ויליאם סטנלי ג'בונס - כשהמחיר נקבע ביחידה האחרונה
מליברפול לסידני ולמנצ'סטר: המהפכה השולית שהעבירה את הערך מהעבודה אל התועלת
כלכלה ויליאם סטנלי ג'בונס נולד ב-1 בספטמבר 1835 בליברפול למשפחת סוחרי ברזל יוניטרית. האב, תומס, ניהל עסק מתכת; האם מתה כשהיה נער. המשפחה האמינה בהשכלה, במוזיקה ובמדע. הוא למד ביוניברסיטי קולג' בלונדון כימיה וכלכלה, אבל משבר בעסקי הברזל קיצר את הלימודים. ב-1854, בגיל 19, יצא לאוסטרליה כבודק מתכות במטבעה החדשה בסידני. חמש השנים שם עיצבו אותו: יומנים על מזג אוויר, מחירים ומאזן זהב, וטיולים בפנים הארץ שבהם מדד כמה אדם מוכן לשלם על מים במדבר לעומת בחוף.
ב-1859 חזר לאנגליה, סיים תואר, ולימד במכללת אוונס במנצ'סטר. ב-1865 פרסם את "שאלת הפחם", אזהרה שעתודות הפחם של בריטניה יתייקרו ככל שהחציבה תרד לעומק, ושהחיסכון בפחם עלול להגדיל את הצריכה הכוללת - פרדוקס שנקרא אחר כך על שמו. הספר עשה אותו מוכר. ב-1871 יצא הספר ששינה את הכלכלה: "תורת הכלכלה המדינית". ב-1876 עבר ללונדון. ב-13 באוגוסט 1882, בגיל 46, טבע בזמן שחייה ליד בקסהיל בסוסקס.
ג'בונס היה גם לוגיקן. הוא בנה "פסנתר לוגי", מכונה מכנית שסידרה טענות כמו מחשב מוקדם, וכתב על שיטת המדע. בכלכלה הוא רצה אותו דיוק: מספרים, גרפים, נוסחאות. הוא ראה במחזור העסקים קשר לכתמי שמש, השערה שנדחתה, אבל הניסיון לחבר נתונים טבעיים למחירים היה אופייני. העיקר היה אחר: ערך של לחם, פחם או שעת עבודה נקבע בשוליים, אצל הקונה העייף מהיחידה הבאה, לא בממוצע של כל שעות המפעל.
תועלת שולית, שכר ומחיר בשוק
הרעיון פשוט. כוס מים ראשונה במדבר שווה הון. העשירית כבר שווה מעט. המחיר בשוק משקף את התועלת של היחידה האחרונה שמישהו עדיין קונה, לא את סך ההנאה מכל הכוסות. לכן יהלום יקר ומים זולים בלונדון, גם אם מים חיוניים יותר: ההיצע של מים גדול, והשולית נמוכה. בעבודה, השכר נוטה להשתוות לתוצר שמוסיף העובד האחרון שנשכר. אם המכונה מייצרת פחות תוספת מכל פועל נוסף, המעסיק עוצר. בסחר, מדינה מייצאת את מה שתועלת השולית אצלה נמוכה יחסית ומייבאת את מה שגבוה אצלה.
לכסף יש תפקיד כמדידה וכמתווך. ג'בונס כתב גם על מטבע וזהב, אחרי השנים במטבעה. כמות הכסף משפיעה על רמת המחירים, אבל ההחלטה היומית של משק בית היא השוואה בין תועלת שולית של בשר לתועלת שולית של לחם, ביחס למחירים. משרות נפתחות כשהתוצר השולי של עבודה עולה על השכר, ונסגרות כשהיחס מתהפך. זה לב מיקרו כלכלה: בחירה ביחידה הנוספת, לא בסיפור על ערך מוחלט של הסחורה.
הייחוד היה במתמטיקה גלויה. הוא כתב שהכלכלה חייבת להיות מדע מתמטי, כי היא עוסקת בכמויות. באותה שנה, 1871, קרל מנגר בוינה ולאון ואלרס בלוזאן הגיעו לרעיון דומה בנפרד. שלושתם שברו את המונופול של תורת ערך העבודה. אצל ג'בונס הדגש היה על הנאה פוחתת ועל חשבון דיפרנציאלי פשוט. הוא גם חיבר בין שוק העבודה לשוק המוצרים: אותו עיקרון שולי פועל בשניהם. מי שקורא את איך הכלכלה התפתחה רואה ב-1871 קו שבר: לפניו ערך כעבודה מגובשת, אחריו ערך כהחלטת קונה בשוליים.
"תורת הכלכלה המדינית" מ-1871 נתנה לשפה החדשה ספר לימוד קצר וחד. הביקורת הראשונה הייתה שהספר מופשט, אבל בתוך דור המושג "תועלת שולית" נכנס לאוניברסיטאות. אלפרד מרשל לקח ממנו והרחיב. אירווינג פישר ציין אותו כראשית השיטה המתמטית בתחום. פרדוקס הפחם נשאר חי במדיניות אנרגיה: יעילות שמורידה מחיר ליחידה מגדילה שימוש כולל. ג'בונס חי 46 שנים בלבד, אבל העביר את נקודת המבט מהמפעל אל הכיס של מי שמחליט אם לקנות עוד יחידה אחת.
המסלול של ויליאם סטנלי ג'בונס יצא מאנגליה והגיע אל הקתדרה ואל הדף. הספר או המאמר המרכזי, Theory of Political Economy, 1871, הוא הרגע שבו הרעיון הפסיק להיות שיחה בחדר והפך לשפה שמשתמשים בה בשוק. התיאוריה עצמה - תועלת שולית, מהפכה שולית - נשמעת מופשטת, אבל בכיס היא שאלה יומיומית: כמה עולה זמן, כמה שווה סיכון, ומי נושא את המחיר כשהמחיר בשוק מפספס משהו. הייחוד שלו: ערך נקבע בשוליים, לא בעלות עבודה בלבד. השפעתו עברה בספרים, בהרצאות ובמודלים הרבה לפני שסימנו פרסים. מי שמסתכל היום על המדריך הגדול לקרנות נאמנות וקרנות סל רואה את העקבות בתוצר, בריבית, בסחר או במחיר של נכס, לפי הנושא שבו עסק.
בסידני הוא ניהל יומן מחירים ומזג אוויר, וראה איך שכר כורה ומחיר לחם זזים עם גילויי זהב. "שאלת הפחם" דיברה על אובדן יתרון תעשייתי כשהעלות ליחידה תעלה מול מתחרות עם מכרות רדודים יותר. בשוק העבודה הוא הציב את השכר ליד התוצר של העובד האחרון שנשכר, ולכן מכונה חדשה יכולה להרים שכר במקצוע אחד ולדחוק משרות באחר. הוא כתב גם על זהב, מטבע ושוקי הון, אחרי השנים במטבעה, וחיבר בין מהירות מחזור לבין מחירים. פסנתר הלוגיקה שלו הראה את אותו דחף: לתרגם בחירה לכללים שאפשר לסדר במכונה. מאז, כל גרף ביקוש בכיתה מתחיל בשוליה שירדה, וכל דיון ביעילות אנרגטית נתקל בפרדוקס שנושא את שמו.
