אוליבר ויליאמסון - מתי קונים בשוק ומתי מייצרים בפנים

אוליבר איטון ויליאמסון נולד ב-27 בספטמבר 1932 בסופיריור, ויסקונסין, הילד השני של סקוט ולוסיל. שני ההורים היו מורים בתיכון. האב עזב את ההוראה אחרי הנישואין ונכנס לעסק הנדל"ן של סב, אוליבר דאן. האם נדרשה לפרוש מהוראה עם הנישואין, כמנהג אותם ימים. הילד גדל בעיירת נמל קטנה שתיאר כקהילה פתוחה, וראה את אביו מכהן שנים במועצת העיר. אחרי שנתיים בקולג' ריפון עבר למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס וסיים תואר בניהול ב-1955. תואר במנהל עסקים קיבל בסטנפורד ב-1960, ודוקטורט בכלכלה בקרנגי מלון ב-1963, בסביבה שחיברה כלכלה, ארגון ומחשבים. הוא לימד שנתיים בברקלי, עבר ב-1965 לפנסילבניה, היה בייל ב-1983 עד 1988, וחזר לברקלי עד פרישתו ב-2004.

נקודת המפנה הייתה 1966 עד 1967, כשעבד ככלכלן בחטיבת ההגבלים העסקיים במשרד המשפטים האמריקאי. שם ראה מיזוגים אנכיים מקרוב, והבין שהשאלה אינה רק מונופול. חברה קונה ספק כי החוזה בשוק נשבר. ב-1975 יצא הספר "שווקים והיררכיות". ב-1985 "המוסדות הכלכליים של הקפיטליזם", אחד הספרים המצוטטים במדעי החברה. ב-2009 חלק את פרס נובל לכלכלה עם אלינור אוסטרום, על ניתוח ממשל כלכלי, במיוחד גבולות הפירמה. נפטר ב-21 במאי 2020 בברקלי, בגיל 87, אחרי תקופת חולי.

לייצר פגוש בפנים או להזמין מספק

בכיס, התיאוריה שלו נשמעת כמו יצרן רכב מול ספק פלסטיק. אם הפגוש סטנדרטי, קונים בשוק. אם הספק חייב לבנות תבנית שעובדת רק למכונית הזו, הוא חשוף. אחרי שהתבנית עומדת, היצרן יכול לדרוש מחיר נמוך יותר, כי לספק אין קונה אחר. זו ספציפיות של נכס. כשהסכנה הזו גדולה, זול יותר לקנות את הספק או לבנות מחלקה בפנים. ההיררכיה מחליפה חוזה שביר בניהול. ויליאמסון הוסיף שני תנאים אנושיים. אנשים מתכננים באופן מוגבל, כפי שתיאר הרברט סיימון, וחלקם מנצלים פרצות. חוזה מלא לכל הפתעות העתיד יקר מדי לכתוב. לכן בוחרים מבנה ממשל, שוק, פירמה או חוזה ארוך עם מנגנון יישוב.

אותו היגיון חל על מיקור חוץ של משכורות, על מרכז שירות ועל שותפות במפעל משותף. כשהמשימה חוזרת, מדידה קלה, והציוד כללי, השוק מנצח. כשיש סוד מקצועי, ציוד תפור, וסכסוך יקר, החברה גדלה פנימה. מי שמסתכל על זה דרך מיקרו כלכלה רואה מחיר יחידה. הוא הוסיף את מחיר הסכסוך אחרי החתימה. מאמר מ-1979 על ממשל יחסי חוזה הזמין בדיקות אמפיריות, ואלפי מחקרים מדדו ספציפיות של נכס מול החלטה לייצר או לקנות. גם דיני הגבלים השתנו. מיזוג אנכי חדל מלהיות חשוד אוטומטית, כי לפעמים הוא חוסך עלות עסקה במקום לחסום מתחרה. בקרנגי מלון למד ליד הרברט סיימון, ריצ'רד סיירט וג'יימס מארץ', אנשים שראו פירמה כגוף מחליט עם מגבלות, לא כנקודה על עקומה. מאמר מ-1971 על אינטגרציה אנכית תירגם את זה לשפת הגבלים עסקיים. מיזוג עם ספק יכול לחסוך סכסוך חוזי. ב-1968 טען שחסכון בעלויות הוא הגנה לגיטימית במיזוג, גם כשנתח השוק גדל, כל עוד החיסכון מגיע לצרכן.

הייחוד היה הפיכת הפירמה מנקודה במודל למבנה ממשל עם עלויות. הוא לקח את רעיון עלות העסקה של קואז והלביש עליו מידות. ספציפיות, תדירות, אי-ודאות. שלושתן קובעות איזה חוזה שורד. ספר 1985 פרש את הקפיטליזם כמערכת של מוסדות חוזיים, לא רק של מחירים. הוא כתב גם "מנגנוני הממשל" ב-1996. בברקלי לימד בבית הספר לעסקים האס, בכלכלה ובמשפטים, חיבור שהתאים למי שראה חברה כחוזה חי.

ההשפעה חיה בכל מצגת של דירקטוריון על מיקור חוץ, בכל תיק הגבלים על שילוב אנכי, ובכל חוזה זכיינות. יצרנים שואלים אם לשרשר את הספק או לקנות אותו. מדינות שואלות אם להפריט שירות או להשאיר אותו במשרד. גם משבר 2008 החזיר את שאלת הגודל. חברה גדולה יכולה ליישב סכסוך פנימי בזול, ועם זאת לייצר סיכון מערכתי. מי שקורא על איך הכלכלה התפתחה רואה חברות שגדלות ומתכווצות לפי טכנולוגיה. ויליאמסון הוסיף שהגבול זז לפי מחיר החוזה. הוא מת ב-2020, והשאלה שנשארה במפעל פשוטה. לקנות בחוץ כשהשוק זול, ולייצר בפנים כשהשותף יכול למשוך את השטיח אחרי שהתבנית כבר שולמה.

המסלול של אוליבר ויליאמסון יצא מויסקונסין והגיע אל הקתדרה ואל הדף. הספר או המאמר המרכזי, Markets and Hierarchies, 1975, הוא הרגע שבו הרעיון הפסיק להיות שיחה בחדר והפך לשפה שמשתמשים בה בשוק. התיאוריה עצמה - עלויות עסקה בארגון - נשמעת מופשטת, אבל בכיס היא שאלה יומיומית: כמה עולה זמן, כמה שווה סיכון, ומי נושא את המחיר כשהמחיר בשוק מפספס משהו. הייחוד שלו: מתי קונים בשוק ומתי מייצרים בפנים. פרס נובל לכלכלה ב-2009 קיבע את המקום בספרי הלימוד. מי שמסתכל היום על איך הכלכלה התפתחה רואה את העקבות בתוצר, בריבית, בסחר או במחיר של נכס, לפי הנושא שבו עסק.