80 ארגוני בנקאות נגד: ההצבעה מחר בסנאט וסעיף אחד שמכריע אותה
מחר מצביע הסנאט האמריקאי הצבעה מקדימה על חוק הקלאריטי, שאמור לקבוע מסגרת רגולטורית לנכסים דיגיטליים; צריך 60 קולות ולפחות שבעה דמוקרטים. הוויכוח האמיתי אינו על קריפטו אלא על שאלה אחת: האם מטבע יציב רשאי לשלם תשואה, ומה זה יעשה לפיקדונות של הבנקים הקהילתיים. ואם ההצבעה תיפול, הרשויות יכתבו את הכללים בעצמן
מחר יתקיים בסנאט האמריקאי הצבעה מקדימה על חוק הקלאריטי, החקיקה שאמורה לקבוע סוף סוף מסגרת רגולטורית לנכסים דיגיטליים. אף אחד אינו יודע אם יש לה רוב. וההצבעה הזו מעניינת הרבה פחות בגלל הקריפטו, והרבה יותר בגלל מי שנלחם נגדה: הבנקים.
המתמטיקה פשוטה ואכזרית. צריך 60 תומכים כדי לעבור את משוכת הפיליבסטר, ובנוכחות מלאה פירוש הדבר שלפחות שבעה דמוקרטים צריכים להצביע בעד. בוועדת הבנקאות של הסנאט, שאישרה את החוק עוד במאי, תמכו בו שני דמוקרטים בלבד. מאז הוא תקוע.
הוויכוח שנשמע טכנוקרטי ואינו כזה
הסעיף שמעכב את הכול נראה בשורה אחת כמו פרט חשבונאי: האם מטבע יציב רשאי לשלם למחזיק בו תשואה. הבנקים אומרים שאם התשובה חיובית, פיקדונות יזלגו החוצה. לקוח שיכול להחזיק דולר דיגיטלי שמניב ריבית אינו צריך את חשבון העובר ושב שלו, והכסף הזה הוא בדיוק מה שמממן הלוואות מקומיות לעסקים קטנים, לחקלאים ולמשפחות.
לכן ההתנגדות אינה מגיעה משוליים אלא מהלב של המערכת. איגוד הבנקאים האמריקאי הוביל בשבוע שעבר מכתב משותף של קרוב ל-80 ארגונים בנקאיים נוספים, שדרשו להדק את הסעיפים הנוגעים למטבעות יציבים. איגוד הבנקים הקהילתיים העצמאיים מוביל את המאבק, מפני שדווקא הבנקים הקטנים הם החשופים ביותר לבריחת פיקדונות.
הנוסח המעודכן שפורסם במוצאי שבת מנסה לגשר. הוא מסמיך את שר האוצר להגביל תשואות על מטבעות יציבים אם תתרחש בריחת פיקדונות בהיקף משמעותי מהבנקים הקהילתיים. זו פשרה שמכניסה מנגנון חירום במקום איסור גורף, ולפי התגובות היא אינה מספקת את הבנקים במלואה. ההתרחבות המהירה של המטבעות היציבים אצל ענקיות הפיננסים מסבירה למה הם לא מוכנים להסתמך על הבטחה.
והציר השני: אתיקה
המחלוקת השנייה אינה כלכלית כלל. דמוקרטים רבים מסרבים לתמוך בחוק בלי סעיפי אתיקה שימנעו מנבחרי ציבור בכירים ומבני משפחותיהם להרוויח מפעילות בתחום. הנוסח החדש כולל חלקים גדולים מהסכם אתיקה שגובש בין שני סנאטורים משני הצדדים, ובכללו דרישה דמוקרטית מרכזית: לאפשר לתובעים הכלליים של המדינות לאכוף את כללי האתיקה על נושאי משרה פדרליים.
ההצבעה מחר אינה על העברת החוק אלא על עצם המשך הדיון בו. מנהיג הרוב הציג אותה כהצבעה חופשית, כלומר מהלך שמשאיר את החוק בחיים ומאפשר לתקן אותו בהמשך. הבית הלבן רמז שיסכים לוויתורים נוספים בסעיפי האתיקה, אבל בתנאי אחד: שההצבעה המקדימה תעבור. זה תמריץ מחושב היטב למי שמתלבט.
ומה קורה אם זה נופל
כאן נמצאת הנקודה שמשקיעים נוטים לפספס. אם ההצבעה תיכשל, לא תיווצר ואקום רגולטורי אלא ההפך. רשות ניירות הערך ורשות החוזים העתידיים על סחורות כבר הודיעו שהן מוכנות לפרסם כללים משלהן, והכללים האלה יגיעו בימים הקרובים בין אם הסנאט יצביע בעד ובין אם לאו. השאלה אינה אם יהיה פיקוח, אלא מי כותב אותו.
וההבדל אינו סמנטי. חוק שנחקק בסנאט קובע מסגרת יציבה שקשה לשנות, ומחלק סמכויות בין הרשויות בצורה ברורה. רגולציה שנכתבת ברשויות עצמאיות נוצרת מהר יותר, אבל היא גם הפיכה בקלות רבה יותר עם חילופי ממשל, ומשאירה את הענף בחוסר ודאות מתמשך לגבי מה בדיוק מותר. כבר בסוף יולי נראה היה שהחוק עומד בפני כישלון, והוא חזר לחיים.
יש גם לוח זמנים שמכביד. אם ההצבעה מחר תיפול, אפשר תיאורטית לתקן את החוק ולהחזיר אותו, אבל אין ודאות שנשאר מספיק זמן לעשות את זה עד סוף כהונת הקונגרס הנוכחי. בינתיים הענף מתקדם בכל מקרה: גם כאן הרגולטור כבר מסמן את הדרך למיסוד התחום, והשוק לומד לעבוד מול כללים שנכתבים תוך כדי תנועה.
