ג'ון מיינרד קיינס - האיש שהסביר למה כשכולם חוסכים ביחד, כולם מפסידים ביחד
הכלכלן הבריטי שכתב ב-1936, באמצע השפל הגדול, את הספר שהפך את הממשלה לשחקן בכלכלה: למה משק יכול להיתקע שנים עם מיליוני מובטלים, למה שקל של הוצאה ציבורית הופך לכמה שקלים של הכנסה, ולמה כל ויכוח על גירעון בזמן משבר הוא בעצם ויכוח איתו
תחשבו על מה קורה כשמשפחה אחת מפחדת מהעתיד. היא קונה פחות, דוחה את החלפת המכונית ושמה עוד קצת בצד. בשבילה זה נכון. עכשיו תחשבו מה קורה כשכל המשפחות במדינה עושות את זה באותו חודש. החנויות מוכרות פחות, המפעל מייצר פחות, מפטרים עובדים, ומי שפוטר קונה עוד פחות. החיסכון שכולם רצו לא באמת גדל, כי ההכנסה שהייתה אמורה לממן אותו נעלמה. ג'ון מיינרד קיינס קרא לזה פרדוקס החסכנות, וזה הרעיון שממנו נולד הספר שהפך אותו לכלכלן המשפיע ביותר של המאה העשרים.
ילד של קיימברידג' שהתפטר מוועידת השלום
קיינס נולד ב-1883 בקיימברידג', בבית של אקדמאים: האב לימד כלכלה ולוגיקה באוניברסיטה, האם הייתה פעילה ציבורית ונבחרה בסוף לראשות העיר. הוא למד באיטון ובקינגס קולג', מתמטיקה דווקא, ורק אחר כך משך אותו אלפרד מרשל, גדול הכלכלנים של הדור, לשיעורים בכלכלה. במקביל היה חלק מחוג בלומסברי, החבורה של וירג'יניה וולף וליטון סטרצ'י, שהתייחסה בבוז לכל דבר ממוסד. אחרי מלחמת העולם הראשונה נשלח כנציג האוצר הבריטי לוועידת השלום בוורסאי, ראה את הפיצויים העצומים שהוטלו על גרמניה, התפטר, וכתב בקיץ אחד את "התוצאות הכלכליות של השלום". הטענה שלו הייתה שאי אפשר לרושש מדינה שלמה בלי שזה יחזור לכולם. הספר נמכר במאות אלפי עותקים, ועשרים שנה אחר כך הוא נראה כמו נבואה.
1936: הספר שהמציא את המאקרו
בשנות השפל הגדול, כשבבריטניה ובארצות הברית היו מיליוני מובטלים והמפעלים עמדו, הכלכלה הרשמית עדיין אמרה שהשוק יסתדר לבד: השכר יירד עד שיהיה משתלם להעסיק את כולם. קיינס ראה שזה לא קורה, וב-1936 פרסם את "התיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף". הרעיון המרכזי פשוט להסבר: כמה אנשים עובדים תלוי בכמה הציבור והממשלה מוציאים, ולא להפך. אם כולם מוציאים מעט, המשק יכול להתייצב שנים במצב של אבטלה, בלי שום מנגנון אוטומטי שמחלץ אותו. ומכאן המסקנה שהפכה אותו לשנוי במחלוקת: כשהציבור לא מוציא, הממשלה צריכה להוציא במקומו, גם במחיר של גירעון.
המכפיל: איך שקל של ממשלה הופך לשלושה
הכלי המפורסם ביותר שלו נקרא המכפיל, והוא עובד ככה. הממשלה בונה כביש ומשלמת לקבלן. הקבלן משלם לעובדים. העובדים קונים לחם, נעליים ומשלמים שכר דירה. האופה והסנדלר משלמים לספקים שלהם, וכן הלאה. שקל אחד של הוצאה ציבורית הופך בדרך לכמה שקלים של הכנסה במשק, כל עוד יש עובדים פנויים ומכונות שעומדות. כמה בדיוק תלוי בכמה מכל שקל חוזר לקניות וכמה נשמר בצד. הרעיון השני הוא הריבית: אנשים מחזיקים מזומן כי הם צריכים לשלם חשבונות וכי הם מפחדים, והריבית היא המחיר שמשכנע אותם לוותר עליו. אבל כשהריבית כבר קרובה לאפס, כמו ב-2009 או ב-2020, הורדה נוספת לא עוזרת, וזה הרגע שבו רק התקציב יכול להזיז את המשק. את המנגנון הזה, איך הבנק המרכזי מנסה להשפיע על ההוצאה דרך הריבית, אפשר להבין במדריך על הבנק המרכזי והריבית.
