מ-20 מיליון אירו ליירוט ל-1-2 מיליון: אירופה רוצה טילים שאפשר לייצר באלפים

המלחמה באוקראינה משנה לא רק את סוגי הנשק שבהם משתמשים צבאות אירופה, אלא גם את הדרך שבה הם חושבים על המחיר שלו. אחרי שנים שבהן תעשיית הביטחון המערבית התמקדה במספר קטן יחסית של מערכות מתקדמות ויקרות, הצורך עכשיו הוא כמעט הפוך: לייצר הרבה, מהר ובמחיר שמאפשר להמשיך להילחם גם אחרי שבועות וחודשים.

לפי רויטרס, יותר ויותר צבאות באירופה מחפשים כיום טילים ומיירטים זולים יותר, לאחר שהמלחמות באוקראינה ובמזרח התיכון המחישו עד כמה מהר ניתן לשחוק מלאים של מערכות מתקדמות. האתגר כבר אינו רק האם הטיל יודע לפגוע במטרה, אלא כמה ממנו אפשר לייצר וכמה עולה למדינה כל פעם שהיא לוחצת על כפתור השיגור.

המספר שממחיש את השינוי מגיע מאנדראס באפרט, סמנכ"ל הטכנולוגיות של יצרנית הטילים Frankenburg. לדבריו, מערכות הדור הבא צריכות להוריד את העלות של יירוט מוצלח מרמות שיכולות להגיע לכ-20 מיליון אירו לכ-1-2 מיליון אירו. המטרה אינה להחליף כל מערכת הגנה מתקדמת במיירט זול, אלא לבנות שכבות: לשמור את המערכות היקרות והמורכבות לטילים בליסטיים ולאיומים מתקדמים, ולהשתמש באמצעים זולים יותר מול רחפנים, טילי שיוט ואיומים פשוטים יותר.

זו הבחנה חשובה. Patriot PAC-3, למשל, מיועד להתמודד גם עם טילים בליסטיים וכלי טיס מתקדמים. חלק גדול מהמערכות הזולות שמפותחות היום נועד למשימות מוגבלות יותר, ולכן השוואה ישירה ביניהן אינה מלאה. אבל מבחינת הצבא שמנסה להגן על שמיו, השאלה הכלכלית נשארת אותה שאלה: אם האויב יכול לשגר מאות מטרות זולות בלילה אחד, כמה זמן אפשר לענות לכל אחת מהן בטיל שעולה מיליונים?

900 רחפנים בלילה - והחשבון כבר לא עובד

מנכ"ל Cambridge Aerospace, סטיבן בארט, אומר שרוסיה מסוגלת לשגר עד 900 כטב"מים מסוג שאהד בלילה אחד. ניסיון להתמודד עם כמות כזו באמצעות מיירטים מסורתיים ויקרים בלבד עלול, לדבריו, להגיע לעלות של מיליארדי דולרים בלילה - משוואה שקשה למדינה כלשהי להחזיק לאורך זמן.

Cambridge Aerospace הבריטית מנסה לבנות את התשובה שלה בדיוק סביב הבעיה הזו. החברה פיתחה את Skyhammer, מיירט שנועד בין היתר נגד כטב"מים מסוג שאהד. משרד ההגנה הבריטי הודיע באפריל על כוונתו לרכוש את המערכת עבור הצבא הבריטי ושותפות במפרץ, ולאחר מכן המערכת עברה ניסויים בירדן. טווח ה-Skyhammer הוא כ-30 ק"מ ומהירותו המרבית כ-700 קמ"ש.

אבל אולי הנתון המעניין יותר למשקיעים נמצא במפעל ולא במפרט הטכני. החברה מכוונת להגיע לייצור של 2,500 מיירטים בחודש עד סוף הרבעון הראשון של 2027. בחודש שעבר היא גייסה 300 מיליון דולר לפי שווי של כ-3.4 מיליארד דולר, כשהכסף מיועד בין היתר להרחבת יכולת הייצור.

גם Frankenburg מכוונת לקצבים שבמשך שנים כמעט לא היו מקובלים בתעשיית הטילים האירופית - עד 100 טילים ביום. לפי רויטרס, יעד החברה ל-2026 עומד על כ-1,500 טילים. המסר שחוזר אצל היצרניות החדשות הוא שהטכנולוגיה כבר אינה בהכרח צוואר הבקבוק; הבעיה היא מנועים, רכיבים, אישורים, מפעלים וקווי ייצור שיכולים להוציא כמויות גדולות לאורך זמן.

