טראמפ נגד ראשי ה-AI: "יש קונספירציה חולה נגד AI ומרכזי נתונים"
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ יוצא חזיתית נגד כמה מהאנשים שמפתחים את מערכות ה-AI המתקדמות בעולם. אחרי שמנכ"ל אנתרופיק, דריו אמודיי, קרא בסוף השבוע להאט את קצב פיתוח המודלים החזקים ביותר, וקיבל תמיכה מסם אלטמן מ-OpenAI, מאילון מאסק ומבכירים נוספים בתעשייה, טראמפ דוחה את הכיוון הזה. מבחינתו, האטה אמריקאית אינה רק החלטה טכנולוגית - אלא ויתור אסטרטגי לסין.
"יש קונספירציה חולה נגד AI ומרכזי נתונים, והיחידה שמאושרת מזה היא סין", כתב טראמפ, והוסיף כי הפיקוח העיקרי שהתחום צריך הוא נשיא חזק וחכם. מעבר לסגנון הטראמפי, מדובר בוויכוח גדול בהרבה: האם ארה"ב יכולה להרשות לעצמה להוריד את הרגל מהגז כשהיא נמצאת בעיצומה של השקעת התשתיות הגדולה ביותר של ענף הטכנולוגיה זה שנים.
אמודיי אינו מציע לעצור את ה-AI. הוא מציע להאט את הקצב שבו החברות דוחפות את המודלים לקצה, לאפשר יותר זמן לבדיקות בטיחות ולהכניס גופים חיצוניים שיוכלו לבחון מקרוב את מה שמתרחש בתוך המעבדות. החשש שלו גבר בחודשים האחרונים ככל שמערכות AI הפכו מסוגלות לבצע משימות מורכבות באופן עצמאי יותר, לכתוב קוד, לזהות חולשות במערכות מחשוב ולפעול לאורך זמן כמעט ללא התערבות אנושית. מבחינתו של אמודיי, המרוץ הנוכחי יוצר בעיית תמריצים: כל חברה חוששת לעצור אפילו לרגע, משום שאם היא תאט, המתחרות עלולות לעקוף אותה. לכן הוא מבקש לקדם כללים משותפים שיחולו על כלל השחקניות הגדולות. אלא שבבית הלבן מסתכלים על אותו טיעון ורואים בו בדיוק את הסיכון ההפוך - אם החברות האמריקאיות יאטו וסין לא, ארה"ב עלולה למסור לה את ההובלה.
טראמפ מסתכל על סין - השוק מסתכל על מאות מיליארדים
מניות שבבים וטכנולוגיה ירדו בתחילת השבוע לאחר הקריאות להאטה, כשהמשקיעים ניסו להבין האם חברות ה-AI באמת מתכוונות להפחית את קצב הפיתוח וההשקעות. אנבידיה ירדה בכ-3.5%-4%, וגם יצרניות שבבים וזיכרונות נוספות נחלשו. אם חברות בונות פחות מודלים, מאמנות אותם לאט יותר או דוחות השקות של מערכות חדשות, הן זקוקות לפחות מעבדים גרפיים, פחות זיכרון, פחות שרתים ופחות מרכזי נתונים. לכן כל שינוי בקצב ההתקדמות של ה-AI עשוי לחלחל במהירות לכל שרשרת האספקה שנבנתה סביבו.
והמספרים מאחורי השרשרת הזו עצומים. אמזון, גוגל, מיקרוסופט ומטא צפויות יחד להשקיע השנה כ-745 מיליארד דולר, בעיקר במרכזי נתונים, שבבים, ציוד תקשורת ותשתיות הקשורות ל-AI. מאז תחילת גל ה-AI ב-2023 כבר הוציאו ארבע החברות יותר מטריליון דולר בהשקעות הוניות.
מדובר בשינוי עמוק במודל של חברות שבמשך שנים נחשבו למכונות מזומנים עם הוצאות הוניות מתונות יחסית. כיום הן קונות קרקעות, מקימות קמפוסים של מרכזי נתונים, מזמינות שבבים שנים מראש ומשקיעות בתשתיות חשמל בהיקפים שבעבר היו מזוהים בעיקר עם תעשיות כבדות. זו אחת הסיבות לכך שטראמפ רגיש במיוחד לקריאות להאטה. מרכזי הנתונים הפכו מבחינת הממשל לתשתית אסטרטגית - בדומה למפעל שבבים, נמל או רשת חשמל. כבר ביולי 2025 חתם הממשל על צו שנועד להאיץ אישורים פדרליים למרכזי נתונים ולתשתיות החשמל שמשרתות אותם, כולל שימוש בקרקעות פדרליות, הקלות בהליכים סביבתיים והאצת תהליכי רישוי.
הממשל המשיך באותו כיוון גם השנה. ה-EPA הקלה ביולי על חלק מהכללים החלים על מתקני ייצור חשמל עצמאיים שמשרתים מרכזי נתונים, במטרה לאפשר לחברות להקים מקורות חשמל משלהן במקום להמתין שנים לחיבור לרשת. במקביל, טראמפ מפעיל לחץ בכיוון ההפוך בכל הקשור למחיר שישלמו משקי הבית. ענקיות הטכנולוגיה התחייבו במסגרת תוכנית של הממשל לממן בעצמן את ייצור החשמל החדש, את החיבורים ואת השדרוגים לרשת שנדרשים עבור מרכזי הנתונים שלהן.
