ריצ'רד סטון - מערכת החשבונות שהפכה תוצר לשפה עולמית
מעורך דין מתוסכל בקיימברידג' ועד תקן האומות המאוחדות, הוא לימד מדינות לרשום הכנסה והוצאה זו מול זו
כלכלה ג'ון ריצ'רד ניקולס סטון נולד בלונדון ב-30 באוגוסט 1913, בן יחיד לגילברט ולאלסי. האב היה משפטן, ובהמשך שופט במדרס שבהודו. בילדות בנה דגמי רכבות וספינות מעץ. בבית הספר וסטמינסטר יועד למשפטים. אחרי שנה של מסע בהודו, במלאיה, בסינגפור ובאינדונזיה, נכנס ב-1931 לקולג' גונוויל אנד קיז בקיימברידג', מכללת אביו, והתחיל משפטים. אחרי שנתיים עבר לכלכלה, לאכזבת האב. המורים שעיצבו אותו היו ריצ'רד קאהן ובעיקר קולין קלארק, שכבר ניסה לאסוף הכנסה, תוצר וצריכה למסגרת אחת.
ב-1935 סיים, ועבד בלויד'ס של לונדון עד המלחמה. ב-1940 מצא את עצמו במשרדי הקבינט, לצד ג'יימס מיד, עם משימה דחופה. כמה משאבים יש לבריטניה למלחמה, וכמה אפשר למשוך מצריכה אזרחית בלי לשבור את המשק. ג'ון מיינרד קיינס דחף לפרסם את המספרים. ב-1941 יצא נייר לבן עם אומדני הכנסה והוצאה ל-1938 ול-1940, נספח לתקציב. זו הייתה תחילת החשבונות הלאומיים הבריטיים כסדרה שנתית. סטון המשיך במשרד הסטטיסטיקה המרכזי כעוזרו של קיינס עד תום המלחמה.
ב-1944 פרסמו מיד וסטון את הספר "הכנסה לאומית והוצאה". ב-1945, עם שובו לקיימברידג', מונה למנהל המחלקה לכלכלה יישומית, מינוי שקיינס רצה בו. שם בנה צוות מדידה. ב-1954 ו-1967 יצאו שני כרכים על הוצאות הצרכנים בבריטניה בשנים 1920 עד 1938. ב-1978 הוענק לו תואר אבירות. ב-1984 קיבל את פרס נובל לכלכלה על תרומה יסודית לפיתוח מערכות חשבונות לאומיים. נפטר ב-6 בדצמבר 1991 בקיימברידג'.
חשבונאות כפולה למשק שלם
קוזנץ כבר מדד הכנסה לאומית בארצות הברית. הייחוד של סטון היה המסגרת. כל הכנסה בצד אחד חייבת הוצאה מולדת בצד השני. שכר של עובד הוא עלות של מעסיק. מס הוא הכנסת ממשלה והוצאת משק בית. יצוא הוא הכנסה מחו"ל. אם הסכומים לא מתיישרים, יש טעות במדידה, לא "סוד של הטבע". זו אותה משמעת של הנהלת חשבונות בחברה, מופעלת על מדינה. בכיס זה אומר שכאשר הממשלה מדווחת על צמיחה, אפשר לשאול גם מהצד של הצריכה, גם מהצד של הייצור, וגם מהצד של ההכנסה, ולראות אם שלושתם מספרים סיפור אחד.
ב-1952 ישב סטון בראש קבוצת מומחים בניו יורק, בחום כבד, ועבד בלילות. ב-1953 פרסמו האומות המאוחדות את "מערכת חשבונות לאומיים וטבלאות נלוות", התקן הראשון. ב-1968 יצאה מהדורה מורחבת, שוב בהנהגתו. היא הוסיפה לוחות תשומה-תפוקה, מאזנים, תזרימי כספים ומחירים קבועים. פתאום אפשר היה להשוות תוצר של שוודיה לתוצר של יפן באותה שפה. זה הרגע שבו מאקרו כלכלה קיבלה מילון משותף.
סטון לא עצר בתוצר. הוא ניסה לבנות גם חשבונות דמוגרפיים וחברתיים, כדי לראות אוכלוסייה, השכלה ובריאות באותה משמעת של זרימות ומלאי. עם דייוויד צ'מפרנאוון ומיד כתב ב-1942 על דיוק האומדנים, איך לפזר טעויות בין סעיפים במקום להסתיר אותן. תלמידיו בקיימברידג' כללו את ג'יימס מירליס ואת אנגוס דיטון, שניהם לימים זוכי פרס נובל לכלכלה בעצמם.
השפעתו יושבת בכל השוואה בינלאומית של רמת חיים. קרן המטבע, הבנק העולמי והלשכות הלאומיות עובדים במסגרת שהתחילה אצלו. בישראל, כשהלמ"ס מפרסמת תוצר, צריכה פרטית, השקעה ויצוא, היא מדברת בסנא, המערכת שהוא עיצב. גם דיון על גירעון נשען על אותה כפילות. החוב של הממשלה הוא נכס של מישהו אחר במשק או בחו"ל.
סטון התחיל כסטודנט למשפטים ששיעמם אותו סעיפי חוק, וסיים כמי שנתן לעולם דף עבודה אחד למשק. בתוך סיפור של איך הכלכלה התפתחה, הוא הגשר בין אומדני מלחמה בריטיים לבין התקן שבו מדינות מדברות זו עם זו עד היום. מי שמשווה את הצמיחה הישראלית לזו של גרמניה עושה זאת בכלים שהוא השאיר.
סטון גם מדד ביקוש למוצרים, סוכר, בשר ותחבורה, וחיבר בין חשבונות לאומיים למשוואות התנהגות של משקי בית. בכך פתח דלת לאקונומטריקה של צריכה, שתלמידו דיטון פיתח הלאה. בקיימברידג' ניהל מחלקה שחיה על נתונים, והרגיל דור של חוקרים לבדוק אם הסעיפים נסגרים לפני שמספרים סיפור על מחזור. כשמשרד האוצר בירושלים משווה את יחס החוב לתוצר ליחס של מדינות אירופה, הוא נשען על אותה כפילות שמיד וסטון הדגימו ב-1941. כשקרן נאמנות מפרסמת תשואה מול צמיחת המשק, היא מדברת באותה שפה, כולל פירוק לצריכה, להשקעה וליצוא נטו.
