סמדר ברבר-צדיק - 16 שנה בראש הבינלאומי בלי טייקונים
נולדה ב-1963, רואת חשבון של בינו, ומנכ"לית ב-2007-2023 שהפכה שמרנות לתשואת מניה
סמדר ברבר-צדיק נולדה ב-15 בספטמבר 1963, רואת חשבון ובעלת תואר שני במנהל עסקים בהתמחות חשבונאות ומימון מהאוניברסיטה העברית. התחילה בסומך חייקין, שם הכירה את צדיק בינו וליוותה חברות שלו. אחר כך ניהלה חברות בקבוצתו, בהן בינו אחזקות ב-1996-2003 ופיבי אחזקות, החברה שדרכה נרכש הבינלאומי. בינואר 2005 נכנסה לבנק כמשנה וראש אגף עסקים. ב-2006 הייתה ממלאת מקום המנכ"ל דוד גרנות, וממרץ 2007 מנכ"לית. בת 43, הצעירה במערכת, והאישה השנייה בראש בנק מחמשת הגדולים אחרי גליה מאור. כיהנה 16 שנה, עד 2023, והוחלפה על ידי אלי כהן.
הקו היה שמרנות: לא לרדוף אחרי טייקונים ממונפים, לא להסתבך בחקירות מס אמריקאיות כמו הגדולים, לא לקנות נכסים רעילים. במקביל נרכשו יובנק, אוצר החייל ומסד, ופועלי אגודת ישראל. הקבוצה גדלה בקהלים, לא בהימורים. בכיס זה אומר חשבון של מורה, של איש קבע לשעבר, של עסק משפחתי, עם סניף ועם אשראי מדוד. מניית הבינלאומי עלתה חזק לאורך השנים, יותר ממדד הבנקים בחלק מהתקופה. מי שהחזיק אותה בקרן נהנה מתשואה של בנק "משעמם". המשעמם הזה שילם דיבידנד וחסך קנסות.
הייחוד הוא אמון ארוך עם בעל השליטה, בלי להיות בת משפחה, ועם תוצאה בבורסה. היא לא הייתה פקידת סניף שטיפסה. היא הייתה רואת החשבון של הבעלים שנכנסה לנהל. בכיס זה אומר מדיניות אשראי שנקבעת מלמעלה בבירור: לא הלוואה אחת מיותרת לטייקון. מי שביקש מינוף אגרסיבי הלך להפועלים או ללאומי. מי שביקש יציבות נשאר. אחרי 2008 זה נראה חכם. אחרי קריסות חוב של תחילת העשור הבא זה נראה חכם יותר. זו מה זו כלכלה של אשראי: לא כל צמיחה שווה את הסיכון.
מרץ 2007: מנכ"לית צעירה בבנק של בינו
הכניסה ב-2007 הייתה אחרי גרנות, שנתיים לפני המשבר העולמי. הבנק היה קטן יחסית, עם מוניטין סולידי אחרי שנות ספרא. בכיס זה אומר פיקדון שנשאר במערכת הישראלית, בלי הרפתקת ניו יורק מסוכנת. כשהעולם נפל ב-2008, הבינלאומי לא היה הסיפור. הלקוח המשיך לקבל משכורת. בעל המניה נפגע פחות. אחר כך, כשהגדולים שילמו על חשבונות אמריקאים, הבינלאומי שוב לא היה במרכז. מי שקורא על מאקרו כלכלה רואה כאן בחירה: פחות תשואה בשנות גאות פרועה, יותר הון בשנות קנס.
אוצר החייל ומסד הביאו לקוחות עם משכורת יציבה. בכיס זה אומר הלוואה לרכב ולדירה אצל בנק שמכיר את מקום העבודה. עמלות נשארו נושא, כי בנק קטן לא תמיד הזול. אבל הנאמנות גבוהה. דיגיטל הגיע באיחור יחסי לגדולים, והסניף נשאר. ברבר-צדיק אמרה שהרוב כבר לא נעשה בסניף, אבל הקבוצה לא סגרה את הדלפק על קהל המורים והחיילים. מניית הבנק במדריך המניות הגדול הפכה לסיפור של ניהול, לא של גודל.
ההשפעה היא הוכחה שבנק חמישי יכול להכות את המדד בלי לרדוף אחרי אשראי גדול. בכיס נשאר החשבון השמרן: פחות הפתעות, פחות קנס, פחות טייקון. אחרי הפרישה חזרה למעגל בינו כיו"ר פיבי, וגם ליו"ר עופר השקעות. המעגל נסגר. מי שמפקיד בבינלאומי עדיין חי בתוך הכללים שהיא קבעה: אשראי מדוד, קבוצה של בנקים ייעודיים, ורווח שמגיע ממרווח לא מהימור.
בשנות הטייקונים לקוח עסקי גדול קיבל הלוואה ממונפת בבנקים אחרים, והבינלאומי אמר לא. בכיס של משק הבית זה נראה כמו בנק פחות נדיב. בכיס של המפקיד זה נראה כמו בנק שעומד. אחרי הקריסות, המניה הוכיחה. עמלות לא היו הזולות במערכת. סניף של אוצר החייל נשאר מקום שבו מכירים את הלקוח בשם. דיגיטל הגיע, אבל לא מחק את הדלפק של המורה. כרטיס אשראי בקבוצה, דרך כאל או אחר, נשאר מסגרת חודשית. ברבר-צדיק לא מכרה חלום של בנק בלי חיכוך. היא מכרה יציבות. 16 שנה זה מספיק כדי שההרגל יהפוך לחשבון של דור.
המסלול מסומך חייקין אל 16 שנה בלשכה הוא מסלול של אמון. בכיס זה נשמע כך: מי שספר את הספרים של הבעלים יודע מה הבעלים רוצה, ומי שמנהל את הבנק יודע מה הפיקוח מרשה. השאלה שנשארה היא כמה שמרנות שווה ללקוח בעמלות, וכמה ממנה היא הגנה על הפיקדון שלו מפני הפסד אשראי של מישהו אחר.
