עדי יהו"ה נחשפים: מוסרים את כל הרכוש לעמותה שצברה מיליונים

חברי קהילת עדי יהו"ה בישראל מחויבים למסור את כל רכושם לקבוצה ולחיות בעוני, בעוד עמותת מצפה לישראל - המסגרת הארגונית שלה בארץ, המונה 19 חברים - צוברת עודפים של מיליוני שקלים ובבעלותה רכוש קבוע בשווי של 20 מיליון שקל (נכון לסוף 2024). כך מעלים פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ונתוני העמותה שבדק ביזפורטל.

מדובר בקבוצה נוצרית שנויה במחלוקת, המגדירה את עצמה כמשיחית בעוד מתנגדיה טוענים שהיא עוסקת בפעילות מיסיונרית. הקבוצה ידועה בכך שחבריה עובדים מבית לבית ומנסים לשכנע להצטרף אליה. התנועה מונה 9 מיליון איש ברחבי העולם ו-2,000 בלבד בישראל (ועוד 300 ברשות הפלסטינית). בשנים 2024-2018 צברה העמותה עודפים מצטברים של 13.3 מיליון שקל ורק שנה אחת (2021) הסתיימה בגרעון. חברי הוועד שלה הם אלכס פרדריקסון, אלכסיי רייטבלאט ודניס גייפמן.

בשנת 2024 הסתכמו הכנסותיה של מצפה לישראל ב-4.7 מיליון שקל, מתוכם 3.8 מיליון שקל בתרומה של תאגיד מחו"ל ו-200,000 שקל מתרומות המאמינים בישראל. ההוצאות היו 1.8 מיליון שקל: 1.5 מיליון שקל לפעילות (שכירת אולמות לכנסים, סיוע לקהילות ברחבי הארץ ופחת) ו-300,000 שקל להנהלה וכלליות (לא דווחו הוצאות על שכר ונלוות). 2023 הייתה שנת שיא חריגה, עם הכנסות של 8.6 מיליון שקל - כולל תרומה של תאגיד מחו"ל ב-7.5 מיליון שקל - והוצאות של 1.6 מיליון שקל; העודף היה 7.5 מיליון שקל.

בתי תפילה ושיכון אנשי דת

כאשר ביקשה העמותה אישור ניהול תקין לשנת 2026, הגיבה יחידת העמותות במשרד המשפטים: "בהתאם לדיווחיה, העמותה רכשה בשנת 2024 דירה בסך של כ-3.7 מיליון שקל. ממי נרכשה הדירה? האם יש לו זיקה לעמותה או לבעל תפקיד בה? מדוע נבחרה דוקא הדירה הזו? האם נעשתה הערכת שווי לפני הרכישה?" התשובה אינה מצויה בתיק העמותה, אך היא קיבלה אישור ניהול תקין.

כאמור, בידי העמותה רכוש קבוע ב-20 מיליון שקל: שתי דירות באשדוד שייעודן לא נמסר, דירה בחיפה המשמשת כבית תפילה, חמש דירות בתל אביב לשיכון אנשי דת התומכים בפעילותה, דירה באשקלון המשמשת לפעילותה, בית תפילה בתל אביב. בית תפילה בירושלים, בית תפילה בפתח תקווה, דירה לאנשי דת בירושלים ובית תפילה בבאר שבע.

מסמכי ההתחייבות של חברי העמותה נחשפו בהליך שניהל נגדה נסים נחום, בדרישה להכיר בו כעובד העמותה בגין פעילותה בה בשנים 2021-2005. הוא הצטרף לקבוצה בשנת 1999, בהיותו בן 16, לטענתו - בעת היותו במשבר נפשי. לאורך השנים היה נחום מתורגמן מאנגלית לעברית, ניהל את צוות ההוצאה לאור והיה מנהל ההפקות. בתקופה זו קיבל נחום 300 שקל בחודש והחזרי נסיעות והוצאות נוספות, לצד קצבה שנתית של 2,500-1,900 שקל. העמותה סיפקה לו מגורים, מזון, כביסה, טיפולים רפואיים ותרופות. 

בגיל 27 הפך נחום ל"זקן קהילה" בתל אביב ועסק בהדרכה רוחנית ובנידוי מי שאינם מקיימים את כללי הקבוצה; הוא לא טען לקיומם של יחסי עובד-מעסיק בתפקיד זה. לטענת נחום, בשנת 2020 הוא התפכח והבין שהקהילה מנצלת אותו ככוח עבודה זול. הוא עזב אותה בינואר 2021, ושמונה חודשים מאוחר יותר תבע ממנה 770,000 שקל כשכר, שעות נוספות, הפקדות פנסיוניות, פיצויי פיטורים וזכויות נלוות.

