פרידריך האייק - המחיר כאות של ידע שמפוזר במשק

פרידריך אוגוסט פון האייק נולד ב-8 במאי 1899 בווינה, בנם של רופא ובוטנאי שלימד באוניברסיטה. המשפחה היתה חלק מהבורגנות המשכילה של העיר, עם דודים במדע ובמשפט. במלחמת העולם הראשונה שירת בחזית האיטלקית, ואחריה למד באוניברסיטת וינה משפטים ומדע המדינה. ב-1921 קיבל דוקטורט במשפטים, ב-1923 במדע המדינה. בווינה נכנס לחוג של לודוויג פון מיזס, עבד במשרד לתיקוני מלחמה ואחר כך בניהול מכון מחקר למחזורים כלכליים. השפל, האינפלציה והאבטלה של שנות ה-20 היו לו מעבדה חיה, לא תרגיל במחברת.

ב-1931 הוזמן ללונדון לסדרת הרצאות בבית הספר לכלכלה, וההרצאות יצאו כספר "מחירים וייצור". באותה שנה קיבל משרה שם ונשאר עד 1950. הוא קיבל אזרחות בריטית ב-1938. בוויכוח עם קיינס בשנות ה-30 ניצב בצד שטען שהמשבר נולד מאשראי זול שהאריך תהליכי ייצור מעבר לחיסכון האמיתי. ב-1944 פרסם את "הדרך לשעבוד", רב-מכר שהזהיר מריכוז תכנון בידי המדינה. ב-1945 יצא המאמר "השימוש בידע בחברה". ב-1950 עבר לוועדת החברה באוניברסיטת שיקגו, ב-1960 פרסם את "חוקת החירות", וב-1962 חזר לאירופה לאוניברסיטת פרייבורג. ב-1974 קיבל את פרס נובל לכלכלה, יחד עם גונאר מירדאל. נפטר בפרייבורג ב-23 במרץ 1992, בן 92.

בשפת כיס, האייק שאל מי יודע מה במשק. הידע על העדפות, על מלאי, על תקלה במכונה ועל הזדמנות במחסן מפוזר אצל מיליוני אנשים. אף משרד אינו אוסף אותו בזמן. המחיר הוא האות שחוסך את הצורך לאסוף. בצורת חיטה במחוז אחד מעלה מחיר, והאופה בעיר אחרת מקטין הזמנה בלי לדעת את שם החקלאי. ריבית נמוכה מדי שולחת אות הפוך: כאילו יש חיסכון בשפע, ולכן כדאי לבנות מפעלים ארוכים, מגדלים, מכונות כבדות. כשהאשראי נעצר מתברר שהחיסכון חסר, הפרויקטים נתקעים, והמשרות בבנייה ובתעשיית הציוד נעלמות. זה סיפור על כסף זול, על מחירים שמשקרים, על תעסוקה שמתנפחת ואחר כך נשברת, ועל סחר שתלוי באותות חוצי גבול. בכיס של משק בית זה נראה כמו משכנתה זולה שדוחפת לקנות דירה יקרה מדי, ואחר כך כמו ירידת מחירים שמשאירה את החוב במקומו. בכיס של מפעל זה נראה כמו השקעה בקו ייצור ארוך שנפתח כי האשראי היה זול, ונסגר כשהריבית חזרה. המשרות נעות בעקבות האות, לא בעקבות תוכנית חומש.

מחיר כמסר, אשראי כפיתוי

המאמר מ-1945 הוא הניסוח החד ביותר. חברה משתמשת בידע שלא קיים אצל אדם אחד. מערכת המחירים מתאמת פעולות בלי מפקד. לכן תכנון מרכזי נכשל לא רק בגלל כוח, אלא בגלל אינפורמציה. "הדרך לשעבוד" הוסיף שכבה פוליטית: ככל שהמדינה מרחיבה שליטה בהקצאה, היא נדרשת לכפות סדר עדיפויות, והכפייה מצטברת. הספר נכתב במלחמת העולם השנייה, הוקדש ל"סוציאליסטים מכל המפלגות", והגיע לקהל רחב מחוץ לאוניברסיטה. בבריטניה ובארצות הברית הוא נעשה סמל במחלוקת על מדינת רווחה מול שוק. הקשר להבנק המרכזי והריבית יושב בצד המוניטרי: ריבית שנקבעת רחוק מדי מהחיסכון האמיתי מעוותת את מבנה ההשקעות.

הייחוד היה חיבור בין תורת מחזור אוסטרית לבין פילוסופיה של ידע. אחרים דיברו על היצע וביקוש כעקומות ידועות. האייק דיבר על מה שאין לאיש במלואו. היזם מגלה, המחיר מעביר, והטעות המערכתית נולדת כשהמדיניות מזייפת את מחיר הזמן. זו גם תשובה למי שרואה במשבר רק מחסור בביקוש: לפעמים המשבר הוא תיקון של השקעות שנבנו על אשראי, לא על חיסכון. במונחי איך הכלכלה התפתחה האייק מחזיר את המחיר מתפקיד של "שוויון עקומות" לתפקיד של רשת תקשורת.

"מחירים וייצור" מ-1931 נתן לו במה בלונדון, אבל "הדרך לשעבוד" מ-1944 ו"השימוש בידע בחברה" מ-1945 הם הטקסטים שנשארו בשיח הכללי. "חוקת החירות" מ-1960 הרחיב לכללים, לחוקה ולגבולות הכוח. אחרי פרס נובל לכלכלה ב-1974 קיבלה האסכולה האוסטרית דחיפה מחודשת, ומקבלי החלטות במערב ציטטו את האייק בוויכוחים על אינפלציה, על הפרטה ועל גבול התכנון. בשיקגו כתב גם על פסיכולוגיה, על חוקה ועל סדר ספונטני: כללים צומחים ממנהג, והשוק הוא רק אחד מהסדרים האלה. בפרייבורג לימד דור של כלכלני סדר-חברתי גרמנים. עד היום כל דיון על בועת אשראי, על מחיר מעוות או על בינה מלאכותית שתנסה "לנהל" משק, חוזר לאותה שאלה: מי מחזיק את הידע, ומה המחיר עושה איתו. התיק של הבנק המרכזי, שער החליפין ומחיר הדירה כולם אותות באותה רשת.