנה הכריז ארדואן על חרם כלכלי על ישראל וניתוק יחסים בעקבות מלחמת חרבות ברזל.

צפון אפריקה מאז שנת 2000

תוניסיה - ערש האביב הערבי

2010-2011: בשנים ההן חוותה תוניסיה את מהפכת היסמין. המהפכה התחילה למעשה את אירועי האביב הערבי, שעד מהרה הפך לחורף קודר. את המהפכה התחיל הצעיר מוחמד בועזיזי, שהצית את עצמו במחאה על השפלה שחווה על ידי השלטונות. המעשה הצית גל הפגנות המוניות שהביא להדחת הנשיא זין אל-עאבדין בן עלי לאחר 23 שנות שלטון.

2015: פיגועי טרור קשים של ארגון דאעש, שכוונו נגד תעשיית התיירות של המדינה, גבו את חייהם של עשרות תיירים זרים. מצד שני, תוניסיה חתרה בהתמדה לכיוון של דמוקרטיזציה.

2021: בעקבות משבר כלכלי ופוליטי הנשיא קייס סעיד הקפיא את פעילות הפרלמנט, פיטר את הממשלה והעביר לידיו סמכויות נרחבות. הצעדים הללו נחשבים בעיני רבים כקץ הניסוי הדמוקרטי היחיד שהצליח באביב הערבי.

לוב - מנפילת קדאפי למלחמת אזרחים

2011: בשנה הזאת פרץ בלוב מרד מזוין נגד השליט מועמר קדאפי. בהתערבות צבאית של כוחות נאט"ו, המשטר הופל וקדאפי נלכד וחוסל על ידי המורדים. באיחור ניכר מבינים כל הגורמים שסייעו בהפלת המשטר שהם עשו מקח טעות ודרדרו את לוב למלחמת אזרחים בלתי נגמרת.

2014-2020 ומלחמת האזרחים: בתקופה האמורה התפרקה לוב והתחלקה בין שתי ממשלות יריבות. הממשלה המוכרת על ידי האו"ם שוכנת בטריפולי שבמערב לוב ונגדה פועלים כוחותיו של הגנרל ח'ליפה חפתר במזרח, לצד נוכחות של מיליציות חמושות ולוחמים זרים. מה שכוחות נאט"ו שסייעו בהפלת קדאפי לא הבינו הוא העובדה שקדאפי לבדו הצליח להחזיק בשליטה מדינה בעלת מסורת שבטית הסולדת משלטון מרכזי ולא סרה לפקודתו של איש.

2023 ואסון השיטפונות בדרנה: באותה שנה הכתה במזרח לוב הסופה דניאל וגרמה לקריסת שני סכרים בעיר דרנה. שכונות שלמות נשטפו לים ומעל 11,000 בני אדם נספו. התשתיות, שהטיפול בהן היה ממילא לקוי והן הוזנחו עוד יותר כתוצאה מהמלחמה, רק החמירו את האסון.

מרוקו - רפורמות חוקתיות והצטרפות להסכמי אברהם

2011: הפגנות האביב הערבי באותה העת לא פסחו על מרוקו. בתגובה להפגנות יזם המלך מוחמד השישי במהירות שינויים בחוקה המעבירים חלק מסמכויותיו לראש הממשלה ולפרלמנט ובכך מנע התקוממות אלימה. חשוב להבין שהמרוקאי הממוצע אוהב את המלך וההפגנות הגיעו כתוצאה מבעיות אמיתיות.

2020 - הסכמי אברהם והכרה בסהרה המערבית: בשנת 2020 חתמה מרוקו על הסכם נורמליזציה היסטורי עם מדינת ישראל. כחלק מהמהלך הפכה ארצות הברית למדינה המערבית הראשונה המכירה באופן רשמי בריבונות מרוקו על סהרה המערבית. מדובר בשטח הנתון במחלוקת ארוכת שנים מול חזית הפוליסריו הנתמכת על ידי אלג'יריה. גם ישראל, חשוב להדגיש, הכירה בריבונות מרוקו על השטח.