ברטון וודס והסוף
במלחמת העולם השנייה חזר קיינס לאוצר הבריטי, כתב את "איך לשלם על המלחמה", שהציג את הצד ההפוך של התורה שלו, איך לבלום ביקוש כשהמשק בתעסוקה מלאה, וב-1944 היה האדריכל הבריטי של ועידת ברטון וודס. שם הוקמו קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, ונקבעה מערכת שערי החליפין שהחזיקה את העולם עד 1971. הוא לא זכה לראות את זה עובד: נפטר מהתקף לב באפריל 1946, בן 62. פחות ידוע שהיה גם משקיע מצליח מאוד. הוא ניהל את קרן ההשקעות של קינגס קולג' והכפיל אותה פי כמה, אחרי שהפסיד כמעט הכול במפולת של 1929 ולמד להשקיע לטווח ארוך במקום לנסות לתזמן את השוק.
למה עדיין רבים עליו
הוויכוח על קיינס לא נגמר, כי הוא ויכוח על גודל הממשלה. מילטון פרידמן טען שלא התקציב חשוב אלא כמות הכסף, ושהשפל של שנות השלושים היה בכלל אשמת הבנק המרכזי. רוברט לוקאס טען שאנשים מבינים מראש מה הממשלה עומדת לעשות, ולכן המדיניות מאבדת את כוחה. סטנלי פישר ענה שכל עוד חוזי שכר נחתמים לשנים קדימה, המדיניות כן עובדת, ודון פטינקין בירושלים בנה את המודל שמראה בדיוק מתי. אבל כשהגיע המשבר של 2008, גם מי שהתווכח עם קיינס פעל לפיו: בן ברננקי בפד וממשלות בכל העולם הזרימו טריליונים כדי למלא את החור בביקוש, ובקורונה עשו את זה שוב, בישראל בסכומים של יותר מ-150 מיליארד שקל. איך נראה גירעון כזה בתקציב אפשר לראות במדריך על תקציב המדינה.
- נולד ב-5 ביוני 1883 בקיימברידג', בן לכלכלן ולפעילה פוליטית שהייתה אחר כך ראש העיר; למד באיטון ובקינגס קולג', מתמטיקה
- ב-1919 התפטר ממשלחת בריטניה לוועידת ורסאי וכתב את "התוצאות הכלכליות של השלום", שניבא שהפיצויים על גרמניה יהרסו את אירופה
- ב-1936 פרסם את "התיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף", הספר שממנו נולדה המאקרו-כלכלה כפי שהיא נלמדת עד היום
- ב-1944 היה האדריכל הבריטי של ועידת ברטון וודס, שהקימה את קרן המטבע הבינלאומית ואת הבנק העולמי
- נפטר מהתקף לב ב-21 באפריל 1946, בן 62; היה גם משקיע מצליח שניהל את קרן קינגס קולג' והכפיל אותה פי כמה
הוויכוח הגדול של המאקרו-כלכלה
כמעט כל כלכלן גדול אחרי קיינס הגדיר את עצמו ביחס אליו, בעד או נגד. הטבלה מסכמת את התחנות המרכזיות.
| הכלכלן | שנים | מה אמר על הביקוש והמדינה |
|---|---|---|
| ג'ון מיינרד קיינס | 1883-1946 | הביקוש קובע את התעסוקה; הממשלה צריכה להוציא בשפל |
| מילטון פרידמן | 1912-2006 | כמות הכסף היא העיקר, לא התקציב; ביקורת על קיינס |
| פול סמואלסון | 1915-2009 | חיבר את קיינס עם התיאוריה הישנה לספר הלימוד של כולם |
| דון פטינקין | 1922-1995 | הראה מתי כסף ומחירים מיישבים את הביקוש והתעסוקה |
| רוברט לוקאס | 1937-2023 | אנשים צופים את המדיניות מראש, ולכן היא מאבדת כוח |
| סטנלי פישר | נולד 1943 | חוזי שכר קשיחים מחזירים לקיינס תוקף גם עם ציפיות |
| בן ברננקי | נולד 1953 | הפעיל את הלקח של קיינס ב-2008 דרך הבנק המרכזי |
מי שרוצה לראות איך הרעיון של קיינס נראה כשמפעילים אותו בזמן אמת ימצא את זה אצל בן ברננקי, שהוריד את הריבית לאפס ורכש אג"ח בטריליונים ב-2008, ואצל מיכאל ברונו, שתכנן את תכנית הייצוב הישראלית של 1985 מתוך אותה תפיסה: כשהשוק לבד לא מצליח, המדינה נכנסת.