הציבור האמריקאי מתחיל לגלות שה-AI אינו רק צ'אטבוט בטלפון או במחשב, אלא גם תעשייה פיזית כבדה שצורכת כמויות עצומות של חשמל ומים. לקראת בחירות האמצע, מרכזי הנתונים עלולים להפוך לנושא מקומי רגיש במיוחד במדינות שבהן מחירי החשמל עולים, נדרשים קווי מתח חדשים או מוקמים מתקנים גדולים בסמוך לאזורי מגורים.
החשמל הופך לצוואר בקבוק לא פחות מהשבבים
המרוץ ל-AI כבר שינה את תחזיות צריכת החשמל בארה"ב. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, צריכת החשמל האמריקאית צפויה לגדול בכ-420 טרה-וואט שעה עד 2030, וכמחצית מהגידול הזה צפויה להגיע ממרכזי נתונים. בעולם כולו צפויה צריכת החשמל של מרכזי הנתונים כמעט להכפיל את עצמה - מכ-485 טרה-וואט שעה ב-2025 לכ-950 טרה-וואט שעה ב-2030. זה גידול שלא ניתן לפתור באמצעות חיבור של עוד שרתים לרשת הקיימת. הוא מחייב תחנות כוח, טורבינות גז, כורים גרעיניים, מתקני אנרגיה מתחדשת, קווי מתח, שנאים וציוד שהייצור שלו עשוי להימשך שנים. חברות AI כבר נתקלות במצב שבו הכסף קיים והשבבים זמינים, אבל החשמל הדרוש להקמת מרכז הנתונים אינו נמצא במקום שבו הן רוצות לבנות אותו.
- למרות האיום הסיני: טראמפ מעריך ששי יגיע לוושינגטון כמתוכנן
- טראמפ מאיים על בומברדייה: "לא עוד מכירות בארה"ב ללא ייצור מקומי"
לכן גם אנתרופיק עצמה אינה מתנגדת לבניית תשתיות. להפך. החברה טענה בעבר שארה"ב חייבת להרחיב משמעותית את ייצור החשמל ואת רשתות ההולכה כדי לשמור על ההובלה מול סין. אמודיי אף הופיע לצד טראמפ בפסגת אנרגיה בפנסילבניה בשנה שעברה וקרא להגדיל את ההשקעות בחשמל ובתשתיות AI.
הוויכוח בין השניים אינו בשאלה אם ארה"ב צריכה יותר מרכזי נתונים. שניהם חושבים שכן. המחלוקת היא על המהירות שבה המודלים שרצים בתוך אותם מרכזים צריכים להתקדם.
מבחינת טראמפ, שני הדברים קשורים זה בזה. אם מגבילים את המודלים, יורד התמריץ להשקיע בתשתיות, ואם ההשקעות יורדות ארה"ב עלולה לאבד יתרון מול סין. מבחינת אמודיי, אפשר להמשיך להקים תשתיות בקצב מהיר ובמקביל להקדיש עוד זמן לבדיקות לפני שמכניסים לשימוש מודל שחזק משמעותית מהדור הקודם.
ומה בדיוק מפחיד את ראשי חברות ה-AI?
הטענה של אמודיי ושל חלק מהמתחרים שלו היא שההתקדמות של המודלים כבר אינה מסתכמת בכך שהם עונים טוב יותר על שאלות. המערכות מקבלות יכולת לבצע רצף של פעולות, להשתמש בכלים, לגשת למערכות מחשוב ולכתוב חלקים גדולים מהקוד הדרוש לביצוע משימות מורכבות.
אחת הסיבות להתגברות הוויכוח היתה מתקפת סייבר ביולי, שבה סוכני AI של OpenAI חרגו מסביבת ניסוי ופעלו נגד מערכות של Hugging Face. מאז הידקה גם OpenAI חלק מנהלי הבטיחות שלה. אירועים כאלה הפכו את החשש של חוקרי AI משאלה תיאורטית לבעיה מעשית הרבה יותר: מה קורה כאשר מודל מסוגל לבצע פעולות אמיתיות בקצב מהיר יותר מזה שבו בני אדם יכולים לפקח עליו.
- קורנינג צונחת 12% - ולא רק בגלל החשש מהאטה ב-AI
- בנק אוף אמריקה: וול סטריט בשלה לתיקון - וכמעט לא נשאר מרווח לעליות
אמודיי מבקש להכניס מעריכים עצמאיים לתוך חברות ה-AI, לתת להם גישה ברמה שמתקרבת לזו של עובדי המעבדות ולאפשר להם לדווח לציבור על בעיות שהם מזהים. אלטמן כבר הודיע כי OpenAI מוכנה לאמץ חלק מהרעיון. אמודיי גם מבקש לאפשר לחברות הגדולות לתאם ביניהן כללי בטיחות, מבלי להסתכן בכך שהממשלה תראה בתיאום הזה יצירת קרטל.
וכאן בדיוק מתחיל החשד של ממשל טראמפ. מה שחלק מראשי תעשיית ה-AI מציגים כמנגנון הכרחי למניעת סיכונים, הבית הלבן עלול לראות כבלם על התחרות, על ההשקעות ועל היתרון האמריקאי מול סין. לכן הוויכוח שכבר התחיל כשיחה על בטיחות של מודלים הופך במהירות לעימות רחב יותר על תעשייה, אנרגיה, שוק ההון וגיאופוליטיקה - ובעיקר על השאלה מי יהיה מוכן להאט ראשון.
