וסילי לאונטיף - טבלת תשומה-תפוקה שחושפת את המשק
ממינכן וסנקט פטרבורג עד הרווארד, הוא בנה מפה שמראה כמה פלדה, חשמל ועבודה נדרשים לכל מכונית נוספת
כלכלה וסילי לאונטיף נולד ב-5 באוגוסט 1905 במינכן, להורים רוסים. האב היה פרופסור לכלכלה, האם באה ממשפחת סוחרים יהודית מאודסה. כעבור שנה נרשם הלידה מחדש בכנסייה האורתודוקסית בסנקט פטרבורג, ולכן שנים רבות צוין 1906 כשנת לידתו. הילד גדל בעיר של מהפכות. בגיל שמונה ראה מלחמת עולם, ואחר כך את 1917. ב-1921, כשהיה בן 15, נכנס לאוניברסיטת לנינגרד, וסיים תואר בכלכלה ב-1925. את הדוקטורט השלים בברלין ב-1928, בעבודה על המשק כמעגל.
בשנים 1927 עד 1930 עבד במכון לכלכלת העולם בקייל, על עקומות ביקוש והיצע סטטיסטיות. ב-1929 בילה כשנה בסין כיועץ למשרד הרכבות. ב-1931 הגיע לניו יורק, ללשכה הלאומית למחקר כלכלי, וב-1932 להרווארד. שם נשאר עד אמצע שנות השבעים, ייסד ב-1948 את פרויקט המחקר הכלכלי של הרווארד, ולימד דור של כלכלנים, ובהם פול סמואלסון ורוברט סולו. ב-1932 נישא למשוררת אסטל מרקס. ב-1973 קיבל את פרס נובל לכלכלה על פיתוח שיטת תשומה-תפוקה ועל יישומה לבעיות כלכליות חשובות. נפטר ב-5 בפברואר 1999 בניו יורק.
הספר שפתח את השיטה יצא ב-1941, "מבנה המשק האמריקאי, 1919-1929". במהדורות מאוחרות הורחב הטווח עד 1939. לאונטיף חילק את המשק לענפים, ושאל לכל ענף כמה הוא קונה מכל ענף אחר וכמה הוא מוכר. התוצאה היא מטריצה. שורה היא תפוקות, עמודה היא תשומות. כשמכונית יוצאת מהמפעל, היא סוחבת איתה פלדה, גומי, זכוכית, חשמל ושירותי הובלה. כל אחד מאלה סוחב אחריו פחם, כימיקלים ועבודה.
טבלת מי מייצר למי, ומה זה עושה למחיר בכיס
בשפה של כיס זה עובד כך. ממשלה שרוצה לייצר עוד אלף טנקים, או יזם שרוצה להרחיב מפעל מכוניות, מקבלים תשובה כמותית. כמה פלדה חסרה, כמה חשמל, כמה עובדים בענף המשני. בלי הטבלה, ההרחבה נראית כעניין של קו ייצור אחד. עם הטבלה רואים את הגל. מחסור בבורג קטן עוצר שרשרת שלמה. זו תמונה של מה זו כלכלה כרשת, ולא כאוסף שווקים נפרדים.
ב-1953 פרסם ממצא שהפתיע את תורת הסחר. לפי התיאוריה הרווחת, ארצות הברית, העשירה בהון, אמורה לייצא מוצרים עתירי הון ולייבא מוצרים עתירי עבודה. לאונטיף בדק את טבלת 1947 ומצא את ההפך. היצוא האמריקאי היה עתיר עבודה יחסית ליבוא. זה "פרדוקס לאונטיף". ההסברים שבאו אחריו דיברו על הון אנושי, על טכנולוגיה ועל משאבי טבע. עצם המדידה כפתה על התיאוריה להיפגש עם הנתונים.
ב-1949 השתמש במחשב מוקדם בהרווארד, מארק 2, כדי לפתור מערכת של מאות ענפים לפי נתוני הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה של העבודה. זו הייתה אחת ההרצות הגדולות הראשונות של מודל כלכלי על מחשב. אחרי המלחמה שימשה השיטה לתכנון פירוק נשק, לחיזוי ביקוש לחומרי גלם, ובהמשך גם לניתוח זיהום. כל ענף מייצר לא רק מוצר, אלא גם פליטה. אפשר להוסיף שורה של "תפוקת לכלוך" ולראות מי באמת מזהם דרך ספקיו.
הייחוד הוא תרגום של שיווי משקל כללי לשפה שפקיד תעשייה מסוגל להפעיל. לאון ואלרס דיבר על כל השווקים יחד. לאונטיף נתן לזה מספרים שנתיים. ממשלות במזרח ובמערב אימצו גרסאות של הטבלה. הלשכות הלאומיות מפרסמות כיום לוחות תשומה-תפוקה כחלק מחשבונות לאומיים. בישראל, כשמחירי אנרגיה זזים, רואים דרך אותה עדשה למה הלחם, הפלסטיק וההובלה זזים יחד.
גם בצד של מיקרו כלכלה השיטה מועילה. פירמה גדולה שמתכננת השקעה שואלת לא רק על הביקוש למוצר שלה, אלא על צווארי בקבוק אצל ספקים. לאונטיף נתן לזה מסגרת. הוא המשיך לכתוב על אוטומציה, על אוכלוסייה ועל פירוק נשק, תמיד עם אותה אובססיה. קודם המבנה, אחר כך הסיפור. מי שפותח היום מודל של שרשראות אספקה גלובליות עדיין הולך בדרך שהוא סלל ב-1941.
אחרי הרווארד עבר לניו יורק, הקים מכון לניתוח כלכלי, וייעץ לאומות המאוחדות. הטבלה התאימה גם למשק פתוח. יצוא של שבבים דורש יבוא של מתכות, אנרגיה והובלה ימית, והמקדמים חוצים גבולות. במשבר שרשראות, כשנמל אחד נתקע, רואים באותה עדשה למה מחירי רהיטים, מכוניות ותרופות זזים יחד. מהנדסי תעשייה במפעל ישראלי שמחשבים כמה רכיבים צריך לכל אלף יחידות עושים גרסה מקומית של אותה מטריצה. המספר בטבלה, לא הסיסמה על עצמאות יצרנית, הוא מה שמכריע אם ההרחבה אפשרית. ב-1953 הוסיף כרך מחקרים על מבנה המשק האמריקאי, עם יישומים דינמיים ועם מקדמים שמשתנים לאורך זמן.
