אלפרד מרשל - המספריים של היצע וביקוש בשוק היומיומי
מלונדון לקיימברידג': איך גמישות ועודף הצרכן הפכו לכלי יומיומי של מחיר ושכר
אלפרד מרשל נולד ב-26 ביולי 1842 בברמונדזי שבלונדון. האב, ויליאם, היה פקיד בבנק אוף אינגלנד ודחף את הבן לנתיב כמורה. אלפרד הלך לקיימברידג', לסנט ג'ונס, וסיים שני במתמטיקה ב-1865. במקום כנסייה בחר בכלכלה, אחרי קריאה בפילוסופיה ובשאלה החברתית של העוני התעשייתי. הוא לימד מתמטיקה וכלכלה, עבר לבריסטול כמנהל מכללה, וב-1877 נישא למרי פיילי, כלכלנית מאריכות הסטודנטיות הראשונות בקיימברידג'. יחד כתבו את "כלכלת התעשייה" ב-1879.
ב-1885 חזר לקיימברידג' כפרופסור לכלכלה מדינית, משרה שהחזיק עד 1908. שם בנה אסכולה: ארתור פיגו היה תלמיד ויורש, ג'ון מיינרד קיינס ישב בכיתות. ב-1890 יצא "עקרונות הכלכלה", ספר שלימד דורות באנגלית. הוא עבר שמונה מהדורות בחייו. אחר כך באו "תעשייה ומסחר" ב-1919 ו"כסף, אשראי ומסחר" ב-1923. מרשל מת בקיימברידג' ב-13 ביולי 1924, בן 81, בביתו באליול קרופט.
הוא אהב מתמטיקה והחביא אותה בהערות שוליים. בטקסט הראשי כתב לקהל רחב. המוטו של הספר היה ש"הטבע אינו קופץ": שינוי כלכלי הוא הדרגתי. הזמן פוצל לטווח שוק, טווח קצר וטווח ארוך. ביום אחד ההיצע כמעט קבוע. בחודשים אפשר להוסיף משמרות. בשנים בונים מפעלים חדשים. המחיר נולד במפגש, כמו שני להבי מספריים: בלי ביקוש ובלי עלות ייצור אין נקודת חיתוך.
גמישות, עודף צרכן ומחיר בכיס
גמישות מחיר אומרת כמה הכמות זזה כשהמחיר זז. אם מחיר הלחם עולה ב-10% והקניות יורדות ב-2%, הביקוש קשיח. אם מחיר נופש עולה ב-10% והקניות נחתכות ב-20%, הביקוש גמיש. למוכר זה ההבדל בין להעלות מחיר לבין להוריד. לממשלה זה ההבדל בין מס שנופל על הקונה לבין מס שנופל על היצרן. עודף הצרכן הוא הפער בין מה שהקונה היה מוכן לשלם לבין מה ששילם בפועל. מבצע שמוריד מחיר מגדיל את העודף הזה; מונופול שמרים מחיר מקטין אותו.
שכר, אצל מרשל, נקבע בשוק עבודה עם אותם מספריים: ביקוש של פירמות לפי התוצר השולי, היצע של עובדים לפי חלופות ויוקר מחיה. בטווח הקצר שכר עשוי להישאר דביק; בטווח הארוך הכשרה ומעבר בין מקצועות מזיזים את העקומות. בסחר, הוא פיתח כלי ליציבות מאזן תשלומים דרך גמישויות ייצוא ויבוא. כסף ומחירים כלליים הופיעו בספר המאוחר יותר, עם דגש על אשראי ומחזור. מי שנכנס ל-מיקרו כלכלה פוגש עד היום את הציור שלו: שני קווים, נקודת חיתוך, שטח משולש של עודף.
הייחוד היה באיחוי. ג'בונס ומנגר הדגישו תועלת; הקלאסיקונים הדגישו עלות. מרשל שם את שני הלהבים באותו כלי, והוסיף זמן. הוא דיבר על פירמה מייצגת, על חסכונות חיצוניים כשתעשייה שלמה גדלה, ועל תשואה פוחתת בקרקע מול תשואה עולה במכונות בתנאים מסוימים. הסגנון היה זהיר, עם "נראה ש" ו"בדרך כלל", רחוק מהמניפסט.
"עקרונות הכלכלה" מ-1890 הפך לספר החובה בבריטניה ובמושבות. הוא עיצב את הדרך שבה בנקאים, פקידי אוצר וסטודנטים מדברים על מחיר. גם מי שעוקב אחרי מה זו כלכלה נתקל בגמישות בלי לקרוא לזה בשם: תגובת הקונה להעלאת מחיר החשמל, תגובת היצרן לסבסוד. קיינס כתב עליו כמורה שפתח את הדלת ועם זאת נשאר במסגרת הוויקטוריאנית. אחרי 1924 האסכולה של קיימברידג' התפצלה, אבל המספריים נשארו על הלוח בכל כיתה של מחירים.
המסלול של אלפרד מרשל יצא מאנגליה והגיע אל הקתדרה ואל הדף. הספר או המאמר המרכזי, Principles of Economics, 1890, הוא הרגע שבו הרעיון הפסיק להיות שיחה בחדר והפך לשפה שמשתמשים בה בשוק. התיאוריה עצמה - היצע-ביקוש, גמישות, עודף צרכן - נשמעת מופשטת, אבל בכיס היא שאלה יומיומית: כמה עולה זמן, כמה שווה סיכון, ומי נושא את המחיר כשהמחיר בשוק מפספס משהו. הייחוד שלו: המספריים של היצע וביקוש ככלי יומיומי. השפעתו עברה בספרים, בהרצאות ובמודלים הרבה לפני שסימנו פרסים. מי שמסתכל היום על מיקרו כלכלה רואה את העקבות בתוצר, בריבית, בסחר או במחיר של נכס, לפי הנושא שבו עסק.
בילדות בלונדון הוא ראה עוני תעשייתי מקרוב, וזה דחף אותו לחבר מתמטיקה לשאלה חברתית בלי לנטוש זהירות. הוא היה סגן ראשון במתמטיקה ב-1865, כלי שהסתיר אחר כך בהערות כדי שהטקסט יישאר קריא. מרי פיילי הייתה שותפה לכתיבה, גם כשהמוסדות הגבילו נשים באקדמיה. גמישות נתנה מספר לתגובה: אם מחיר החשמל עולה ב-10% והצריכה יורדת ב-3%, רוב נטל המס נופל על משק הבית. אם הביקוש גמיש, היצרן בולע יותר. עודף הצרכן הסביר למה מבצע מגדיל רווחה גם כשהמוכר מרוויח פחות ליחידה ומוכר יותר יחידות. הוא דיבר על פירמה מייצגת ועל חסכונות חיצוניים, כשתעשייה שלמה נהנית ממסילה או ממאגר ידע משותף בלי שפירמה אחת תשלם על הכול. בטווח הארוך מפעל חדש נכנס, העקומה זזה, והמחיר שנראה קבוע ביום שני מתברר כזמני. זו הסיבה שמקבלי החלטות עדיין שואלים אם השינוי במחיר הוא עניין של שבוע או של עשור.
