הרצליה: שילמו שכירות עבור חודש אחד, והתנחלו בדירת היוקרה למעלה מחצי שנה

היכרות בבית הכנסת, אסמכתה להעברה בנקאית שמעולם לא התקבלה ומסירת בטוחות יקרות - טבעת יהלום, שעון זהב וסקסופון - כך הצליחו בני זוג להמשיך ולהתגורר במשך יותר מחצי שנה בדירת יוקרה בהרצליה פיתוח, למרות שהעבירו לבעליה תשלום עבור חודש שכירות אחד בלבד.

הדירה פונתה רק לאחר מאבק משפטי ממושך, שכלל אכיפת פסק בוררות בבית משפט השלום בכפר סבא, ובני הזוג חויבו לשלם לבעליה 104 אלף שקל.

הפרשה החלה בדצמבר 2025, כאשר בני הזוג ביקשו לשכור את הדירה ברחוב מדינת היהודים בהרצליה, השייכת לתושבת לונדון. ההתקשרות נעשתה באמצעות תושבת הרצליה, שבעלה הכיר את אחד השוכרים מהקהילה ומבית הכנסת. ההיכרות המוקדמת נסכה בבעלת הדירה אמון, ובני הזוג נכנסו לדירה לאחר ששילמו עבור חודש שכירות אחד בלבד.

כאשר הגיע מועד הפינוי בינואר 2026, ביקשו בני הזוג להישאר חודש נוסף, אך לא הסדירו את שכר הדירה. בהמשך החלו דחיות חוזרות ונשנות, הבטחות לתשלום וסירוב לפנות את הנכס. בתחילת פברואר שלח אחד מבני הזוג אסמכתה שלפיה הועברו לחשבון בעלת הדירה 38 אלף שקל, אך הכסף לא התקבל. בדיקה שערכו נציגיה העלתה כי מספר האסמכתה שהופיע במסמך זהה למספר שהופיע באסמכתא קודמת, ועקב כך התעורר חשד כי המסמך אינו אותנטי.

השוכר הכחיש כי זייף את האסמכתה וטען כי קיבל אותה משירות הלקוחות של בנק רבולוט, לאחר שחשבונו הוגבל זמנית. 

החוב תפח ל-47.7 אלף שקל

במקביל, החליפו בני הזוג את מנעול הדירה ללא אישור. לאחר שדרישות הפינוי לא נענו, נחתם עמם הסכם שהעניק להם ארכה אחרונה עד 2 במרץ. כדי להבטיח את תשלום החוב מסרו השוכרים טבעת יהלום ושעון זהב לידי בעלת הבית, אך גם לאחר מכן לא שילמו את מלוא הסכום ולא פינו את הדירה. בסוף מרץ 2026 כבר עמד חוב השכירות על כ־47.7 אלף שקל.

על רקע ההיכרות הקהילתית הועבר הסכסוך לבוררות בבית דין של הקהילה בהרצליה. לבני הזוג ניתנה ארכה נוספת של 15 ימים לשלם ולעזוב את הדירה, והם נאלצו להפקיד סקסופון כבטוחה נוספת. ב־15 ביוני ניתן פסק הבוררות, שחייב את בני הזוג לשלם לבעלת הדירה 104 אלף שקל ולעזוב את הנכס בתוך 24 שעות, אך בני הזוג המשיכו לשהות בנכס.

בעלת הדירה פנתה לעו"ד טליה ברזאני, אשר הגישה לבית משפט השלום בכפר סבא בקשה לאכיפת הסכם הבוררות. הדיון התקיים ב־6 ביולי בפני השופטת חגית בולמש. במהלך הדיון ניסה השוכר לעכב את הפינוי, בין היתר בטענה שאינו קורא עברית ואינו מבין את המסמכים שעליהם חתם. השופטת דחתה את טענתו, לאחר שציינה כי הוא מתנהל בעברית, הגיש מסמך בעברית והשתתף בהליך הבוררות שהתנהל אף הוא בעברית.

השוכר טען עוד כי אינו יכול להוציא את אשתו לרחוב, ואף העלה אפשרות שייאלץ להגיע לבית החולים, אך השופטת בולמש הבהירה לו כי לאחר הארכות הרבות אין עוד מקום לדחייה. במהלך הדיון דרשה השופטת מהדייר התחייבות מפורשת למועד הפינוי, והוא הודיע כי יעזוב את הדירה עד חצות.

• העליון נגד שופטי המחוזי: בזבזו לריק את זמנו של שירות המבחן
• עתירה לחשיפת הסדר ניגוד העניינים של היועצת המשפטית במשרד המשפטים

בתום הדיון אישרה השופטת בולמש את פסק הבוררות ונתנה לו תוקף של פסק דין, כך שניתן יהיה לאכוף הן את הפינוי והן את החיוב הכספי. בנוסף חויבו בני הזוג ב־2,000 שקל הוצאות משפט, ולמחרת בבוקר הם התפנו סופית מהדירה.

עו"ד טליה ברזאני, שייצגה את בעלת הנכס, ציינה בעקבות ההחלטה כי במקרה זה ניתנו לדיירים ארכות והזדמנויות רבות, אך רק אכיפת פסק הבוררות בבית המשפט אפשרה להשיב לבעלת הדירה את השליטה בנכס. לדבריה, כאשר שוכר מפסיק לשלם ואינו מפנה את הנכס, יש לפעול במהירות ובאופן מסודר.