ה-F-35 בדרך לסעודיה - ובוושינגטון מפחדים מסין

ה-F-35 הוא הרבה יותר ממטוס קרב. הוא מחשב מודיעיני מעופף, מערכת איסוף, מכ"ם, חיישנים, תקשורת מוצפנת וחמקנות שמחוברים כולם למערכת אחת. זו בדיוק הסיבה שהעסקה שממשל טראמפ מקדם עם סעודיה הופכת עכשיו לבעיה מודיעינית בתוך ארצות הברית.

העסקה כוללת 48 מטוסים בהיקף של כ-24 מיליארד דולר. טראמפ הודיע עליה לקראת ביקורו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן בבית הלבן בנובמבר 2025, והיא כבר עברה ביוני לשלב שבו הקונגרס מקבל אפשרות לבחון אותה. במקביל, בתוך הממשל והפנטגון נשמעות אזהרות מפני מה שעלול לקרות ביום שבו הטכנולוגיה הזאת תוצב בבסיסים סעודיים שבהם לסין יש נוכחות וקשרים.

החשש מתמקד בעיקר במכ"ם, בחיישנים ובמערכות המודיעין של המטוס. אלה הרכיבים שהופכים את ה-F-35 לכלי הרבה יותר משמעותי ממטוס שמסוגל לשגר טילים ופצצות. הוא מסוגל לזהות מטרות ממרחק, לשתף מידע עם מטוסים ומערכות אחרות ולבנות תמונת קרב בזמן אמת.

לסין יש עניין עצום ביכולות האלה. הצבא הסיני מפתח מטוסי חמקן מתחרים, מערכות מכ"ם וטילים שנועדו לזהות וליירט מטוסים חמקניים. כל פרט על חתימת המכ"ם של ה-F-35, על הדרך שבה המטוס מתקשר, על החיישנים שלו ועל נקודות התורפה שלו שווה הרבה מאוד לבייג'ינג.

הבעיה היא הקשר העמוק בין סעודיה לסין

סעודיה היא אחת הלקוחות הגדולות ביותר של התעשייה הביטחונית האמריקאית, אבל במשך עשרות שנים היא מטפחת במקביל קשר ביטחוני עם סין. הסעודים רכשו בעבר טילים בליסטיים סיניים, ובשנים האחרונות שיתוף הפעולה התרחב גם לידע, למתקנים ולייצור מקומי.

סין מסייעת לסעודיה לפתח יכולת טילים בליסטיים ולשפר את התשתיות סביבם. לצד זה, חברות סיניות כמו וואווי ו-ZTE מחזיקות נוכחות משמעותית בתשתיות התקשורת בממלכה. מבחינת המודיעין האמריקאי, החיבור בין בסיס שבו מוצב F-35 לבין מערכות תקשורת וטכנולוגיה סיניות הוא בדיוק המקום שבו מתחילות הבעיות.

אחת האפשרויות שנבחנות היא להגביל את הגישה למתקנים שבהם יוחזקו מערכות רגישות ולאפשר כניסה לאנשי צבא סעודים ואמריקאים ולחברות אמריקאיות מורשות בלבד. האמריקאים עשויים גם לדרוש מריאד להוציא ציוד סיני מאזורים ביטחוניים מסוימים ולהגביל את הקשר של אנשי צבא סעודים עם גורמים סיניים.

זה נשמע פשוט על הנייר. בפועל, ארצות הברית מבקשת מסעודיה לבחור במידה מסוימת בין שתי מערכות היחסים החשובות שלה. וושינגטון מספקת את המטוסים, מערכות ההגנה והחימוש המתקדם. בייג'ינג היא שותפת סחר עצומה, קונה גדולה של נפט, ספקית טכנולוגיה ושותפה הולכת וגדלה בפרויקטים של תשתיות ותעשייה.

הסעודים בנו בשנים האחרונות מדיניות שמנסה לעבוד עם כולם. הם קונים נשק מארצות הברית, מוכרים נפט לסין, מקיימים קשרים עם רוסיה ומפתחים תעשייה ביטחונית מקומית. בן סלמאן רוצה חופש פעולה רחב, והאמריקאים רוצים לדעת שה-F-35 שלהם מגיע לסביבה שבה הם שולטים בכללי המשחק.

• יפן שוקלת להכפיל את תקציב הביטחון: 3.5% מהתוצר, יותר מ-130 מיליארד דולר בשנה
• מטוס קרב איטלקי הפיל רחפן מעל ליטא: הפעם נאט"ו הגיבה תוך דקות

כבר היה תקדים. ממשל טראמפ הקודם קידם מכירת F-35 לאיחוד האמירויות כחלק מהסכמי אברהם. אחר כך עלו חששות דומים סביב הקשרים של אבו דאבי עם סין, תשתיות תקשורת סיניות ופעילות סינית בנמלים. העסקה נתקעה. המקרה הסעודי גדול יותר, וחשוב יותר מבחינה אסטרטגית.