השוואה בין המזרח התיכון בתחילת המילניום לבין המצב כיום היא מתבקשת ועשויה להוביל למסקנות מאירות עיניים. אחת המסקנות המעניינות גורסת שמדינות בעלות אוכלוסייה הומוגנית נהנו בעבר ונהנות גם היום מיציבות יחסית, גם אם מצבן הכלכלי איננו מזהיר. עם המדינות היציבות כאמור ניתן למנות את מצרים, מרוקו, איחוד האמירויות ובמידה רבה גם תוניסיה, שרמת האלימות בה נמוכה יחסית הגם שהיציבות השלטונית בה איננה מהמשובחות. מנגד, מדינות בעלות אוכלוסייה בלתי הומוגנית היו ונותרו בלתי יציבות. עם המדינות הללו ניתן למנות את סוריה, לבנון ובמידה רבה גם את עיראק בגבולותיה הנוכחיים. ירדן היא המדינה היחידה שלא ממש עומדת באמות המידה כאמור. מצד אחד ירדן מורכבת מאוכלוסייה שרובה הגיעה מארץ ישראל לפני ואחרי מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים. מנגד, ירדן עדיין נהנית מיציבות יחסית שאפשר אולי לייחס אותה לתמיכה המתמדת של ישראל ולהיעדר היכולת של ירדן להתקיים ללא הסיוע הישראלי, כולל הזרמה מאסיבית של מים הרבה מעבר לכמויות שעליהן סוכם בהסכם השלום.

מסקנה נוספת היא שמדינות המאמצות שלטון דתי עשויות להפוך למדינות נחשלות. השלטון הדתי בתורכיה לא ממש עוזר לה להתאושש, ואם המצב יימשך כפי שהוא, המצב הכלכלי יידרדר עוד. ריבית לא ריאלית, ניהול כלכלי כושל שמונע מעקרונות דתיים ויומרות צבאיות שהן הרבה מעבר ליכולת הטורקית לא ממש מסייעים לתורכיה להתאושש. השלטון הדתי במצרים, שנמשך למרבה המזל תקופה קצרה בלבד, כבר הצליח לדרדר את הכלכלה הבעייתית ממילא. עליית א-סיסי לשלטון מיתנה את ההידרדרות. גם איראן, שבה הדת היא השלטון והשלטון הוא הדת, הצליחה לדרדר את הכלכלה עד למצב קרוב לחדלות פירעון. העדפת מקורבים, מתן עדיפות לצבא על פני האוכלוסייה האזרחית, סיוע לפרוקסי על חשבון הכלכלה האיראנית, פרויקטים כלכליים בלתי משתלמים וגידולים חקלאיים הצורכים כמויות מים הרבה יותר גדולות ממה שאיראן יכולה להרשות לעצמה, הביאו את כלכלת איראן אל פי פחת. יש רבים הסבורים כי די בלחץ כלכלי על מנת למוטט את השלטון, וזה עשוי לקרות אפילו לפני בחירות האמצע בארצות הברית. אני עצמי מסתייג מעט מהקביעה הזאת, אבל מאמין שהמשטר האיראני הגיע כבר לנקודת האל-חזור וההתמוטטות שלו בוא תבוא, הגם שלא בהכרח בחודש או בחודשיים הקרובים. בסעודיה השלטון משפחתי-דתי, אבל ההכנסות העצומות מהנפט מאפשרות לשלטון לקנות בכסף את השקט ואת הציות של ההמונים.

כל המדינות במזרח התיכון עברו טלטלה כזאת או אחרת בעשורים האחרונים. חלק קרסו ונשברו, חלק אחר נפל כפרי בשל בידיים זרות, ואילו המדינות ההומוגניות מבחינת האוכלוסייה והדת הצליחו לשרוד למרות האתגרים של השנים האחרונות. עם זאת, המזרח התיכון נמצא תמיד בתהליך שינוי שעלול להגיע במהירות. גורמי המקצוע בישראל חייבים לקחת בחשבון את כל האפשרויות ולבחון את אפשרויות ההתנהלות של ישראל מולן.