מי יבנה את המיירטים מהחלל: 12 חברות מתחלקות ב-3.2 מיליארד דולר
באפריל האחרון פיזר הפנטגון הסכמי אב-טיפוס למיירטים שיוצבו בחלל, הרכיב היקר ביותר בתוכנית "כיפת הזהב". שתים עשרה חברות מתחלקות בעד 3.2 מיליארד דולר, וההדגמה אמורה להגיע עד 2028.
הרשימה מערבבת ותיקים עם חדשים. לוקהיד מרטין, נורתרופ גראמן, רייתיאון, ג'נרל דיינמיקס ובוז אלן המילטון יושבים בה לצד אנדוריל וספייס X. תמהיל כזה היה נדיר בתחום הזה לפני עשור, כשחמש קבלניות ותיקות החזיקו את השוק כולו.
הכסף הגדול באמת כבר חולק שלב אחד מוקדם יותר. בדצמבר חולקו חוזי שכבת המעקב, זו שאמורה לזהות את האיום לפני שמנסים ליירט אותו, בין שלוש חברות: לוקהיד מרטין, אל-3 האריס ונורתרופ גראמן, 18 לוויינים לכל אחת.
המספר 18 מספר סיפור בפני עצמו. במקום לוויין ענק יחיד שעולה מיליארדים ומרכז בתוכו את כל הסיכון, המערך נבנה מעשרות גופים קטנים שכל אחד מהם שולי בפני עצמו. הפלה של אחד משאירה את השאר בפעולה, והייצור עובר מפרויקט אחד לעשור לקו סדרתי מתמשך. זו בדיוק הדלת שדרכה נכנסו שחקניות חדשות.
אנדוריל היא הדוגמה הבולטת. במאי קיבלה הרחבת חוזה של 100.3 מיליון דולר שהכפילה את התקרה ל-200 מיליון, עבור רשת תקשורת שתחליף תשתית ותיקה של מודעות למרחב. במקביל נכנסה לתוכנית בת כ-1.8 מיליארד דולר לעשר שנים, יחד עם 13 חברות נוספות, עם יעד להעמיד לוויינים במסלול עד 2030.
מי ששולט בשיגור שולט בהכול
ספייס X נמצאת בשכבה אחרת של המשחק. במכרז השיגורים הביטחוני הגדול היא קיבלה 5.92 מיליארד דולר ו-28 משימות, כ-60% מהעוגה, מול 5.37 מיליארד ליונייטד לונץ' אלייאנס ו-2.39 מיליארד לבלו אוריג'ין.
ואז הגיע מאי. בתוך ארבעה ימים נחתמו איתה שני חוזים: 4.16 מיליארד דולר לרשת לוויינים שעוקבת אחרי מטרות מוטסות, ועוד 2.29 מיליארד לרשת תקשורת של כ-480 לוויינים שתעביר את המידע לפיקוד. יחד, 6.45 מיליארד דולר בשבוע אחד.
העמדה הזו נשענת על יכולת שקשה להתחרות בה. ב-2025 ביצעה החברה 165 שיגורים, אחד כל 2.2 ימים, והעלתה למסלול יותר מ-80% מכל מסת המטען שהושגרה בעולם.
בקונגרס זה כבר נחשב לבעיה. אחרי שהמשגר וולקן קורקע בפברואר והמשגר ניו גלן נכשל באפריל, פלקון 9 נשאר המשגר הזמין היחיד למטענים ביטחוניים אמריקאיים. ארבעים ושניים חברי קונגרס פנו למפקח הכללי של הפנטגון לבדיקת ניגוד עניינים, והקונגרס החזיר חצי מיליארד דולר לתוכנית לוויינים מתחרה בנימוק מפורש של תלות יתר בספק יחיד.
- האם ביטחון חלל הוא הדבר הבא? שאלות ותשובות
- ארה"ב חושפת: כבר הצבנו נשק בחלל - המרוץ מול סין ורוסיה עולה שלב
לפני שרצים לכיוון המניות, כדאי להחזיק הבחנה אחת: הסכם אב-טיפוס רחוק מהזמנת ייצור. תוכנית ניסיונית מחזיקה במכוון כמה מתחרות במקביל, וחלק מהן ימשיכו הלאה. שתים עשרה חברות שמתחלקות ב-3.2 מיליארד דולר הן שתים עשרה מועמדות, ומדובר בסכום שמתפרס גם על שנות פיתוח.
גם עלות התוכנית עצמה שנויה במחלוקת רצינית. טראמפ דיבר על 175 מיליארד דולר, הפנטגון על 185 מיליארד, ומשרד התקציבים של הקונגרס העריך 1.2 טריליון דולר על פני עשרים שנה. מקור הפער יושב בדיוק במיירטים מהחלל, אותו רכיב שנמצא עדיין בשלב האב-טיפוס. כאן אפשר למצוא את ההסבר המלא על התחום ועל השאלות שהוא מעורר.
ישראל נשארת בינתיים בשוליים של הסיפור הזה. כל 12 מחזיקות האב-טיפוס אמריקאיות, והתעשייה האווירית הצהירה על שאיפה להשתלב עם חץ-3, כוונה שממתינה לחוזה.
הרקע לכל זה הגיע השבוע, כשארצות הברית אישרה לראשונה שיש לה נשק שכבר מוצב במסלול. משם והלאה, כל חוזה חדש בתחום יימדד בשאלה אחת: כמה ממנו מחייב ייצור בפועל.