מבחינת ישראל, המכירה לסעודיה מורכבת גם בלי סין. ישראל היא כיום המדינה היחידה במזרח התיכון שמפעילה F-35, וזה אחד המרכיבים המרכזיים ביתרון האווירי שלה. סעודיה כבר מחזיקה מטוסי F-15 מתקדמים מאוד, וכניסה של 48 מטוסי חמקן תשנה את רמת חיל האוויר שלה.

נכתב כאן בעבר על המאמץ הסעודי לקבל את מטוסי ה-F-35 ועל המשמעות לעליונות האווירית באזור. מבחינת ישראל, השאלה היא גם איזו גרסה תקבל סעודיה, אילו מערכות יושמטו ממנה ואילו יכולות נוספות יקבל חיל האוויר הישראלי כדי לשמור על הפער.

ישראל עצמה מתקדמת לרכישת טייסת F-35 רביעית וטייסת נוספת של F-15IA. הממשלה אישרה השנה תוכנית הצטיידות ביטחונית של כ-350 מיליארד שקל לעשור, שחלק ממנה מיועד בדיוק לשימור היתרון האווירי. חיל האוויר הישראלי גם משלב ב-F-35 מערכות מקומיות, חימוש ישראלי ושדרוגים שמבדילים את מטוסי האדיר מהגרסה הבסיסית.

הבעיה היא שה-F-35 הסעודי מגיע בלי התמורה המדינית שישראל קיוותה לקבל. במשך שנים עסקה כזאת נתפסה כחלק מחבילה רחבה יותר שכוללת נורמליזציה בין ישראל לסעודיה. בתקופה האחרונה ריאד ממשיכה להציב דרישות מדיניות משלה בדרך להסכם, כך שהקשר הישיר בין המטוסים לבין נורמליזציה הפך חלש יותר.

• הבונקר של גדי
• האם יש הזדמנויות בשוק המניות הישראלי?

בינתיים סעודיה ממשיכה להתחמש. תקציב הביטחון שלה ל-2026 עומד על כ-240 מיליארד ריאל, יותר מ-60 מיליארד דולר לפי ההקצאה התקציבית הרשמית, וההוצאה הצבאית הרחבה מוערכת אף גבוה יותר. מדובר באחד מתקציבי הביטחון הגדולים בעולם.

המלחמה מול איראן וההסלמה מול החות'ים מחזקות עוד יותר את הרצון הסעודי במערכות מתקדמות. ריאד מתמודדת עם טילים, רחפנים ואיום על תשתיות הנפט שלה. חיל אוויר שמחזיק F-35 נותן לה יכולת להגיע רחוק יותר, לפעול מול מערכות הגנה מתקדמות ולאסוף מודיעין ברמה אחרת.

במקביל, העסקה טובה מאוד גם ללוקהיד מרטין. 48 מטוסים ב-24 מיליארד דולר הם הרבה מעבר למחיר המטוסים עצמם. העסקאות כוללות הדרכה, חלקי חילוף, תחזוקה, מנועים, חימוש ותמיכה שנמשכת שנים. ה-F-35 כבר אחראי לחלק משמעותי מההכנסות של לוקהיד, וכל לקוח חדש מגדיל את בסיס ההכנסות העתידי.

אבל מבחינת ארצות הברית יש כאן גם קו אדום: אפשר למכור נשק, הרבה יותר קשה למכור את הידע שמאחוריו. הסינים כבר הוכיחו במשך שנים יכולת לגנוב ידע צבאי וטכנולוגי באמצעות ריגול, סייבר וקשרים מסחריים. אם המטוס האמריקאי המתקדם ביותר יושב בבסיס שבו פועלות במקביל מערכות סיניות ואנשי צבא שיש להם קשר עבודה עם בייג'ינג, מבחינת הפנטגון זו כבר בעיה אחרת לגמרי.

עכשיו העסקה מתקדמת לקראת השלב שבו וושינגטון תצטרך להחליט כמה רחוק היא מוכנה ללכת בדרישות שלה מסעודיה. הסעודים רוצים את ה-F-35. האמריקאים רוצים לשמור על הטכנולוגיה. הסינים רוצים ללמוד אותה. וישראל רוצה לוודא שגם אחרי שהמטוסים ינחתו בריאד, היתרון שהיא בנתה במשך עשרות שנים נשאר בידיה.