ג'ון היקס - תרשים IS-LM שחיבר שוק כסף לשוק סחורות

ג'ון ריצ'רד היקס נולד ב-8 באפריל 1904 בוורוויק שבאנגליה. האב עבד כעיתונאי בעיתון מקומי, והבן גדל בבית שבו מילים ומספרים חיו זה לצד זה. באוקספורד, בקולג' באליול, התחיל במתמטיקה ואחר כך עבר לפילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה, מסלול חדש יחסית באותן שנים. ב-1926 הגיע לבית הספר לכלכלה בלונדון כמרצה צעיר, אחרי תקופה קצרה בעיתונות כלכלית. שם פגש את ליונל רובינס, פרידריך האייק וג'ון מיד, ושם למד לחשוב על ערך, שכר ותחליפים במונחים של עקומות ולא של סיפורים בלבד. עם רוי אלן כתב ב-1934 שני מאמרים על תורת הערך שהכניסו לשימוש יומיומי את מושג הגמישות ואת פירוק הביקוש. ב-1935 נישא לאורסולה וב, כלכלנית בעצמה, ועבר לקיימברידג' לעמיתות בקולג' גונוויל וקאיוס.

בקיימברידג' ישב ליד קיינס, אבל את הספר הגדול כתב מתוך העבודה שהביא מלונדון. ב-1938 עבר למנצ'סטר כפרופסור, ועסק בכלכלת רווחה ובחשבונאות חברתית. ב-1946 חזר לאוקספורד, תחילה כעמית מחקר בניופילד ואחר כך, מ-1952 עד 1965, כפרופסור דראמונד לכלכלה מדינית. ב-1964 קיבל תואר אבירות. ב-1972 חלק את פרס נובל לכלכלה עם קנת' ארו, על תרומה לחקר שיווי משקל כללי ולתורת הרווחה. הוא מת ב-20 במאי 1989 בבלוקלי שבגלוסטרשייר, בגיל 85.

עוד לפני הספר הגדול פרסם ב-1937 מאמר בכתב העת אקונומטריקה בשם "מר קיינס והקלאסיקנים: הצעת פרשנות". שם הופיע התרשים שהפך לשפה משותפת של מאקרו כלכלה: שני שווקים על מערכת צירים אחת, הכנסה מול ריבית. הספר "ערך והון" יצא ב-1939 והעביר לקהל דובר אנגלית את שיווי המשקל הכללי של ואלרס, עם יציבות, סטטיקה השוואתית והבחנה בין השפעת תחלופה להשפעת הכנסה.

שני שווקים, תרשים אחד, ופיצוי על הדרך

מודל IS-LM אומר בכיס דבר שאפשר לצייר על דף. עקומת IS אוספת את כל הצירופים של הכנסה וריבית שבהם ההשקעה שווה לחיסכון, כלומר שוק הסחורות מאוזן. כשהריבית יורדת, ההשקעה זולה יותר, וההכנסה שעולה איתה גבוהה יותר. עקומת LM אוספת את הצירופים שבהם הביקוש לכסף שווה להיצע הכסף. כשההכנסה עולה, אנשים צריכים יותר מזומן לעסקאות, והריבית עולה עד שהשוק נסגר. נקודת החיתוך היא התוצר והריבית שמתקיימים יחד. ממשלה שמגדילה הוצאה מזיזה את IS, וההכנסה עולה, אבל הריבית עלולה לעלות ולדחוק השקעה פרטית. בנק מרכזי שמוסיף כסף מזיז את LM, והריבית יורדת. בכיס של משק הבית זה משכנתא זולה יותר או יקרה יותר. בכיס של הפירמה זה אשראי להרחבת קו ייצור.

בצד של מיקרו כלכלה נתן היקס כלי יומיומי אחר. כשמחיר הלחם עולה, שני דברים קורים באותו כרטיס אשראי. הלחם יקר ביחס לחלב, אז מחליפים לחלב אם אפשר. ובמקביל הכיס כולו דל יותר, אז קונים פחות משניהם. זאת הבחנה בין השפעת תחלופה להשפעת הכנסה, והביקוש המפוצה על שמו שומר על רמת תועלת קבועה כדי לבודד את התחלופה. מבחן הפיצוי ההיקסיאני שואל שאלה של מדיניות: אם פתיחת שוק או מס חדש מייצרים זוכים ומפסידים, והזוכים יכולים לפצות את המפסידים ולהישאר עם יתרה, השינוי נחשב לשיפור. בפועל הפיצוי נשאר לעיתים על הנייר, אבל הסרגל עצמו נכנס לוועדות תקציב ולניתוח עלות-תועלת.

הייחוד היה התרגום. קיינס כתב ספר עשיר ומפותל. היקס הפך אותו לשתי עקומות שמרצה יכול לצייר בשיעור, ושר אוצר יכול להשתמש בהן כדי לשאול מה קורה אם מגדילים גירעון ומה קורה אם מדפיסים כסף. במקביל הכניס לשפת הערך תועלת סודרת בלבד, בלי להניח שאפשר למדוד עונג ביחידות. "ערך והון" מ-1939 נשאר הספר המכונן. המאמר מ-1937 נשאר הציור. בשנות החמישים והשישים מילא התרשים את ספרי הלימוד, מודל היקס-הנסן, ואחר כך נכנס למודל של ביקוש והיצע מצרפי. היקס עצמו חזר ובחן את הציור במסות על כסף בשנות השישים, והתריע שהוא מקפיא זמן וציפיות. עם זאת, בכיתות, בבנקים מרכזיים ובעיתוני שוק עדיין מדברים ב-IS וב-LM כששואלים אם המדיניות עובדת על התוצר או על הריבית. הוא כתב גם על חדשנות מוטה: מכונה חדשה עשויה להשלים עובדים או לדחוק אותם, לפי גמישויות הייצור, לא לפי סיסמה. בכיס של מפעל זה בחירה בין רובוט לבין משמרת נוספת. בכיס של שר אוצר גירעון זז על IS, ובכיס של נגיד רכישת אג"ח זזה על LM. זאת מורשת של מרצה מוורוויק שהפך טקסט סבוך לדף אחד עם שתי עקומות, וסרגל רווחה שעדיין נכנס לניתוח רפורמות.