גארי בקר - כלכלה על משפחה, פשע והון שבתוך הראש

גארי סטנלי בקר נולד ב-2 בדצמבר 1930 בפוטסוויל, עיירת פחם במזרח פנסילבניה, שם ניהל אביו עסק קטן. המשפחה עברה לברוקלין, ושם, כשהראייה של האב נחלשה, הילד קרא לו את מדורי הבורסה. השיחות בבית על צדק ופוליטיקה נשארו איתו. בפרינסטון נרשם לכלכלה כמעט במקרה, סיים תוך שלוש שנים ב-1951, והמשיך לדוקטורט באוניברסיטת שיקגו. הקורס של מילטון פרידמן ב-1951 החזיר לו את התיאבון למספרים שנוגעים בחיים. ב-1955 הגיש עבודת דוקטורט על כלכלת אפליה, שפורסמה כספר ב-1957. הטענה הייתה חדה. מעסיק שמוותר על עובד מוכשר בגלל צבע או דת משלם מחיר, וגם המועמד משלם. האפליה יקרה לשני הצדדים.

אחרי כמה שנים כמרצה בשיקגו עבר ב-1957 לקולומביה וללשכה הלאומית למחקר כלכלי בניו יורק. שם, עם ג'ייקוב מינסר, בנה את הרעיון שהפך לשמו. השכלה והכשרה הן השקעה, כמו מכונה במפעל. ב-1964 יצא הספר "הון אנושי". ב-1970 חזר לשיקגו, וב-1983 קיבל גם מינוי בסוציולוגיה. ב-1981 פרסם את "מסה על המשפחה", אוסף מאמרים על נישואין, ילודה וגירושין. ב-1967 קיבל את מדליית קלארק לכלכלנים צעירים. ב-1992 קיבל את פרס נובל לכלכלה על הרחבת הניתוח המיקרו-כלכלי להתנהגות שמחוץ לשוק. הוא נשאר בשיקגו עד מותו ב-3 במאי 2014, בגיל 83, מסיבוך אחרי ניתוח כיב.

שכר לימוד, ילד וגניבה כהשקעה

בכיס, הון אנושי נשמע כמו החלטה על תואר. סטודנט מוותר על שלוש שנות משכורת ומשלם שכר לימוד, בתמורה לשכר גבוה יותר אחר כך. ההשקעה משתלמת אם התוספת להכנסה מכסה את ההוצאה ואת השנים שאבדו. אותו חשבון חל על קורס מקצועי, על שפת עבודה ועל הכשרה במפעל. מעסיק שמשלם על הדרכה רוצה שהעובד יישאר, ולכן חלק מהמיומנות נשאר ספציפי לחברה. מי שמסתכל על זה דרך מיקרו כלכלה רואה מחיר של זמן. בקר הוסיף שהזמן בבית הספר ובמטבח נסחר באותו מטבע.

המשפחה קיבלה אותו יחס. ילד עולה כסף וזמן, והתמורה היא הנאה, ביטוח לעת זקנה, ולפעמים גם ירושה של מיומנות. כששכר הנשים עולה, מחיר הזמן בבית עולה, ושיעור הילודה יורד. נישואין הם שותפות לייצור בבית, וגירושין הם פירוק שותפות כשהתמורה בחוץ גבוהה יותר. מאמר מ-1965 על הקצאת זמן מדד שעה בבית ובשוק באותו מחיר, שכר השוק של מי שנשאר במטבח. מכאן גם ביקוש למכשירי חשמל ולשירותי משק בית כששכר הנשים עלה. גם פשע נכנס לחשבון. גנב שוקל שלל מול סיכוי להיתפס ומול עונש. העלאת סיכוי התפיסה משנה התנהגות יותר מהחמרת עונש על הנייר, אם הסיכוי להיתפס נשאר נמוך. מאמר "פשע ועונש" מ-1968 הפך את זה לשפה של מחלקות משטרה ותקציב בתי סוהר.

הייחוד היה ההעזה לקחת כלים של מחיר ותועלת אל מקומות שנחשבו שייכים לסוציולוגיה ולקרימינולוגיה. הוא כתב גם על הקצאת זמן, על התמכרות ועל אינטראקציה חברתית. התמכרות, בגרסה מאוחרת, היא העדפה עקבית שמייצרת נזק עתידי שהאדם רואה מראש ומשלם עליו בבריאות ובהכנסה. במשך שנים כתב טור בביזנסוויק והביא את אותן שאלות לקהל רחב. המבקרים טענו שהאדם שלו מחושב מדי. הוא ענה שהמודל מנבא, ואפשר לבדוק אותו בנתוני שכר, נישואין וילודה. הספר "הון אנושי" יצא במהדורות נוספות ב-1975 וב-1993, והפך לעמוד תווך במדיניות חינוך. בנקים בינלאומיים מודדים תשואה לכיתה נוספת. ממשלות משוות מלגה להשקעה בתשתית. הורים שואלים אם תואר שני מחזיר את עצמו.

ההשפעה נשארה ביומיום של שוק העבודה. פער שכר לפי השכלה נקרא היום תשואה להון אנושי. תוכניות הכשרה נמדדות לפי תוספת הכנסה, לא רק לפי מספר בוגרים. גם דיון על אפליה בשוק עבודה משתמש בשפתו. מעסיק שמצמצם מאגר מועמדים משלם בשכר גבוה יותר או באיכות נמוכה יותר. ב-2007 קיבל את מדליית החירות הנשיאותית. מי שפותח את המדריך מה זו כלכלה פוגש החלטות בית ספר, משפחה ועבודה כחלק מאותה מערכת מחירים. בקר פשוט סירב להשאיר אותן מחוץ למחברת.

הוא המשיך לכתוב טור כלכלי, ללמד סמינרים ולעבוד עם דור תלמידים שפיזר את השיטה לעוד תחומים. גוויטי נשאט, אשתו השנייה, היסטוריונית של המזרח התיכון, הייתה שותפה לשיחות הבית. שתי בנותיו מנישואיו הראשונים נשארו חלק מהסיפור המשפחתי שהוא עצמו ניתח במודלים. בשיקגו של שנותיו האחרונות כבר היה ברור שהשאלות שהוא פתח, כמה עולה תואר, כמה עולה ילד, כמה עולה גניבה, יושבות במרכז השיחה הציבורית. הוא מת בשיקגו ב-2014, והמספרים שהוא לימד למדוד נשארו בתלוש, בארנק ובתעודת הסיום.