אן רובר ז'אק טורגו - שר אוצר שפתח שווקים ושבר גילדות

אן רובר ז'אק טורגו נולד ב-10 במאי 1727 בפריז, למשפחת פקידות מלוכה ממוצא נורמני. יועד לכמורה, למד בסורבון, ואף נשא שם נאומים על קדמה בהיסטוריה. בגיל כ-23 עזב את המסלול הכנסייתי ועבר למשפט ולמינהל. הוא נע בחוגי האנציקלופדיסטים, קרא את הפיזיוקרטים, וכתב על סובלנות, על ריבית ועל חופש סחר בזמן שצרפת חיה על גילדות, מכסים פנימיים וקורווה - עבודת כפייה על הכבישים.

ב-1761 מונה לאינטנדנט של לימוז', מחוז עני במערב-מרכז צרפת. שלוש-עשרה שנים שם היו מעבדה. הוא עדכן רשימות מס, החליף חלק מהקורווה במס כספי, שיפר דרכים, והגן על תנועת דגן גם בשנות מחסור. ב-1766 כתב את "הרהורים על היווצרות העושר ועל חלוקתו", חיבור קצר לתלמידים סינים ששבו מפריז. הטקסט הופיע בהמשכים ב-1769-1770 בכתב העת של דופון, ואחר כך כספר. שם ניסח, בין השאר, כלל שחוזר עד היום בשדה: יחידות נוספות של עבודה והון על אותה חלקה מוסיפות פחות ופחות יבול.

באוגוסט 1774 מינה אותו לואי השישה-עשר למבקר הכללי של הכספים, שר האוצר בפועל של ממלכה ממונפת. טורגו הבטיח למלך שלושה כללים: בלי פשיטת רגל, בלי העלאת מסים, בלי הלוואות חדשות מעבר למידה. הדרך הייתה חיסכון בחצר, חופש לדגן בתוך צרפת, ופתיחת עיסוקים שהיו נעולים בידי גילדות. בספטמבר אותה שנה שב והתיר תנועת תבואה. אחרי יבול גרוע פרצה ב-1775 "מלחמת הקמחים": מהומות על מחיר הלחם. הוא דיכא אותן והמשיך.

תפוקה פוחתת, מחיר לחם ושוק פתוח

הכלל של התפוקה השולית הפוחתת נשמע בשדה כך. פועל ראשון על חלקת קרקע מוסיף הרבה שיבולים. הפועל העשירי מוסיף פחות, כי האדמה כבר עמוסה. לכן שכר, רנטה וריבית נחתכים מאותו יבול לפי נדירות. כשהאוכלוסייה גדלה והקרקע הטובה נגמרת, מחירי המזון נוטים לעלות והרנטה של בעל האדמה תופחת. בכיס של פועל זה אומר שמשרה נוספת בחקלאות מניבה תוספת קטנה יותר, ובכיס של בעל קרקע זה אומר שהמחסור עובד לטובתו.

במסחר טורגו רצה מחיר אחד לדגן בממלכה, בלי מחסומי נהר ועיר. סוחר שרואה מחסור בפריז ומלאים בבורגונדי אמור להרוויח מההובלה, והרווח הזה הוא בדיוק מה שממלא את המדפים. גילדה שסוגרת מקצוע מייקרת את השירות וחוסמת צעיר בלי קשרים. ביטול הגילדות, לשיטתו, מרחיב תעסוקה ומוריד מחיר לצרכן. מס על קרקע עדיף על היטלים שעוברים בשרשרת הייצור ומבלבלים מחירים. זהו היגיון של מיקרו כלכלה בחצר מלך: תמריץ של יצרן בודד, ומחיר שמתקן מחסור.

הייחוד היה הניסיון להריץ תיאוריה במשרד אוצר חי. טורגו היה קרוב לפיזיוקרטים ועצמאי מהם: הוא ראה ערך גם במלאכה ובמסחר, דיבר על הון כצבר של ערך שהוצא לייצור עתידי, ועל ריבית כמחיר של המתנה. ב-1776 הגיש ללואי את ששת הצווים. השניים הכבדים ביטלו את רוב הגילדות בפריז והחליפו את הקורווה במס על בעלי קרקע, כולל אצולה שפטורה הייתה עד אז. הפרלמנט של פריז התנגד. המלך כפה רישום במשכב צדק במרץ, ואז נשבר.

בהרהורים של 1766 פירק טורגו את העושר לרצף: קרקע, עבודה, הון שנצבר כמקדמות, וריבית כמחיר של המתנה. מי שיש לו מלאי יכול לשלם שכר היום ולחכות למכירה מחר. בלי המלאי הזה אין משרה בבית המלאכה, כי הפועל אוכל כל יום והמוצר נמכר אחר כך. חופש ריבית, כמו חופש דגן, נותן למלאי מחיר גלוי. צווי 1776 ביקשו להפוך את זה לחוק: כל אדם, כולל זר, יוכל לעסוק במלאכה אחרי הצהרה למשטרה, בלי לקנות זכות מגילדה. הנגר הצעיר מקבל דלת פתוחה, והלקוח מקבל מחיר תחרותי. החצר, האצולה והפרלמנט ראו בזה שבירה של סדר.

ב-12 במאי 1776 פוטר טורגו. הגילדות שבו בחלקן, והקורווה חזרה במתכונת רכה. הוא פרש לכתוב ולתרגם, חלה במחלת מפרקים, ומת בפריז ב-18 במרץ 1781, בן 53, שבע שנים לפני המהפכה. אדם סמית הכיר אותו בפריז והעריך את הכיוון. הרהורי 1766 נשארו אחד הניסוחים הצלולים של הון, חלוקה ותפוקה פוחתת לפני הכלכלה הקלאסית הבשלה. הסיפור הזה הוא פרק באיך הכלכלה התפתחה מחוג חצר למדיניות: רעיון של שוק פתוח שנתקל בזכויות קנויות, ונשאר על המדף עד שהמשטר כולו התהפך.