פס"ד ניתן בלילה, ותוך שעה כבר נשלח במייל - כעת הכל בוטל

זה התחיל כהסכם רגיל להזמנת חדרי מלון, והסתיים בשלושה פסקי דין רבניים, שטר על 737 אלף שקל ובקשה לביטול שנחתה על בית המשפט השלום באשקלון. השופטת הבכירה סבין כהן קבעה באחרונה כי הליך הבוררות שהתנהל בין מלון גלי תמר באשקלון והבעלים שלו יוסי כהן, לבין מרדכי נוימן, הבעלים של יש לי רעיון,שעוסקת בארגון נופשים למגזר החרדי, היה פגום מיסודו. היא פסקה על ביטול כל שלושת פסקי הדין שניתנו בעניין.

הסיפור התחיל במאי 2025, כשהצדדים חתמו על הסכם להזמנת חדרים באוגוסט. לפי נוימן, כבר שבועיים לפני מועד האירוח הוא ביקש לבטל את העסקה, אחרי שגילה שגורמים אחרים הפסיקו לעבוד עם המלון בעקבות רמת שירות ירודה. במחזור הנופש הראשון, כך נטען, אכן התגלו תקלות - מיזוג אוויר תקול בשטחים הציבוריים, אוכל ברמה נמוכה, בריכה עם מים עכורים והמתנה ממושכת לחדרים, שבסופו של דבר התגלו כמלוכלכים. על רקע המחלוקת הכספית שנוצרה, שלח המלון למרדכי נוימן הסכם בוררות, וההליך עבר לבית דין רבני.

הדיון הראשון בבוררות התקיים ב-30 ליולי 2025 בפני הרכב של שלושה דיינים. לטענת נוימן, הדיון ארך כשלוש שעות והסתיים רבע שעה לאחר חצות - ובתוך בשעה, בסביבות 1:30, כבר התקבל במייל פסק דין כתוב ביד וחתום על ידי הבוררים, המחייב אותו ב-1.59 מיליון שקל. כשבוע לאחר מכן נשלח פסק דין נוסף, שהוגדר כהמשך לראשון, מבלי שהתקיים כל דיון נוסף. ואז, בדיון שלישי שנקבע ל-26 לאוגוסט 2025, כשבא כוחו של נוימן ביקש להעלות בתחילה טענת פסילה נגד הבוררים, הם סירבו לשמוע אותה לפני יתר הטענות - ונוימן ובא כוחו עזבו את האולם.

בהיעדרם, ניתן פסק הדין השלישי, ובו כתבו הדיינים במפורש כי, "בית הדין רואה בזה זלזול, וסירוב!! לכן בית הדין נתן צ'ק של מרדכי נוימן ליוסף כהן על סכום היתרה של פסק דין האחרון". הסכום שנקבע, אחרי קיזוז תשלומים קודמים, היה 737,781 שקל, ובגללו נפתח תיק הוצאה לפועל.

טען לחשש ממשי לכך שלא נשמרה נייטרליות נדרשת

נוימן פנה לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין, בטענה לפגמים חמורים לפי סעיף 24 לחוק הבוררות: הליך שנכפה עליו, זיקה מגזרית שונה מהמבקשים (הוא חסידי, מול מבקשים חרדים-ספרדים), דיונים בשעות לילה מאוחרות שמנעו ממנו להביא עדים, איסור הקלטה, והיעדר פרוטוקול. הוא גם טען לחשש ממשי לכך שלא נשמרה נייטרליות נדרשת, אחרי שגילה כי בעל המלון נשאר ביחידות עם הבוררים בתום הדיון הראשון, ואף שוחח עמם בטלפון שלא בנוכחותו.

השופטת כהן קיבלה את מרבית הטענות. במרכז ההחלטה ניצבה העובדה שהבוררים סירבו לדון בטענת הפסלות לפני שנדרשו לגוף המחלוקת - כלל שלדבריה נגזר ישירות מכללי הצדק הטבעי. "אין כל היגיון שמותב כלשהו ייתן החלטה בטענת פסלות לאחר שיישמע את טענות הצדדים לגופו של עניין", כתבה השופטת, והוסיפה כי מי שחושש ממשוא פנים ונדרש בכל זאת לטעון לגופו של עניין, ירגיש שכל החלטה שתינתן לחובתו נגועה.

השופטת לא חסכה ביקורת גם מההתנהלות של הבוררים. פסק הדין הראשון, כך נקבע, ניתן "בתוך זמן קצר באופן חריג", מבלי שנשמעו העדים של נוימן, כשההצעה היחידה שהועלתה היתה להעלות אותם טלפונית, בשעת לילה מאוחרת, רק כדי לסיים את ההליך באותו היום. גם פסק הדין השני, שניתן כעבור שבוע ללא כל דיון נוסף, נותר ללא הסבר. לגבי הפגישה שקיימו הבוררים עם בעל המלון ביחידות, ציטטה השופטת פסיקה קודמת שלפיה התנהלות כזו "עשויה לפגוע באמון הצדדים בבורר ובמראית פני הצדק, ומקימה עילה לביטול פסק הבוררות".

בסופו של דבר הורתה השופטת על ביטול שלושת פסקי הדין ועל העברת הבוררים מתפקידם במקרה הזה. הצדדים נדרשים להסכים על בורר חלופי בתוך 30 יום, ובהיעדר הסכמה - כל צד יציע חמישה שמות ובית המשפט יכריע. לאחר שבוטל פסק הדין, גם תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגד נוימן ייסגר. את המלון ואת יוסי כהן חייבה השופטת בהוצאות משפט בסכום של 15 אלף שקל לטובת נוימן.