ירשה 320 אלף ש' אחרי שקיבלה הפטר - לאן יילך הכסף?
חייבת בת 65 שקיבלה הפטר מחובותיה מההוצאה לפועל, ביקשה לבטל סעיף שהיה קיים בצו, אחרי שאביה החורג נפטר והשאיר לה ירושה. הרשמת חן לוי לא קנתה את הטיעון שלה, שלפיה מדובר בזכות שהתגבשה רק אחרי תום ההליך ולכן היא לא אמורה להיכלל בקופת הנשייה - אבל גם לא לקחה
הכל
אשה גרושה בת 65, ללא ילדים, שחיה מקצבת אזרח ותיק וסיוע בשכר דירה, הצליחה לקבל הפטר מחוב של כ-91 אלף שקל להוצאה לפועל. פחות משנה אחרי שקיבלה את ההפטר, נפטר אביה החורג - והתברר שהיא זכאית לכ-320 אלף שקל מהירושה. הבעיה: בצו ההפטר שלה נכלל סעיף שקבע כי נכסים שיגיעו אליה בתוך שלוש שנים יילכו לקופת הנשייה. היא ניסתה לבטל את הסעיף בדיעבד, אבל רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב, חן לוי, לא התרשמה, וקבעה שעליה להעביר לנושה כמעט 95 אלף שקל מהכסף שירשה.
הסיפור התחיל בקיץ 2022, כשהאשה פתחה תיק חדלות פירעון בעקבות חוב לבנק. לדבריה, מצבה הכלכלי הסתבך בעקבות גירושים, ואילו מהוריה לא הגיע לה דבר: אמה נפטרה בלי להשאיר ירושה, ואביה הביולוגי - פלסטיני שהיה, לטענתה, בעל קרקעות - נפטר בלי ששם משפחתו ידוע לה בכלל. באוגוסט 2023 קבע הרשם יניב דיין תוכנית שיקום מקלה במיוחד: תשלום סמלי של 200 שקל בחודש למשך 36 חודשים, כלומר תוספת של 7,200 שקל בלבד לקופת הנשייה לעומת החוב, שהגיע באותה העת ליותר מ-100 אלף שקל.
גם בסכום הזעום הזה היא התקשתה לעמוד, וביקשה בשלב מסוים פטור מוחלט מהתשלומים. הרשמת דחתה את הבקשה וכתבה כי "אין להקל ראש בעמידתה בצו שנקבע". אלא שכחודש אחרי הדחייה, הצליחה החייבת לגייס 4,000 שקל ולסיים את מלוא התוכנית - שנתיים וחצי לפני המועד המקורי. בעקבות זאת ניתן לה צו הפטר סופי במרץ 2025, ובו נכלל, כמקובל במקרים כאלה, סעיף 8: כל נכס שיגיע אליה בתוך שלוש שנים ממועד ההפטר - יועבר לקופת הנשייה.
אז הגיעה הירושה, והתחיל הוויכוח
באוקטובר 2025, כשבעה חודשים בלבד אחרי מתן ההפטר, נפטר אביה החורג של החייבת. היא ואחיה - חמישה יורשים בסך הכל - התבררו כזכאים לחלוקת העיזבון, וחלקה בו הוערך בכ-320 אלף שקל. רק אז, יותר משנה אחרי שקיבלה את ההפטר, פנתה החייבת בבקשה לבטל את סעיף 8 בצו, בטענה שלפיה מדובר בזכות שהתגבשה רק אחרי תום ההליך ולכן היא לא אמורה להיכלל בקופת הנשייה. הנאמן התנגד בצורה ברורה לכך.
הדיון בתיק לא היה פשוט: באחת הישיבות, כשהיא התייצבה בלי ייצוג משפטי, היא "התבטאה באולם באופן לא הולם", כך שהרשמת נאלצה להפסיק את הדיון ולהפנות אותה לקבלת סיוע משפטי. רק אחרי שקיבלה עורך דין מהלשכה לסיוע משפטי, המשיך הדיון.
בהחלטתה, פנתה הרשמת לוי לתקדים של עמיתתה, הרשמת אפרת אידר ינון, שניתח את היחס בין סעיפי חוק חדלות פירעון העוסקים בנכסים עתידיים. לוי ציינה כי אמנם מדובר בתוכנית שיקום ולא בהפטר מיידי, אך "לא אעשה מלאכתי קלה". לכן היא בחנה את העניין גם לפי תנאי צו השיקום המקורי עצמו, לא רק לפי סעיף 8. בפועל, אילו לא היתה החייבת מקדימה את התשלומים, תקופת התשלומים המקורית היתה נמשכת עד יולי 2026. כלומר גם לפי הצו המקורי, מועד פטירת אביה החורג היה נופל בדיוק בתוך התקופה שבה נכסים חדשים משויכים לקופת הנשייה.
הרשמת גם הזכירה פסיקה של בית המשפט העליון בעניין דומה, שבו נקבע כי "המתנה מלאכותית לקבלת הכספים אינה יכולה לגרוע מזכויות הנושים". כלומר גם אם החייבת בחרה להקדים תשלומים ולקבל הפטר לפני מות אביה החורג, זה לא משנה את מהות הזכות שהתגבשה בתוך התקופה הרלוונטית.
הפשרה: 95 אלף שקל במקום 320 אלף
מנגד, הרשמת לא התעלמה מהמצוקה האנושית. החייבת ציינה בתצהירה כי כספי העיזבון הם "כל מה שנותר לה בחיים", ושבלעדיהם היא תישאר עם קצבה של כ-4,375 שקל בחודש וסיוע שכירות של כ-1,145 שקל. לעומת זאת, הנאמן דרש להעביר לקופה את מלוא תביעת החוב בתוספת הוצאות ההליך - כ-134 אלף שקל בסך הכל.
הרשמת בחרה בפתרון ביניים: היא הורתה להעביר לנושה 94,890 שקל - כ-70% מהסכום שדרש הנאמן - ולהשאיר בידי החייבת את יתרת הירושה, כ-225 אלף שקל. לדבריה, כך נשמר איזון בין מטרת החוק להשיא את קופת הנשייה, לבין הצורך להותיר לחייבת "קיום מינימלי שנים קדימה". הנאמן נדרש להעביר את הכסף לתיק בתוך 10 ימים ולהגיש דו"ח חלוקה סופי.
