הנפט החדש נמצא מתחת לאדמה? המרוץ אחרי מימן טבעי שעשוי לשנות את שוק האנרגיה

מה אם במקום לייצר מימן באמצעות כמויות גדולות של חשמל אפשר פשוט לקדוח באדמה ולשאוב אותו? זו השאלה שמניעה כיום מרוץ חיפושים חדש בעשרות מדינות. חברות קודחות בארצות הברית, בקנדה, באוסטרליה, בצרפת, בפינלנד ובמקומות נוספים בחיפוש אחר מימן גיאולוגי, שמכונה גם מימן לבן או טבעי.

העניין נובע מההבדל הבסיסי בין מימן טבעי לבין המימן שרוב התעשייה משתמשת בו כיום. מימן אפור מופק בעיקר מגז טבעי ומייצר פליטות פחמן. מימן ירוק מיוצר באמצעות חשמל ממקורות מתחדשים שמפרק מים לחמצן ולמימן. התהליך דורש הרבה חשמל, מים, ציוד והשקעה. מימן טבעי כבר קיים מתחת לקרקע. אם אפשר למצוא אותו בכמות ובריכוז מתאימים, ההפקה דומה יותר לקידוח גז.

המימן נוצר בכמה תהליכים גיאולוגיים. אחד המרכזיים מתרחש כאשר מים באים במגע עם סלעים עשירים בברזל. התגובה משנה את הסלע ומשחררת מימן. באזורים מתאימים הגז נודד דרך סדקים ומצטבר מתחת לשכבות אטומות. עבור חברות החיפוש זה מתחיל להיראות כמו תעשיית הנפט והגז: מיפוי גיאולוגי, סקרים, קידוחי ניסיון, בדיקת ריכוזים ואז מבחני זרימה.

המספרים שמסבירים את ההתלהבות עצומים. מודל של הסקר הגיאולוגי האמריקאי העריך שהכמות הסבירה ביותר של מימן בקרום כדור הארץ מגיעה לכ-5.6 טריליון טונות. טווח אי הוודאות רחב, והכמות שאפשר להפיק קטנה בהרבה, אבל גם חלק קטן מהמשאב עשוי להספיק לביקוש עולמי של עשרות שנים.

ארצות הברית כבר החלה למפות אזורים עם פוטנציאל למימן גיאולוגי. בין האזורים שנבדקים נמצאים קנזס, איווה, מינסוטה, מישיגן, קליפורניה וחלקים מהחוף המזרחי. קידוחים ראשונים בוצעו בכמה מדינות, והענף עובר בהדרגה משלב ההשערות לשלב שבו צריך להראות זרימה אמיתית מהקרקע.

ופה נמצא המבחן הכלכלי. גילוי מימן בקרקע הוא הצעד הראשון בלבד. מאגר מסחרי צריך לספק ריכוז גבוה, כמות משמעותית וקצב זרימה יציב לאורך שנים. כמה קידוחים ראשונים כבר הראו נוכחות של מימן, אבל בחלקם הריכוז או קצב הזרימה היו נמוכים מדי לצורך הפקה מסחרית.

בקנדה, למשל, חברות מדווחות על ריכוזים גבוהים יותר בקידוחים חדשים ומתקדמות למבחני זרימה שיקבעו את הרכב הגז ואת קצב ההפקה. מבחנים כאלה חשובים יותר מעצם מציאת המימן. באר גז יכולה להחזיק כמות גדולה מתחת לקרקע, אבל אם היא משחררת מעט גז ביום, הכלכלה של הפרויקט מתקשה לעבוד.

היתרון האפשרי גדול. מימן משמש כיום בעיקר לזיקוק נפט, לייצור אמוניה, לדשנים ולמתנול, ובהמשך הוא עשוי להשתלב גם בפלדה, בתחבורה כבדה, בספנות ובאגירת אנרגיה. אם מימן טבעי יופק בעלות נמוכה, הוא יכול להתחרות במימן שמיוצר מגז ובמימן הירוק גם בלי השקעה גדולה בייצור חשמל.

הסיכון מגיע מהגיאולוגיה. חלק ממאגרי המימן עשויים להיווצר בקצב איטי מאוד, כך שהפקה תהיה דומה יותר לגז טבעי מאשר למקור שמתחדש במהירות. גם כאן צריך מאגר גדול, שכבה אטומה וקצב הפקה שמחזיק לאורך זמן.

• הייפיק אנרג'י מזנקת בכ-6% בעקבות דיווח על בחינת מכירת החברה
• טראמפ: המלחמה באיראן מתקרבת לסיום - האם הורמוז בדרך להיפתח?

לכן המרוץ עבר לשלב שבו כל קידוח מספק תשובה עסקית. החברות כבר יודעות שמימן טבעי קיים מתחת לקרקע. עכשיו הן צריכות להראות שהוא יוצא מהבאר בכמות מספקת, בריכוז גבוה ובעלות שתתחרה באפשרויות הקיימות. אם כמה מהקידוחים יעמדו במבחן הזה, שוק האנרגיה יקבל מקור חדש שאפשר לחפש, לקדוח ולהפיק כמעט כמו גז טבעי.