לודוויג פון מיזס - בלי מחירי שוק אין הקצאת משאבים

לודוויג היינריך אדלר פון מיזס נולד ב-29 בספטמבר 1881 בלמברג, בירת גליציה באימפריה האוסטרו-הונגרית, היום לבוב באוקראינה. האב היה מהנדס רכבות וינאי ששירת במזרח האימפריה, והמשפחה היתה יהודית משכילה. האח הצעיר, ריכרד, הפך למתמטיקאי ידוע. בילדות עברה המשפחה לווינה, ולודוויג למד בגימנסיה ואחר כך באוניברסיטת וינה משפטים וכלכלה. ב-1906 קיבל דוקטורט. בתחילת הדרך נטה להתערבות מדינתית, עד שקרא את קרל מנגר ואת בהם-באוורק והתהפך: ערך נולד מהעדפות, כסף הוא סחורה, והשוק הוא מנגנון גילוי.

ב-1912 פרסם את "תורת הכסף והאשראי", ספר שהרחיב את תורת התועלת השולית גם לכסף עצמו והסביר מחזור עסקים דרך אשראי זול שמעוות השקעות. ב-1913 קיבל משרת פרופסור שלא מן המניין באוניברסיטת וינה, בלי קתדרה בשכר מלא. את פרנסתו מצא בלשכת המסחר של וינה, שם עבד ככלכלן יועץ כמעט רבע מאה והנחה סמינר פרטי בערבים. בסמינר ישבו תלמידים שהפכו לשמות: פרידריך האייק, גוטפריד האברלר, פריץ מאכלופ. ב-1922 יצא "סוציאליזם", המתקפה השיטתית על חישוב כלכלי במשק מתוכנן. ב-1934, על רקע עליית הנאצים בגרמניה והסכנה באוסטריה, עבר למכון ללימודים בינלאומיים בז'נבה. ב-1940 היגר לארצות הברית, ב-1946 קיבל אזרחות, ומ-1945 עד 1969 לימד כפרופסור אורח באוניברסיטת ניו יורק.

הטענה המרכזית שלו נשמעת יבשה עד שמתרגמים אותה למחסן. בשוק, מחיר הפלדה עולה כשיש מחסור, והיצרנים יודעים לדחות פרויקט פחות דחוף. במשק בלי שוק למוצרי הון, המשרד לתכנון מקבל טונות ומטרים, אבל חסר לו מספר שמשווה בין שימושים. אי אפשר לדעת אם טון פלדה "שווה יותר" במסילת רכבת, במנוף או במכונת כביסה. בלי מחירי שוק למוצרי ביניים אין חישוב של רווח והפסד, ולכן אין הקצאה רציונלית. זה הסיפור על כסף: הכסף הוא יחידת החישוב. זה הסיפור על מחירים: הם נושאים מידע על מחסור. זה הסיפור על משרות: יזם שמפסיד סוגר קו ייצור ומפנה עובדים לשימוש אחר. זה הסיפור על סחר: מחיר בינלאומי אומר לאיזו מדינה כדאי לייצא חיטה ולאיזו מכונות. בחשבון הבנק זה נראה כמו יזם שמשווה תשואה על קו ייצור אחד מול משנהו לפי מחירי תשומות ותפוקות. בלי המספרים האלה נשארת רשימת כמויות, והרשימה שותקת על סדרי עדיפויות. גם סחר חוץ נשען על אותו מנגנון: שער חליפין ומחירי יבוא מספרים אם כדאי לייצר בבית או לקנות בחוץ. כשמקפיאים מחיר בצו, התור מתארך והמחסור עובר מהמדף אל השוק השחור.

חישוב בלי מחיר נשבר בידיים ריקות

מיזס קרא למדע שלו פרקסאולוגיה: תורת הפעולה האנושית. בני אדם בוחרים אמצעים למטרות, בתנאי מחסור. הכלכלה אינה פיזיקה של כמויות בלבד, אלא לוגיקה של בחירה. מכאן נגזר גם מעגל האשראי: בנק שמרחיב אשראי מתחת לריבית שמשקפת חיסכון אמיתי יוצר פרויקטים שנראים רווחיים במאזן, ואחר כך מתגלים כעודף השקעה. כשהאשראי נעצר, המחירים מתקנים, והמשרות בפרויקטים הארוכים נחתכות. במונחי מאקרו כלכלה זו תורת מחזור שמתחילה בריבית ובאשראי, לא ב"ביקוש כללי" בלבד.

הייחוד היה ניסוח חד של בעיית הסוציאליזם. אחרים דיברו על תמריצים, על חירות, על מוסר. מיזס דיבר על חשבון. גם מתכנן ישר וחרוץ, לדבריו, נשאר עיוור בלי מחירי שוק. הוויכוח שפתח ב-1920 במאמר ואחר כך ב-1922 בספר נמשך עשרות שנים, מאוסקר לנגה ועד כלכלני מחשב במאה ה-21. התומכים בתכנון טענו שאפשר לדמות מחירים במשוואות. מיזס השיב שהמחיר נולד מפעולה של יזמים שנושאים אי-ודאות, לא מלוח שמוזנים אליו נתונים ישנים.

שני הספרים שסוגרים את הקשת הם "סוציאליזם" מ-1922 ו"פעולה אנושית" מ-1949. הראשון היה פצצה פוליטית-כלכלית בין שתי מלחמות. השני, שנבנה על "נציונלוקונומי" בגרמנית מ-1940, היה החיבור המלא: כסף, ריבית, מחזור, שכר, מונופול, והשיטה כולה כמדע של פעולה. בארצות הברית הספר מצא קהל מחוץ לאוניברסיטאות המרכזיות, בסמינר הערב בניו יורק אצל תלמידים שהקימו אחר כך מוסדות, כתבי עת ומפלגות קטנות. הקשר למה זו כלכלה עובר דרך המחיר כיחידת מידע, לא רק כיחידת תשלום.

מיזס נפטר ב-10 באוקטובר 1973 בניו יורק, בן 92. בחייו נדחק לשוליים מול הקיינסיאניות והמודלים הגדולים. אחרי מותו חזרה האסכולה האוסטרית לשיח, במיוחד סביב אינפלציה, בועות אשראי וקריסות בנקים. תלמידי הסמינר בניו יורק הפכו את השיטה למסורת אמריקאית של ליברליזם קלאסי. בשנות ה-70, עם אינפלציה גבוהה, חזרו לקרוא את תורת האשראי שלו. בכל פעם שממשלה מנסה לנהל מחירים מלמעלה, או שבנק מרכזי מציף אשראי זול, הטענה הישנה עולה מחדש: בלי מחיר חופשי הקצאת המשאבים נעשית בערפל.