דאגלס נורת' - הכללים כותבים את מסלול הצמיחה של מדינה

דאגלס ססיל נורת' נולד ב-5 בנובמבר 1920 בקיימברידג', מסצ'וסטס, כי בית החולים הקרוב היה שם. אביו עבד בחברת ביטוח חיים ועבר עם המשפחה מעיר לעיר. הילד למד באוטווה, בקונטיקט, ואחר כך באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. ב-1942 סיים תואר משולש בפילוסופיה, מדעי המדינה וכלכלה, ציון שהוא עצמו תיאר כבינוני, כי מרבית הזמן הלך לפעילות פוליטית משמאל. במלחמת העולם השנייה שירת בצי הסוחר כנווט בנתיבים בין סן פרנסיסקו לאוסטרליה, כפציפיסט שסירב לשאת נשק. אחרי השחרור שקל קריירה בצילום, תחביב נעורים, ובחר לחזור לברקלי. הדוקטורט, ב-1952, עסק בהיסטוריה של ביטוח החיים בארצות הברית.

מ-1950 לימד באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, ושם למד לחשוב כמו כלכלן מעמית בשם דונלד גורדון. בשנות השישים היה בין מקימי הקליומטריקה, היסטוריה כלכלית עם תיאוריה ומספרים. ב-1961 יצא "הצמיחה הכלכלית של ארצות הברית, 1790 עד 1860". ב-1973, עם רוברט תומאס, "עליית העולם המערבי". ב-1981 "מבנה ושינוי בהיסטוריה כלכלית". ב-1983 עבר לאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, והקים מרכז לכלכלה פוליטית. ב-1990 יצא הספר המרכזי, "מוסדות, שינוי מוסדי וביצועים כלכליים". ב-1993 חלק את פרס נובל לכלכלה עם רוברט פוגל, על חידוש המחקר בהיסטוריה כלכלית בעזרת תיאוריה ושיטות כמותיות. נפטר ב-23 בנובמבר 2015 בבית הקיץ בבנזוניה, מישיגן, מסרטן הוושט, בגיל 95.

בית משפט זול יותר משוד בדרך

בכיס, מוסד אצלו הוא כלל שחוסך כסף בעסקה. סוחר שרוצה לשלוח סחורה לעיר אחרת משלם על פחד. אם החוזה חסר שיניים, אם השופט לוקח שוחד, אם הזכות בקרקע מעורפלת, הוא יוסיף פרמיה, ישכור שומרים, או יוותר על העסקה. עלות העסקה מזנקת, והצמיחה נעצרת. כשהכללים ברורים והאכיפה זולה, אותה סחורה זזה, האשראי זול, והמפעל נבנה. מוסדות הם חוקים פורמליים, מנהגים לא כתובים, ונורמות שקובעות מה מותר לעשות בלי להביט לצדדים. נורת' קרא להם כללי המשחק. השחקנים הם ארגונים, חברות, גילדות, מפלגות.

הייחוד היה המעבר מהסבר של הון ומכונות להסבר של כללים. ב-1968 הראה ששינוי ארגוני בים, לא רק מפרש חדש, האיץ את הפריון בספנות. אחר כך שאל למה אנגליה צמחה אחרי המאה השבע עשרה, ולמה משקים אחרים נשארו מאחור גם כשייבאו טכנולוגיה. התשובה הייתה זכויות קניין יציבות, פרלמנט שמגביל את המלך, ובתי משפט שאפשר לסמוך עליהם. ב-1990 כבר היה זהיר יותר. שינוי שמקדם צמיחה אינו מגיע מעצמו. קבוצות שמרוויחות מהכלל הישן יחסמו את החדש. תלות במסלול פירושה שההיסטוריה נשארת בתוך המחיר של היום. הוא הבחין בין מוסדות לארגונים. המוסד הוא הכלל, הארגון הוא הקבוצה שמשחקת לפיו. חברה בע"מ, מפלגה, איגוד, כולם ארגונים. כשהכלל משתנה, חלק מהארגונים מרוויחים וחלק נעלמים. זו הסיבה שרפורמה נתקלת בהתנגדות גם כשהתוצר הכולל עשוי לעלות. מי שמחזיק רנטה מהכלל הישן ישלם כדי לשמר אותו. מי שקורא על איך הכלכלה התפתחה פוגש בדיוק את הקפיצות האלה, משוק מקומי למשק עם חוזה.

הספר מ-1990 הפך למדריך של בנקים לפיתוח ושל היסטוריונים כאחד. ב-2005 יצא "הבנת תהליך השינוי הכלכלי", וב-2009, עם ג'ון ואליס ובארי ויינגסט, "אלימות וסדרים חברתיים". שם טען שחברות נגישות לכל, עם תחרות פתוחה בפוליטיקה ובכלכלה, נדירות, ורוב ההיסטוריה היא סדר מוגבל שבו אליטות מחלקות רנטות תמורת שקט. זה הסבר ללמה העתקת חוקה אינה מעתיקה עושר. מי שפותח את המדריך מה זו כלכלה רואה הקצאה. נורת' הוסיף שההקצאה רצה על מסילות שהניחו שופטים, מלכים וסוחרים לפני מאות שנים.

ההשפעה יושבת בכל דיון על שחיתות, על רישום מקרקעין ועל אכיפת חוזים במדינה ענייה. משקיע זר שואל קודם אם אפשר לתבוע, ורק אחר כך מה שיעור המס. תוכניות סיוע ששמו דגש על מוסדות, לא רק על סכרים, מדברות בשפתו. באוניברסיטה בסנט לואיס הקים גם מרכז למדעי חברה מוסדיים חדשים. הוא נשאר סקרן, ניגן במוזיקה קאמרית, וצילם. בסוף ימיו עדיין שאל את אותה שאלה שפתח בה אחרי המלחמה. למה מדינה אחת עשירה ואחרת ענייה, אם המכונות דומות. הוא מת ב-2015, והכלל שהוא שם במרכז נשאר המחיר הסמוי בכל עסקה. בית המשפט, החוזה והמנהג קובעים אם השקל הבא יושקע או יישמר מתחת לרצפה.