וילפרדו פארטו - יעילות פארטו שמשפרת בלי לפגוע באחר
מפריז ללוזאן: כלל 80/20 ושיווי משקל שהפכו לכלי של רווחה, מסחר וחלוקה
וילפרדו פדריקו דמאסו פארטו נולד ב-15 ביולי 1848 בפריז, בשם וילפריד פריץ, לאב מרקיז מגנואה שהוגלה ולאם צרפתייה. ב-1858 המשפחה חזרה לאיטליה. הוא למד מתמטיקה והנדסה בפוליטכניון של טורינו וסיים ב-1869. שני העשורים הבאים עברו במסילות ברזל ובמפעלי ברזל: ניהול, חוזים, מריבות עם מכסים ועם חברות ממשלתיות. הוא היה ליברל קשוח, נאם נגד הגנה מכסית, והפסיד בבחירות. מתיאו פנטלאוני הפגיש אותו עם כתבי ואלרס. ב-1893 ירש את הקתדרה בלוזאן.
בשווייץ הוא פרסם את "קורס לכלכלה מדינית" ב-1896-1897, ואת "המדריך לכלכלה מדינית" ב-1906, עם מהדורה צרפתית מורחבת ב-1909. במקביל כתב על סוציולוגיה: "מסכת הסוציולוגיה הכללית" ב-1916, על אליטות שמתחלפות ועל מעשים שנמשכים אחרי רציונליזציות. הוא חי בווילה בצ'ליני, גידל חתולים, ואסף נתוני הכנסה. מת ב-19 באוגוסט 1923 בצ'ליני, בן 75, חודשים אחרי עליית מוסוליני, שחלק מתומכיו ניסו לאמץ אותו. הכתיבה הכלכלית שלו קדמה לפשיזם ונשארה נפרדת ממנו במעגל המקצועי.
שני כלים יצאו מהעבודה הזו. האחד: מצב יעיל אם אי אפשר לשפר אדם אחד בלי להרע לאחר. השני: תצפית שכ-20% מהאוכלוסייה החזיקו כ-80% מהקרקע באיטליה, כלל שנדד לעסקים, למכירות ולתוכנה. שניהם חיוניים, ושונים. האחד קריטריון לרווחה. השני תיאור של ריכוז.
יעילות פארטו, מחירים וכלל 80/20
יעילות פארטו בכיס עובדת כך. אם אפשר להעביר כיכר ממי ששבע למי שרעב ושניהם מרוויחים, או אחד מרוויח והשני נשאר במקומו, המצב הקודם היה בזבזני. כשכל העסקאות מרצון כבר נעשו, מגיעים לגבול: כל שיפור נוסף דורש ויתור ממישהו. זה לא אומר שהחלוקה צודקת. מצב שבו אחד מחזיק הכול והשני כלום יכול להיות "יעיל" אם כל העברה פוגעת בעשיר. לכן הקריטריון מפריד בין ייצור וחליפין לבין שאלה פוליטית של מסים. מחירים תחרותיים, במודל, מובילים לנקודה על הגבול הזה: כל קונה קונה עד שהתועלת השולית משתווה למחיר, וכל מוכר מוכר עד שהעלות השולית משתווה למחיר.
במשרות, יעילות פירושה שאפשר להזיז עובד למפעל שבו התוצר שלו גבוה יותר כל עוד השכר והרווח מתאימים בלי להרע לאחר. בסחר בינלאומי, מכס שחוסם עסקה ששני הצדדים רוצים בה דוחף את המשק פנימה מהגבול. כסף הוא מניין שמאפשר להשוות. כלל 80/20 אומר משהו אחר על כסף: חלק קטן מהלקוחות, מהנכסים או מהעובדים מייצר חלק גדול מהתוצאה. מי שמנהל תיק ב-המדריך הגדול לקרנות נאמנות וקרנות סל רואה ריכוז דומה בתשואות. ב-מיקרו כלכלה היעילות היא המפה; ה-80/20 הוא תצלום של אי-שוויון.
הייחוד היה בהחלפת תועלת מדידה בהעדפות. פארטו זנח את הרעיון שאפשר לחבר "יחידות אושר" בין אנשים, ועבר לעקומות אדישות: סלים שהפרט מדרג. הוא גם הכניס ניתוח של שווקים שאינם תחרותיים לתוך שיווי משקל כללי. המדריך מ-1906, עם נספח מתמטי, הפך לאבן דרך. הכלל האמפירי על הרכוש באיטליה נדד לשם "עיקרון פארטו" בעסקים, לעיתים רחוק מהנוסחה המקורית.
אחרי מותו המושג "שיפור פארטו" נכנס לכל דיון על רפורמה: לבטל חסם שכולם מרוויחים ממנו, או לפצות את הניזוק. בנקים מרכזיים, רגולטורים של הגבלים ומתכנני מסים משתמשים בשפה הזו גם כשהם מוסיפים יעד חלוקה. פארטו עצמו, המהנדס שהפך לפרופסור, השאיר כלי שמפריד בין "אפשר לשפר בלי קורבן" לבין "מי ישלם". זה ההבדל בין עסקה בשוק לבין הצבעה על תקציב.
המסלול של וילפרדו פארטו יצא מאיטליה והגיע אל הקתדרה ואל הדף. הספר או המאמר המרכזי, Manual of Political Economy, 1906, הוא הרגע שבו הרעיון הפסיק להיות שיחה בחדר והפך לשפה שמשתמשים בה בשוק. התיאוריה עצמה - יעילות פארטו, כלל 80/20 - נשמעת מופשטת, אבל בכיס היא שאלה יומיומית: כמה עולה זמן, כמה שווה סיכון, ומי נושא את המחיר כשהמחיר בשוק מפספס משהו. הייחוד שלו: שיפור בלי לפגוע באחר. השפעתו עברה בספרים, בהרצאות ובמודלים הרבה לפני שסימנו פרסים. מי שמסתכל היום על מאקרו כלכלה רואה את העקבות בתוצר, בריבית, בסחר או במחיר של נכס, לפי הנושא שבו עסק.
כמהנדס במסילות ובברזל הוא ראה איך מכס על פחם מייקר מסילה, מייקר כרטיס, ודוחף נוסעים לעגלה. המעבר לכלכלה היה המשך של אותה מערכת קשרים. בלוזאן אסף נתוני הכנסה ורכוש ומצא עקומה יציבה למדי של ריכוז: חלק קטן מחזיק חלק גדול. הכלל שנדד לעסקים כ-80/20 התחיל שם, וגם בגינת השעועית, שבה מיעוט מהתרמילים נשא רוב הגרגרים. היעילות היא מבחן לעסקה; הריכוז הוא תצלום של חלוקה. אפשר לעמוד על גבול היעילות עם פערים עצומים. לכן מס הכנסה או קצבה הם בחירה נפרדת, אחרי שהשוק סגר עסקאות מרצון. עקומות האדישות שחררו את הצורך לחבר יחידות אושר בין אנשים: דירוג של סלים מספיק. משם קצרה הדרך לתיבת אידג'וורת' ולמודלי רווחה. בכיס זה ההבדל בין עסקה ששני הצדדים רוצים בה לבין העברה שמחייבת הצבעה: הראשונה יעילה לפי פארטו, השנייה היא בחירה על חלוקה.
