ג'נט ילן - שכר יעיל בפירמה, יושבת ראש הפד ושרת האוצר

ג'נט לואיז ילן נולדה ב-13 באוגוסט 1946 בביי רידג' שבברוקלין. האב, ג'וליוס, היה רופא משפחה שקיבל חולים בקומת הקרקע של הבית. האם, אנה רות בלומנטל, הייתה מורה בבית ספר יסודי. בארוחות הערב שמעה הבת סיפורים על מטופלים שאיבדו משכורת וכבוד כשהמפעל נסגר. העבודה הייתה הנושא, עוד לפני שהייתה מקצוע. היא למדה בתיכון מקומי, סיימה תואר ראשון בכלכלה בבראון ב-1967, ודוקטורט בייל ב-1971, בסביבה שבה לימד גם ג'יימס טובין, שחיבר לה מאקרו של משרות עם תיק נכסים. ב-1971-1976 הייתה מרצה בדרגת עוזרת פרופסור בהרווארד. ב-1977 הגיעה לצוות הפד בוושינגטון, ובקפיטריה פגשה את ג'ורג' אקרלוף. הם נישאו ב-1978, לימדו שנתיים בבית הספר לכלכלה בלונדון, ואחר כך השתקעו בברקלי: הוא במחלקה לכלכלה, היא בבית הספר למנהל.

בברקלי חקרה שכר, אבטלה והתנהגות פירמות מול עובדים. ב-1986 ערכה עם אקרלוף את הספר "מודלים של שכר יעיל בשוק העבודה". ב-1990 פרסמו יחד ב"קוורטרלי ג'ורנל אוף אקונומיקס" את "השערת שכר הוגן-מאמץ ואבטלה". ב-1994 מינה אותה הנשיא קלינטון לדירקטוריון הפד, וב-1997 ליושבת ראש מועצת היועצים הכלכליים בבית הלבן. ב-2001 יצא עם אלן בליינדר הספר "העשור המופלא", על לקחי שנות התשעים. ב-2004 הפכה לנשיאת הבנק הפדרלי של סן פרנסיסקו, ב-2010 לסגנית יושב ראש הפד, ובפברואר 2014 ליושבת ראש מועצת הנגידים, האישה הראשונה בתפקיד מאז הקמת המוסד. כהונתה נמשכה עד 2018. בינואר 2021 הושבעה לשרת האוצר, שוב הראשונה, והשלימה משולש נדיר: מועצת היועצים, הפד, והאוצר. כהונתה באוצר נמשכה עד ינואר 2025.

המחקר האקדמי נשאר הבסיס לאופן שבו היא קוראת שוק עבודה. שכר יעיל אומר שמעסיק משלם מעל המינימום שסוגר משרה, כי התפוקה עולה עם השכר: פחות עזיבה, יותר מאמץ, פחות גיוס יקר. השערת השכר ההוגן מוסיפה ממד של הוגנות: כשהשכר בפועל נמוך ממה שהעובד רואה כהוגן, המאמץ יורד ביחס לפער.

שכר הוגן בכיס, וריבית שמסתכלת על משרות

בכיס של מעסיק זה חשבון פשוט. קיצוץ שכר חוסך סעיף בדוח, אבל עשוי לייקר איכות: טעויות בקו, היעדרויות, עובדים שעוזבים באמצע פרויקט. תוספת שכר עולה כסף היום וחוסכת גיוס מחר. בכיס של עובד זה הפער בין מה שמשלמים לבין מה שנראה מקובל בענף, אצל השכן, או ביחס לרווחי החברה. כשהפער לרעה גדל, הקצב במשמרת יורד. התוצאה במשק: שכר שנשאר מעל רמת הסגירה של השוק, ומשרות שנשארות פתוחות פחות ממה שמספר המחפשים. אבטלה כזאת היא שיווי משקל, לא תקלה זמנית בלבד. לכן ילן מקשרת מדיניות מאקרו לשוק העבודה האמיתי: כמה זמן אנשים מחפשים, מה קורה לשכר למטה בסולם, ואיך אי-ודאות פוגעת בהוצאה.

בתפקיד הציבורי הפכה את זה לכלי של הבנק המרכזי והריבית. כיושבת ראש הפד ניהלה את היציאה האיטית מתקופת הריבית האפס אחרי 2008, עם עלייה ראשונה בדצמבר 2015, תוך מעקב צמוד אחרי תעסוקה ושכר, לא רק אחרי מדד מחירים. כשרת האוצר עמדה מול מגפה, חבילות תמיכה, אינפלציה מאוחרת יותר, ותקרת חוב. בכל התפקידים שמרה על קו: משרה היא כבוד והכנסה, ואבטלה כואבת מעבר לאובדן תוצר. במונחי מאקרו כלכלה היא מייצגת קייןסיאניות יישומית עם מיקרו של הוגנות: ביקוש חלש פוגע במשרות, ושכר קשיח כלפי מטה כי קיצוץ נתפס כעוול.

הייחוד הוא השילוב. רוב הכלכלנים נשארים בקמפוס או במוסד אחד. ילן עברה בין תיאוריה, בנק מרכזי ואוצר, עם אותו ציר: שוק העבודה. הספר בעריכתה מ-1986 אסף את מודלי השכר היעיל. המאמר עם אקרלוף מ-1990 נתן את השערת ההוגנות. "העשור המופלא" מ-2001 תיעד איך צמיחה, תקציב וריבית נפגשו בשנות התשעים. ההשפעה נראית בפרוטוקולים של הפד, בשיח על תעסוקה מקסימלית כמטרה שווה ליציבות מחירים, ובנוכחות נשים בצמרת מדיניות. בכיס של משק בית אמריקאי ואחר כך גלובלי, הריבית שהיא הזיזה קבעה משכנתא, חיסכון ומשרה. בפד שמה דגש על יעד כפול: יציבות מחירים לצד תעסוקה מרבית, עם סבלנות לעליית שכר כשהאבטלה יורדת מהשפל. באוצר ניהלה דיונים על חבילות סיוע, על תקרת חוב ועל תיאום עם בנקים מרכזיים בעולם. בכיס של עובד, הטיעון שלה נשאר: שכר הוא גם מחיר וגם איתות של כבוד, והאיתות הזה קובע כמה המוצר בסוף שווה.