85% מהדלק מיובא, ההובלה התייקרה ב-14%: הודו והמדד שעולה עשרה חודשים ברצף
האינפלציה בהודו עלתה באוגוסט ל-4.82% מ-4.45% ביולי, החודש העשירי ברציפות של עלייה; סעיף הובלת הסחורות התייקר ביותר מ-14% והמזון ב-5.95%. המשק צומח 7.8% ומקבל שדרוגי תחזית, אבל הוא מייבא 85% מצורכי הדלק שלו דרך הורמוז, והבנק המרכזי נמנע מהעלאת ריבית בזמן שעמיתיו באסיה כבר העלו
האינפלציה בהודו טיפסה באוגוסט ל-4.82%, לעומת 4.45% ביולי, מעט מעל התחזיות. זה החודש העשירי ברציפות שבו היא עולה, וזה קורה במשק שצומח מהר יותר מכל כלכלה גדולה אחרת בעולם. הצירוף הזה הוא בדיוק מה שהופך את הודו לאחד המקומות המעניינים ביותר להסתכל בהם עכשיו.
הפירוט מסביר מאיפה זה מגיע. מחירי המזון עלו ל-5.95% לעומת 5.52% בחודש הקודם, אבל הסעיף שזינק הכי חזק הוא הובלת סחורות, שהתייקרה ביותר מ-14%. גם התחבורה הפרטית התייקרה ביותר מ-7%. כשעלות ההובלה של כל מוצר במשק קופצת בשיעור דו ספרתי, זו כבר אינה התייקרות של קטגוריה אחת אלא מס שנגבה לאורך כל השרשרת.
למה דווקא הודו חשופה כל כך
המספר שמסביר הכול הוא 85%. זה שיעור צורכי הדלק של הודו שמגיעים מיבוא, וחלק גדול מהם עובר בשרשרת האספקה של מיצר הורמוז. כשהנפט חוצה 100 דולר לחבית, מדינה כזו אינה מתווכחת על גוון התחזית; היא פשוט משלמת יותר על כל ליטר. סגירת הצינור הסעודי שעוקף את הורמוז החמירה את זה בדיוק בימים שבהם פורסם הנתון.
ויש כאן גם היסטוריה שכדאי לזכור. הודו חיפשה בשנים האחרונות דרכים לעקוף את התלות הזו, כולל חזרה לרכישות נפט מאיראן, וכל הפתרונות האלה נשענו על ההנחה שהמפרץ עצמו ימשיך לתפקד. ההנחה הזו כבר אינה מובנת מאליה, והחלופות הלוגיסטיות יקרות יותר כמעט תמיד.
הצמיחה דווקא מפתיעה לטובה
החלק שמסבך את החשבון הוא שהמשק ההודי ממשיך לרוץ. הרבעון שהסתיים ביוני הציג צמיחה של 7.8%, מעל הציפיות, ושני בתי השקעות גלובליים גדולים העלו את תחזית הצמיחה לשנה שמסתיימת במרץ 2027 מפחות מ-7% ל-7.3%. קשה למצוא היום כלכלה גדולה אחרת שמקבלת שדרוג תחזית באמצע מלחמה אזורית שמייקרת לה את האנרגיה.
אלא שגם בצד האופטימי יש סימני האטה. הערכות בשוק מצביעות על שלושה גורמים שיכבידו ברבעונים הקרובים: בסיס השוואה גבוה מהשנה שעברה, קיצוץ בהשקעות ההון הציבוריות כדי לעמוד ביעדי הגירעון, וגשמים מועטים שפגעו בעונת הזריעה. השילוב של השלושה אומר שהצמיחה עשויה להתמתן גם בלי שיקרה משהו דרמטי נוסף.
שווה גם להסתכל על הצד השני של הפחד. הודו נכנסה לגל הזה עם יתרות מטבע חוץ גדולות ועם משק שנשען הרבה יותר על ביקוש מקומי מאשר על יצוא, ולכן היא סופגת זעזוע חיצוני טוב יותר מכלכלות מתעוררות אחרות. חוץ מזה, אינפלציה של 4.82% אינה מספר שמעורר בהלה; היא נמצאת בתוך טווח היעד הרחב של הבנק המרכזי, וההפרש מול הצפי היה שתי מאיות האחוז. מה שמדאיג אינו הרמה אלא הכיוון, ובעיקר העובדה שהוא נמשך עשרה חודשים ברצף.
והבנק המרכזי שנשאר לבד
כאן מגיעה ההחלטה המעניינת באמת. באוגוסט הותיר הבנק המרכזי של הודו את הריבית ללא שינוי, בזמן שרבים מעמיתיו באסיה כבר העלו ריבית כדי להתמודד עם אותו שיבוש אנרגיה בדיוק. דרום קוריאה, למשל, כבר העלתה פעמיים ברצף. ההיגיון ההודי נשען על הבחנה אחת: אינפלציית הליבה, זו שמנטרלת מזון ואנרגיה, עדיין אינה מדאיגה.
הבעיה עם ההיגיון הזה ידועה. מזון ואנרגיה יקרים לאורך זמן אינם נשארים מחוץ לליבה. הם נכנסים אליה דרך עלויות התשומה, ההובלה והתפעול של כל עסק, וסעיף הובלת הסחורות שזינק ב-14% הוא בדיוק התחלת המסלול הזה. הבנק המרכזי עצמו צופה אינפלציה כללית של 5% בשנה שמסתיימת במרץ 2027 ואינפלציית ליבה של 4.3%, כשברקע תופעת אל ניניו שמאיימת על יבולי המזון.
מי שמחזיק חשיפה לשווקים מתעוררים צריך לקרוא את הנתון הזה בשתי שכבות. השכבה הראשונה היא סיפור צמיחה שממשיך לעבוד ומקבל שדרוגי תחזית. השנייה היא בנק מרכזי שדוחה החלטה קשה, עם מטבע וגירעון סחר שרגישים מאוד למחיר חבית. אם המפרץ יירגע, ההימור ההודי ייראה מבריק. אם לא, ההעלאה שנדחתה תגיע מאוחר יותר ובשיעור גדול יותר.
