שטיין נגד נשיא המחוזי בת"א: הייתי גוזר על אנס עונש כפול

"אילו נדרשתי לגזור את עונשו של המערער בערכאה הראשונה, הייתי משית עליו, ללא היסוס, עשר שנות מאסר לריצוי בפועל" - אומר שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, בעניינו של אנס. בית המשפט המחוזי בתל אביב - הנשיא גלעד נויטל והשופטות טלי חיימוביץ ולימור ביבי - גזר על האנס 4.5 שנות מאסר, והעליון החמיר את העונש לשש שנות מאסר, משום שערכאת הערעור אינה ממצה את העונש. 

המורשע היה נהג מונית, אשר תקף מינית (ללא בעילה) בשנת 2023 צעירה בת 20 שאותה הסיע בשעת בוקר מוקדמת מרמת גן לקרית אונו, תוך שהוא מאריך במתכוון את הנסיעה. הוא הורשע בריבוי מקרים של אונס ומעשה מגונה, לאחר שהמחוזי האמין למתלוננת ולראיות המסייעות ודחה את גרסתו של הנאשם.

הנאשם טען בין היתר למחדלי חקירה, אך טענתו נדחתה בידי המחוזי וגם שטיין דוחה אותה. לדברי שטיין, "שומה עלינו לדבוק בהלכות אשר קבעו כי חקירה פלילית אינה אמורה להידמות לשיח שלו בין אנשים ישרי דרך ואימצו את העיקרון 'בתחבולות תעשה לך חקירה', כל אימת שאין מדובר בפגיעה בזכות מוקנית של חשוד או של נאשם, כדוגמת זכות השתיקה והזכות להיוועץ בסניגור". 

שטיין חוזר על דבריו בפסק דין משנת 2021:  "טענות בדבר 'מחדלי חקירה' נהנות מפופולריות רבה לאחר שקנו אחיזה במשפטנו. התדירות שבה טענות אלה מועלות מעמידתן בשורה אחת עם 'חוסר תום לב' כטענת סל המושמעת בקול תרועה רמה כמעט בכל התדיינות אזרחית. בכך, כמובן, אין שום רע כל אימת שמדובר בטענה שיש לה אחיזה במציאות, להבדיל מטענה אשר נזרקת לחלל האוויר ללא תימוכין של ממש ומתוך תקווה ליצור באמצעותה 'ספק סביר".

"בית המשפט המחוזי טעה פעמיים"

המחוזי קבע את מתחם הענישה על ארבע-שבע שנות מאסר, וכאמור גזר על הנאשם 4.5 שנים. בפיו של שטיין ביקורת חריפה על כך: "צודקת המדינה בטענתה כי בית המשפט המחוזי טעה פעמיים: פעם אחת בקבעו את מתחם הענישה, והפעם השנייה בהחלטתו להעמיד את עונשו של המערער בתחתית המתחם. 

בהינתן חומרתם היתירה של מעשה האינוס והמעשים המגונים הרבים, אשר בוצעו על ידי המערער תוך ניצול גס של המתלוננת חסרת ההגנה ותוך הפרה בוטה של אמון הנוסעת במספק מורשה של שירותי הסעה בתשלום; ובהתחשב בנזקים הנפשיים שמעשים אלו גרמו למתלוננת - מן הראוי הוא, ככלל, שעונש המאסר בכלא במקרים כגון זה יהיה לתקופה ממושכת לצד עונשים נלווים. כך עולה ממדיניות הענישה דהאידנא שנמצאת במגמת החמרה, כפי שעולה מפסקי הדין שבית משפט זה הוציא מלפניו בשנים האחרונות". 

שטיין מוסיף: "באשר לעונש שראוי היה להשית על המערער בתוך המתחם הנכון - לנוכח העובדה שהמערער ביצע עבירות מין ברף חומרה גבוה, לא לקח אחריות למעשיו והטיח במתלוננת האשמת סרק בהטרדתו המינית במהלך הנסיעה במונית, סבורני כי עונש זה צריך להיות ממוקם באמצע המתחם הנכון. הווה אומר: אילו נדרשתי לגזור את עונשו של המערער בערכאה הראשונה, הייתי משית עליו, ללא היסוס, עשר שנות מאסר לריצוי בפועל". כאמור, שטיין הסתפק בשש שנות מאסר, "לפי הכלל בדבר אי-מיצוי הדין בערעור, אשר הפך לחלק מזכויות הנאשם, בצדק או לא בצדק".

השופטים עופר גרוסקופף ויעל וילנר הסכימו עם שטיין. הם חלקו עליו בשאלה האם יש להביא בחשבון בגזירת העונש את העובדה שהנאשם לא בעל את הקורבן: לדעת שטיין, כל אונס הוא אונס, בעוד לדעת וילנר וגרוסקופף (שאמר שהוא "מסתייג נמרצות" מעמדתו של שטיין) יש להתחשב בנסיבות הפיזיות של המקרה. גרוסקופף הוסיף:

"אני מסתייג מהניסיון 'לפשט' את המשפט הפלילי לקטגוריות כלליות, ולקבוע ביחס אליהן מתחם ענישה אחד יפה והולם, המתאים לכל מקרה ומקרה הבא בגדרן - סמים; נשק; אינוס וכיו"ב. מגמה זו אמנם יוצרת האחדה מסוימת בין נאשמים שונים, ומקלה במידת מה על עבודת השופט, אך זאת במחיר כבד מנשוא של ביטול דה-פקטו של עקרון ההלימה, הקובע כי על הענישה להלום את חומרת מעשה העבירה בנסיבות הקונקרטיות והאשמה שדבקה בעבריין; וכן התעלמות מהוראות המחוקק בעניין אופן גזירת הדין". את הנאשם ייצג עו"ד חן הולנדר, ואת המדינה - עו"ד נוגה בן-סידי.

• "מה אני אמור לעשות מזה, אוריגמי?"
• הרצליה: שילמו שכירות עבור חודש אחד, והתנחלו בדירת היוקרה למעלה מחצי שנה