ההוצאה שאי אפשר באמת לתכנן: כמה תעלה לכם הבריאות בגיל 80?

אחד הדברים שהכי קשה להכניס לאקסל של הפנסיה הוא הבריאות. אנשים יודעים לחשב די טוב את ההוצאות הרגילות שלהם: כמה עולה הבית, כמה מוציאים על אוכל, כמה רוצים להשאיר לטיולים וכמה צריך כל חודש כדי לחיות ברמה סבירה. אבל בגיל 80 או 85 יכולה להיכנס הוצאה אחרת לגמרי, כזו שלא הייתה שם קודם ושיכולה להימשך שנים. לא תמיד מדובר במחלה קשה. לפעמים האדם פשוט כבר לא מצליח להתקלח לבד, לבשל, לקום מהמיטה, לקחת תרופות בזמן או לצאת מהבית בלי עזרה. ברגע הזה מתחילה הוצאה חדשה, והיא יכולה להיות הרבה יותר כבדה מכל מה שתיכננתם.

ופה חשוב לעשות סדר. הרבה אנשים שומעים "הוצאות בריאות" וחושבים מיד על בתי חולים, ניתוחים ותרופות. בישראל ובמדינות נוספות חלק גדול מהדברים האלה מכוסה לפחות בחלקו על ידי מערכת ציבורית. זה לא אומר שהכול בחינם, ויש תרופות פרטיות, טיפולים משלימים, ביטוחים והוצאות נוספות, אבל הבעיה הגדולה באמת בפנסיה היא הרבה פעמים דווקא הסיעוד והטיפול היומיומי. מערכת הבריאות יודעת לטפל באדם שחולה. היא הרבה פחות טובה בלממן לאורך שנים אדם שצריך שמישהו יהיה לידו כל יום.

וזה מתחבר לעובדה פשוטה: אנחנו חיים יותר. מספר האנשים שמגיעים לגילים שבהם עולה הסיכוי להזדקק לעזרה גדל במהירות. במקביל, המשפחות קטנות יותר, הילדים גרים רחוק יותר, כמעט כולם עובדים, והרבה פחות משפחות יכולות להרשות לעצמן שאחד הילדים יפסיק לעבוד ויישאר בבית עם ההורה. פעם המשפחה פתרה חלק גדול מהבעיה בעצמה. היום זה הרבה יותר קשה.

כשהבריאות הופכת להוצאה חודשית קבועה

החשבון לא חייב להתחיל ממוסד סיעודי. הוא יכול להתחיל ממטפל שמגיע שעתיים ביום, אחר כך ארבע שעות, ואחר כך לינה בבית. כל מדרגה כזו מעלה את העלות. אם אחד מבני הזוג נשאר לגור בבית והשני עובר למסגרת טיפולית, המשפחה מוצאת את עצמה כמעט מחזיקה שני משקי בית. החשמל, הארנונה והאוכל בבית לא נעלמים, ובמקביל מגיעה הוצאה חדשה על טיפול.

וזו הסיבה שטעות נפוצה היא להניח שההוצאות בפנסיה תמיד יורדות ככל שמתבגרים. נכון, בגיל 85 כנראה נוסעים פחות לחו"ל, יוצאים פחות למסעדות, ואולי גם אין כבר משכנתה. מצד שני, יכול להיכנס סעיף חדש של אלפי שקלים בחודש, ולפעמים הרבה יותר. כלומר פחות פנאי, אבל יותר טיפול.

גם זוג שחסך יפה יכול להרגיש את זה מהר. נניח שהפנסיה והקצבאות מכניסות 16 אלף שקל בחודש, וזה הספיק יפה לחיים רגילים. אם פתאום נכנסת הוצאה קבועה של 7,000 עד 10,000 שקל על טיפול, כל המצב משתנה. אין צורך להיות עני כדי להרגיש את זה. די בכך שההוצאה קבועה, נמשכת כמה שנים ולא ברור מתי תסתיים.

אז מה עושים עם זה

אין צורך לשמור מיליון שקל בצד למקרה שיום אחד נצטרך מטפל, ורוב האנשים גם לא יכולים לעשות את זה. כן צריך להבין מראש מה יש ומה אין: אילו זכויות מקבלים מהמדינה, איזה ביטוח קיים, מה הביטוח באמת מכסה, ומה קורה אם אחד מבני הזוג הופך לסיעודי. הרבה משפחות מגלות את הפרטים האלה אחרי שהבעיה כבר התחילה, ואז אין זמן לתכנן בנחת.

צריך גם להשאיר קצת גמישות. מי שמגיע לפנסיה עם כל הכסף נעול בתוכנית קשיחה ובלי רזרבה נזילה עלול לגלות שבדיוק בשנים שבהן צריך כסף מהר, קשה להשיג אותו. כרית מזומן, תיק השקעות נזיל או נכס שאפשר להשתמש בו במקרה הצורך נותנים הרבה יותר מרחב נשימה.

ויש עוד נקודה שלא תמיד אוהבים לדבר עליה: הוצאות הבריאות של אחד מבני הזוג משפיעות גם על השני. אם בן זוג אחד צריך טיפול, השני לפעמים מפסיק לעבוד, מצמצם פעילות או מוציא כסף על נסיעות, התאמות בבית ועזרה נוספת. העלות האמיתית היא לא החשבונית של המטפל בלבד.

• פרשתם רגע לפני מפולת? הסיכון שכמעט אף אחד לא מדבר עליו
• הפחד החדש בפנסיה: מה אם נחיה יותר מדי?

זו אחת הסיבות שפנסיה לא שאלה של "כמה כסף יהיה לי בגיל 67" בלבד. צריך לחשוב גם על גיל 82, על 88 ועל 92. דווקא בשנים שבהן החיים נעשים שקטים יותר, הם עלולים להפוך ליקרים יותר.