ג'ורג' סטיגלר - חיפוש מחיר עולה כסף ורגולציה נשבית

ג'ורג' ג'וזף סטיגלר נולד ב-17 בינואר 1911 ברנטון, פרבר של סיאטל, בן יחיד להורים מהגרים. האב הגיע מבוואריה, האם מהונגריה של אותם ימים, ובבית דיברו גם גרמנית. הוא סיים את אוניברסיטת וושינגטון ב-1931, עשה תואר במנהל עסקים בנורת'ווסטרן ב-1932, ומשם נמשך לכלכלה. ב-1933 הגיע לאוניברסיטת שיקגו, ושם למד אצל פרנק נייט, ג'ייקוב ויינר והנרי סיימונס. את הדוקטורט קיבל ב-1938. הוא לימד באיווה, במינסוטה, בבראון ובקולומביה, ובמלחמת העולם השנייה עסק במחקר סטטיסטי בקולומביה. ב-1958 חזר לשיקגו ונשאר שם עד מותו. ב-1977 ייסד את המרכז לחקר הכלכלה והמדינה. ב-1982 קיבל את פרס נובל לכלכלה על מחקרי מבנה ענפי, תפקוד שווקים והשפעות פיקוח ציבורי.

סטיגלר אהב נתונים יותר מסיסמאות. ספר הלימוד שלו "תורת המחיר", במהדורות מ-1942 ואילך, מלא בדוגמאות מספריות במקום בסיפורים בדויים. בשנות החמישים והשישים התרכז בארגון תעשייתי. ב-1961 פרסם את המאמר שראה בו את תרומתו החשובה ביותר, "כלכלת המידע". ב-1962 כתב עם קלייר פרידלנד על פיקוח בחשמל. ב-1971 יצא "תורת הרגולציה הכלכלית", המאמר שטבע את רעיון השבי. הרגולטור, לפי הסיפור הזה, מגיע להגן על הצרכן ומוצא את עצמו משרת את היצרן הוותיק. סטיגלר מת ב-1 בדצמבר 1991 בשיקגו, בגיל 80.

למה אותו מוצר עולה אחרת בחנות הסמוכה

בכיס, כלכלת המידע נשמעת כמו סיבוב בין סופרמרקטים. לימון נמכר במחיר אחד ברחוב הזה ובמחיר אחר ברחוב הבא. הקונה יכול לחפש, אבל החיפוש עולה זמן, דלק וסבלנות. כשהתועלת ממחיר נמוך יותר קטנה מעלות הסיבוב הנוסף, הוא מפסיק לחפש. לכן פערי מחירים נשארים גם בשוק תחרותי. אותו היגיון חל על משרה. מחפש עבודה מקדיש שבועות להשוואת הצעות, והאבטלה הקצרה הזו היא מחיר של מידע, לא רק חוסר מזל. מאמר "מידע בשוק העבודה" מ-1962 פתח את הדרך לתיאוריות חיפוש. מי שמסתכל על זה דרך מיקרו כלכלה רואה היצע וביקוש. סטיגלר הוסיף שהמחיר עצמו עולה כסף למצוא.

הרגולציה קיבלה אותו יחס קר. פיקוח על מחיר חשמל, רישיון מקצוע או מכסה ייבוא נראים כמו הגנה על הציבור. בנתונים שסטיגלר אסף, התוצאה החוזרת הייתה הגנה על מי שכבר בפנים. רישיון לנהג מונית מצמצם היצע ומעלה מחיר. תקן מחמיר מייקר כניסה למתחרה חדש יותר מאשר ליצרן ותיק. היצרנים מבקשים את הפיקוח, כי הוא חוסם תחרות בזול יותר מכל פרסומת. זו תורת השבי. היא שינתה את האופן שבו כלכלנים קוראים חוק. במקום לשאול מה המחוקק רצה, שואלים מי הרוויח מהסעיף. ב-1964 פרסם תורת אוליגופול שטענה שקרטל שורד רק כשהחריגה בין החברים ניתנת לגילוי מהיר. בלי מעקב כל יצרן מוריד מחיר בשקט, וההסכם מתפרק מעצמו. זו הייתה סיבה נוספת לבדוק מיזוגים לפי התנהגות מחירים, לא לפי מספר המתחרים על הנייר. עוד קודם, ב-1945, חישב סל קיום מינימלי ממחירי מזון אמיתיים, תרגיל יומיומי שהקדים את אהבתו לטבלאות.

הייחוד היה החיבור בין תיאוריה דקה לנתונים עקשניים, ובין הומור חריף לשאלות גדולות. הוא כתב גם על היסטוריה של מחשבה כלכלית, על מונופול ועל מה שהמשכיל עושה בשוק. ספרים כמו "האזרח והמדינה" מ-1975 ו"הכלכלן כמטיף" מ-1982 שמרו על אותו טון. חבר קרוב של מילטון פרידמן, ועם זאת עצמאי במחקריו. הוא דרש בדיקה אמפירית לכל טענה על כשל שוק. אם הפיקוח קיים עשרות שנים, סימן שמישהו מרוויח ממנו, וצריך למצוא את מי.

ההשפעה יושבת בכל דיון על רישוי, על תעריף מפוקח ועל רשות שמגינה על ענף. רפורמות של פתיחת שווקים בשנות השבעים והשמונים דיברו בשפתו, גם כשהפוליטיקאים בחרו ניסוח אחר. כלכלת המידע הפכה לבסיס של פרסום מחירים באינטרנט, של אתרי השוואה ושל השאלה כמה זמן שווה להקדיש לחיפוש דירה או ביטוח. מי שקורא על איך הכלכלה התפתחה רואה גם את המעבר משוק של דוכן בודד לשוק של מידע יקר. סטיגלר שם את המחיר של המידע עצמו במרכז.

בשיקגו הוא היה נוכחות חדה בסמינרים, חבר שמסוגל לחתוך טיעון במשפט אחד, ומורה שדרש מהתלמיד להביא טבלה. המרכז שהקים ממשיך לבדוק איך מדיניות משנה תמריצים. הוא קיבל גם את מדליית המדע הלאומית ב-1987. סיפור חייו נשאר סיפור של מהגרים מהמערב התיכון שהגיעו למרכז השיחה הכלכלית, ושל כלכלן שהעדיף חשבונית על הצהרה. הוא מת בשיקגו ב-1991, והשאלה שהוא השאיר פתוחה עדיין עובדת בכיס. כמה עולה לדעת, ומי משלם כדי שאחרים יידעו פחות.