גם מיירט לטיל בליסטי בפחות ממיליון אירו

הניסיון להוריד עלויות מגיע גם לשכבות הגנה מורכבות יותר. Fire Point האוקראינית מפתחת מיירט נגד טילים בליסטיים ומכוונת למחיר של פחות ממיליון אירו ליחידה - לפי החברה, כרבע עד שישית ממחירו של מיירט Patriot אמריקאי. החברה כבר ביצעה כמה ניסויים ומקווה להציג יירוט מוצלח של טיל בליסטי עד אמצע 2027. מדובר עדיין במערכת בפיתוח ולא ביכולת מבצעית מוכחת, ולכן יעד המחיר עוד צריך לעמוד במבחן הייצור והביצועים.

• לגארד מזהירה: אירופה תלויה ב-AI האמריקני - וארצות הברית עלולה לסגור לה את הברז
• הבורסות באירופה ננעלו בירידות: העלאת ריבית וזינוק במחירי הנפט הכבידו

גם החברות הגדולות מבינות את הכיוון. לוקהיד מרטין הציגה ביולי את PAC-3 ACE, גרסה חדשה וזולה יותר במשפחת הפטריוט. החברה אומרת שהמחיר ליחידה צפוי להיות פחות ממחצית ממחיר PAC-3 MSE, תוך שימוש במערך השליטה והבקרה הקיים של Patriot. הייצור עדיין נמצא לפניה, אבל עצם העובדה שלוקהיד משווקת את המחיר הנמוך כאחד המאפיינים המרכזיים של המוצר ממחישה עד כמה השתנתה דרישת הלקוחות.

השינוי אינו מוגבל להגנה. ביוני התחייבה הולנד להעמיד 250 מיליון אירו לטובת אספקת כ-700 טילי שיוט Ruta Block 2 של Destinus לאוקראינה. מדובר בטיל בעל טווח של יותר מ-700 ק"מ וראש קרבי של כ-250 ק"ג. במקרה הזה לא מדובר במיירט אלא בנשק תקיפה, אבל העיקרון התעשייתי דומה - לעבור מחימוש שמיוצר בכמויות קטנות יחסית ליכולת לייצר מאות ואלפי יחידות.

השאלה הגדולה היא כבר לא רק מי מחזיק בטיל הטוב ביותר

Destinus עצמה התחברה השנה לריינמטאל, אחת מחברות הביטחון הגדולות באירופה. השתיים הודיעו על הקמת מיזם משותף שבו תחזיק ריינמטאל 51% ו-Destinus ב-49%, לצורך ייצור טילי שיוט ומערכות רקטיות באירופה. לפי ריינמטאל, Destinus כבר מייצרת יותר מ-2,000 מערכות טילי שיוט בשנה, והכוונה היא להשתמש בתשתית התעשייתית של ריינמטאל כדי להגדיל עוד יותר את הקצב.

מבחינת המשקיעים, זה אולי השינוי המרכזי. במשך שנים חלק גדול מהערך בתעשייה הביטחונית נבנה סביב טכנולוגיה מתקדמת יותר - טווח גדול יותר, דיוק טוב יותר, חיישן משופר או מערכת יירוט מורכבת יותר. אלה עדיין חשובים, במיוחד מול איומים בליסטיים. אבל המלחמות האחרונות מוסיפות פרמטר נוסף: כמה יחידות החברה יודעת לספק בשנה ומה העלות לכל אפקט מבצעי.

המשמעות היא שהמנצחות של מחזור ההשקעות הביטחוני האירופי לא בהכרח יהיו רק החברות שמחזיקות במערכת הכי מתקדמת. גם יצרניות מנועים, חומרי נפץ, מערכות הנחיה, שבבים, מכ"מים ורכיבים שמאפשרים להגדיל את קצב הייצור עשויות ליהנות מהמעבר למלאים גדולים יותר.

• אינטל מטפסת 3.8%, טסלה ב-2.6%; מה קורה בחוזים העתידיים?
• "AI לא יחסל את האנושות": ריצ'רד סוכר יוצא נגד תרחישי האימה

הנקודה רלוונטית גם לתעשייה הישראלית. ישראל פועלת כבר שנים במבנה של הגנה רב-שכבתית, שבו מיירטים שונים מיועדים לאיומים שונים, ומשרד הביטחון אף אישר השנה האצה נוספת בייצור מיירטי חץ. אבל אירופה נכנסת כעת לאותו מרוץ עם תקציבים הולכים וגדלים ועם יעד ברור יותר: לא מספיק שהמערכת תעבוד - צריך שיהיו ממנה מספיק יחידות במחסן גם אחרי חודש של לחימה.

בסופו של דבר, זו אולי המתמטיקה החדשה של שוק הנשק. בעולם שבו ניתן לייצר ולשגר מאות רחפנים וטילים בפרק זמן קצר, יתרון טכנולוגי לבדו אינו מספיק. לצד הדיוק, הטווח והביצועים, נכנסים למשוואה שני מספרים פשוטים בהרבה - כמה עולה כל שיגור וכמה מהר אפשר לייצר את הטיל הבא.