"אמנע מעבודה חילונית ללא אישור מהמסדר"

במסגרת ההליך, הוצג לבית הדין מסמך הנדר עליו חתם נחום באוגוסט 2002, כאשר החל לפעול במסגרת הקבוצה. חלק מן ההתחייבויות הכלולות בו מאפיינות כתות ואף מהוות ויתור על זכויות יסוד חוקתיות:

* "כל עוד אני חבר במסדר, אחיה חיים פשוטים ולא-חומרניים כפי שנהוג בקרב חברי המסדר".

* "אנדב את שירותי לכל עבודה שאדרש לבצע ואשרת היכן שהמסדר יבקש ממני למען קידום ענייני המלכות".

• ביה"ד אסר זמנית על קרפור לפטר עובד מבוגר החולה בסרטן
• בית הדין הארצי מאותת: דברו בלי לחשוש שזה ישמש נגדכם

* "אמנע מעבודה חילונית ללא אישור מהמסדר".

* "אמסור לארגון המקומי של המסדר את כל הכנסותי שאקבל מעבודה או ממאמצים אישיים שהם מעבר לצורכי מחייתי, אלא אם כן המסדר ישחרר אותי מהנדר".

* "אקבל את מה שמסופק לכל חברי המסדר (ארוחות, מגורים, החזר הוצאות או דברים אחרים) במדינה שבה אני משרת, ללא קשר לחשיבות תפקידי או ערך השירות שלי".

* "אסתפק בתמיכה הצנועה שאקבל מהמסדר כל עוד אשרת במסדר מבלי לצפות לפיצוי נוסף כשאחליט לעזוב את המסדר או אם המסדר יחליט שאינני כשיר עוד לשרת במסדר".

"אציב מינוי זה בעדיפות עליונה"

כאשר ביקש נחום לעבור לשירות מלא בנובמבר 2005, הוא הוחתם על מסמך נוסף המכניע אותו בצורה מוחלטת להוראות הקבוצה. בין היתר נאמר בו: "אם אתקבל, אציב כל מינוי בשירות זה בעדיפות עליונה על כל פעילות אחרת. אקפיד לנצל באופן מלא כל ההזדמנויות להשתתף בתוכניות הלימוד והדיונים בדבר אלוהים הנערכות בבית אל, הכוללות נוכחות קבועה בדיון בפסוק היומי מדי בוקר ובשיעור המצפה בימי שני בערב, אשתתף בקביעות בשירות השדה ובאסיפות הקהילה אשר אליה אשלח. 

"אתנהג כל העת בהתאם לנהלים החלים על חברי משפחת בית אל, הכוללים את כל העניינים המפורטים בחוברת שבת אחים גם יחד, לרבות הקטעים המתייחסים לעבודה חילונית, נדר העוני והצייתנות והעצות שבדבר אלוהים החלות על כל משיח. אהיה שבע רצון ואסתפק בתמיכה הצנועה שאקבל מהמסדר, כל עוד יש לי את הזכות לשרת בבית אל. לא אצפה לתשלום נוסף בין אם אבחר לעזוב את המסדר ובין אם ועד הסניף ימצא אותי כלא כשיר לשרת במסדר".

• מתי רשות מקומית תחויב בפיצוי על עיכוב בפיתוח תשתיות?
• החלטה נדירה: פסק בוררות של שופטת בדימוס בוטל בשל תקנת הציבור

בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב דחה את תביעתו של נחום בקובעו שלא היו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין העמותה. אולם, בית הדין הארצי קיבל את ערעורו - ברוב נדיר של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור ורדה אדוארדס וברי בר-ציון, מול ממלא מקום הנשיא אילן איטח והשופט עמיצור איתם.

 דוידוב-מוטולה קבעה, כי נחום העמיד את כוח עבודתו האישי לאורך 15 שנים לטובת הקהילה וצרכיה במסגרת עבודה מקצועית בעלת אופי חילוני, במתכונת שיש לה מאפיינים מובהקים של יחסי עבודה (ימי ושעות עבודה מוגדרים ומחייבים, כפיפות למנהל מחלקה וכו'), באופן רציף ובמשרה מלאה, מבלי שהוכח על ידי הקהילה רצון חופשי ואותנטי מצידו לפעול כך כחלק ממימוש האמונה בלבד. לפיכך יש לקבוע, כי הקהילה לא עמדה בנטל להוכיח שעבודתו של נחום התקיימה אך ורק ב"ספרה" הדתית, יש להעניק לו את הזכויות הסוציאליות הבסיסיות אשר המחוקק קבע שמגיעות ל"עובד" ולא ניתן לוותר עליהן.

התיק הוחזר לבית הדין האיזורי, כדי לדון בתביעתו של נחום לגופה. את נחום ייצגו עוה"ד יורם ברוק ונעמה אריעם-ענתבי, ואת העמותה - עוה"ד עתי צמחוני ושני מרום.