אלינור אוסטרום - קהילה מנהלת משאב בלי מכירה ובלי פקיד

אלינור אוואן נולדה ב-7 באוגוסט 1933 בלוס אנג'לס, בת יחידה לאם מוזיקאית ולאב מעצב תפאורות. ההורים נפרדו, והיא גדלה בעיקר עם האם, בתקופת השפל הגדול. בתיכון ביוורלי הילס עבדה גם בחנות ובספרייה. ב-1954 סיימה תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, עבדה כמה שנים, וחזרה לתואר שני ב-1962 ולדוקטורט ב-1965. המחלקה היססה לקבל נשים למסלול מחקר. היא נשארה. בנושא הדוקטורט בחרה במלחמות המים של דרום קליפורניה, איך רשויות מקומיות מתאמות שאיבת מי תהום. ב-1963 נישאה לווינסנט אוסטרום, תיאורטיקן פוליטי בכיר ממנה ב-15 שנה, וב-1965 עברו לבלומינגטון, אינדיאנה, כשהוא קיבל משרה מלאה. היא התחילה כמרצה אורחת לקורס ערב בממשל אמריקאי.

באינדיאנה חקרה קודם משטרה עירונית, והראתה שמערכות קטנות ומפוזרות משרתות שכונות טוב יותר מתחנה אחת ענקית. ב-1973 ייסדה עם וינסנט את הסדנה לתיאוריה פוליטית ולניתוח מדיניות, בית מלאכה אמיתי לחוקרים מתחומים שונים. בשנות השמונים חזרה למשאבים משותפים. ב-1990 יצא הספר "ניהול נחלת הכלל". ב-2009 קיבלה את פרס נובל לכלכלה, יחד עם אוליבר ויליאמסון, על ניתוח ממשל כלכלי, במיוחד של נחלת הכלל. היא הייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס זה. נפטרה ב-12 ביוני 2012 בבלומינגטון, ממחלת הלבלב, בגיל 78. וינסנט הלך זמן קצר אחריה.

איך כפר שומר על הבאר בלי למכור אותה

בכיס, התיאוריה שלה נשמעת כמו בניין עם דוד שמש משותף, או כמו דייגים על אותה רצועת חוף. אם כל אחד שואב בלי גבול, הבאר מתייבשת. התשובה הישנה הציעה שני קצוות. להפריט את המים, או לשלוח פקיד ממשלתי עם תקנה. אוסטרום ישבה בשטח, בנפאל, במקסיקו, באוגנדה, בהודו ובקליפורניה, ומצאה דרך שלישית שעובדת שוב ושוב. המשתמשים עצמם כותבים כללים, מנטרים זה את זה, ומענישים בהדרגה. קודם אזהרה, אחר כך קנס, ורק בסוף הרחקה. הגבולות ברורים, מי בפנים ומי בחוץ. הכללים מתאימים למקום. יש זירה ליישוב סכסוכים. רשות חיצונית מכירה בסידור המקומי במקום לדרוס אותו.

הספר מ-1990 ניסח עקרונות לעיצוב מוסדות כאלה, אחרי מאות מקרי שדה. הוא ענה לגרט הרדין, שטען ב-1968 שנחלת הכלל נגמרת תמיד בטרגדיה. אוסטרום הראתה שהטרגדיה קורית כשאין מוסד, והמוסד יכול להיבנות מלמטה. מי שמסתכל על זה דרך מיקרו כלכלה רואה תמריץ של יחיד. היא הוסיפה את התמריץ של הקבוצה הקטנה שמכירה זה את זה בשמות. אמון זול יותר משוטר, כל עוד הקבוצה יכולה לראות מי חורג. כשהקבוצה גדלה מדי, או כשהמשאב חוצה גבולות מדינה, נדרשות שכבות של כללים, מה שהיא כינתה ממשל רב-מרכזי. בנפאל מדדה מערכות השקיה שבנו חקלאים בעצמם, מול תעלות שמימן ארגון בינלאומי. לעתים קרובות המערכת המקומית החזיקה מעמד ארוך יותר, כי מי שמתקן את התעלה בבוקר גם שותה ממנה בצהריים. בניסויי מעבדה חזרה על אותה תוצאה. כששחקנים יכולים לדבר ביניהם, הם בונים כלל ומענישים חורג, גם בלי שופט חיצוני. כשאוסרים עליהם לדבר, הבאר מתייבשת מהר.

הייחוד היה כפול. היא הגיעה ממדעי המדינה, עבדה עם אנתרופולוגים ואקולוגים, וסירבה לבחור בין מודל מתמטי לבין סיפור כפר. השיטה שלה חיברה עבודת שדה, ניסויי מעבדה ומסגרת מוסדית אחת. ב-2005 יצא "הבנת מגוון מוסדי", וב-2007 "הבנת ידע כנחלת כלל". הסדנה באינדיאנה הפכה לכתובת עולמית לחוקרי יערות, דיג והשקיה. ב-2006 קיבלה מינוי נוסף באוניברסיטת אריזונה. היא דיברה על בארות ועל אינטרנט באותה נשימה. גם מידע יכול להיות נחלת כלל, אם הכללים נכונים.

ההשפעה מגיעה לניהול דיג, ליערות קהילתיים, למים עירוניים ולשיח על אקלים. ארגוני פיתוח בודקים היום אם לקהילה יש כללי ניטור לפני שהם ממליצים על הפרטה או על משרד חדש. גם ועד בית שנאבק על גינה משותפת משתמש, בלי לקרוא לזה כך, באותם עקרונות. מי שפותח את המדריך מה זו כלכלה פוגש הקצאה של משאב נדיר. אוסטרום הוסיפה שההקצאה יכולה לחיות בקהילה, לא רק במחיר ולא רק בחוק המדינה. היא מתה ב-2012, חודשים אחרי שהופיעה ברשימות השפעה עולמיות, והשאירה שדה שלם של מוסדות קטנים שעובדים בשקט. הבאר נשארת מלאה כשהשכנים רואים זה את זה, והכלל נכתב בידי מי ששותה ממנה.