ג'ואן רובינסון - תחרות בלתי משוכללת וכוח בידי המוכר

ג'ואן ויולט מוריס נולדה ב-31 באוקטובר 1903 בקמברלי שבסארי, אנגליה, השלישית מחמישה אחים במשפחה של קצינים ואנשי רוח. האב, פרידריק מוריס, היה גנרל שנכנס לעימות ציבורי עם הממשלה ב-1918. האם באה ממשפחת מארש. ג'ואן למדה בבית הספר לבנות סנט פול בלונדון, וב-1922 נכנסה לגירטון קולג' בקיימברידג' ללמוד כלכלה. האוניברסיטה עוד מנעה תואר רשמי מנשים, והיא סיימה את הלימודים ב-1925 בלי דיפלומה פורמלית. ב-1926 נישאה לכלכלן אוסטין רובינסון, ונסעו לשנתיים להודו, שם הוא שימש חונך למחרג'ה בגואליור והיא לימדה בבית ספר מקומי. החזרה לקיימברידג' קבעה את מסלול חייה.

בקיימברידג' של סוף שנות ה-20 שלטו עדיין מרשל ופיגו בספרי הלימוד, וקיינס היה דמות חלקית, בין האוצר לבין הקמפוס. ב-1930-1931 ישבה רובינסון ב"קרקס של קיימברידג'" יחד עם ריצ'רד קאהן, פיירו סראפה, ג'יימס מיד ואוסטין: קבוצה צעירה שקראה טיוטות של קיינס והחזירה ביקורת. ב-1933 פרסמה את "כלכלת התחרות הבלתי משוכללת", הספר שקבע את שמה. ב-1937 יצאו מסות על תעסוקה, ב-1942 מסה על כלכלה מרקסיסטית, וב-1956 "הצבר ההון". פרופסורה מלאה קיבלה רק ב-1965, אחרי פרישת בעלה. נפטרה בקיימברידג' ב-5 באוגוסט 1983, אחרי שבץ בתחילת אותה שנה.

בשפת כיס, רובינסון הסירה את ההנחה שכל מוכר קטן מדי מכדי להזיז מחיר. בשוק רגיל לחברה יש עקומת ביקוש יורדת: אם היא מעלה מחיר, חלק מהלקוחות עוזבים, אבל לא כולם. לכן יש כוח: אפשר לבחור זוג של מחיר וכמות, לא לקבל מחיר מהשוק כמו חקלאי חיטה. המחיר גבוה יותר מהעלות השולית, והכמות נמוכה יותר מאשר בתחרות מלאה. בכיס הצרכן משלם יותר, קונה פחות, והרווח הנוסף נשאר אצל הפירמה. בשוק העבודה הציגה את המונח מונופסון: קונה יחיד של עבודה, מעסיק עיירה או ענף, יכול להציע שכר נמוך כי לעובד אין לאן ללכת. המשרות קיימות, אבל התמורה נחתכת. בסחר, חברה עם מותג או פטנט מוכרת בחו"ל במחיר גבוה מהמתחרה האנונימי. בסופר זה נראה כמו שני מותגי חלב כמעט זהים במחירים שונים. בשוק העבודה זה נראה כמו עיירת מפעל אחת, עם מעסיק דומיננטי שקובע שכר. המשרות קיימות, אבל כוח המיקוח נחתך. הצרכן משלם פרמיה, והעובד מקבל פחות ממה שהיה מקבל אילו היו מעסיקים רבים שמתחרים עליו. הכסף זז אל בעלי הכוח בשוק, והתעסוקה מתכווננת לכמות שנוחה לפירמה, לא לכמות שהיתה בתחרות מלאה.

כוח שוק ככלל, תחרות מלאה כחריג

הספר מ-1933 נתן כלים: הכנסה שולית, אפליית מחירים, ניצול. במקביל, אדוארד צ'יימברלין בארצות הברית פרסם באותה שנה תורת תחרות מונופוליסטית. שני הספרים שברו את הדימוי של שוק עם אינספור מוכרים זהים. אצל רובינסון זה היה גם מכשיר לחלוקה: אם לפירמה יש כוח, השכר והרווח אינם "נתוני טבע". אחר כך, בקרקס של קיימברידג', תרגמה את קיינס לשפה של השקעה, חיסכון ותעסוקה, וכתבה מבואים שהפיצו את התיאוריה הכללית. הקשר למיקרו כלכלה הוא הספר מ-1933. הקשר למאקרו כלכלה הוא העבודה הקיינסיאנית והספר על הצבר הון.

הייחוד היה כפול. ראשית, מודל שבו כוח הוא המצב הרגיל של שוק תעשייתי, לא תקלה. שנית, סירוב להפריד תיאוריה של מחיר מתיאוריה של חלוקה וצמיחה. ב"הצבר ההון" מ-1956 בנתה מודל של קפיטליזם ארוך טווח: רווחים מממנים השקעה, השקעה קובעת תעסוקה ותפוקה, ושכר הוא תוצאה של מאבק ושל כוח, לא רק של פריון שולי. היא קראה מחדש את מרקס, ריקרדו וקלצקי, ונכנסה לוויכוח ההון עם סמואלסון וסולו: אי אפשר, לטענתה, למדוד "הון" כמספר אחד שקובע שכר וריבית יחד.

"כלכלת התחרות הבלתי משוכללת" נשאר ספר לימוד לעשרות שנים, והמונח מונופסון חזר בכוח במחקרי שוק עבודה במאה ה-21, כשכלכלנים בודקים מעסיק גדול מול עובדים עם מעט חלופות. רובינסון נסעה לסין, להודו ולברית המועצות, כתבה על פיתוח, ונשארה דמות שנויה במחלוקת פוליטית. במקצוע עצמו היא אחת הכלכלניות הבודדות של אמצע המאה שעיצבו גם מיקרו וגם מאקרו. אחרי 1983 המשיכו תלמידי קיימברידג' את הקו: שוק עם כוח, צמיחה עם חלוקה, ותעסוקה שתלויה בביקוש, לא רק בהיצע של שעות. בתי משפט בארצות הברית ציטטו את מושג המונופסון בדיני עבודה, וכלכלני שוק עבודה חזרו למדוד כמה מעסיקים באמת מתחרים על אותו עובד. הספר מ-1933 נשאר רלוונטי כי רוב השווקים שהצרכן פוגש הם שווקים עם שם על האריזה ועם כוח על המחיר.