דיוויד קארד - שכר מינימום והגירה שנמדדו בניסוי טבע

דיוויד אדוארד קארד נולד ב-1956 בגואלף שבאונטריו, וגדל בחוות חלב. הוא למד בקווינס יוניברסיטי בקנדה, עבר לדוקטורט בפרינסטון אצל אורלי אשנפלטר, ולימד בשיקגו, בפרינסטון ואחר כך בברקלי, שם הוא פרופסור לכלכלה. החווה לימדה אותו שמחיר החלב והשכר ליד הרפת הם עניינים של מדידה, לא של סיסמה. בשוק העבודה האמריקאי הוא חיפש הזדמנויות שבהן המציאות עצמה מחלקת אנשים לקבוצת טיפול ולקבוצת ביקורת: גבול מדינתי, גל הגירה, שינוי חוק. זה ניסוי טבע.

ב-1990 פרסם מחקר על צי המריאל. ב-1980 אפשר פידל קסטרו לכל מי שרצה לצאת מקובה להגיע לפלורידה, ומאות אלפים נחתו במיאמי בתוך חודשים. קארד השווה את שוק העבודה בעיר לערים דומות, ומצא שהשכר והתעסוקה של עובדים מקומיים בעלי השכלה נמוכה נשארו יציבים. ההיגיון הישן אמר שגל ידיים זולות חייב להוריד שכר. הנתונים סיפרו סיפור אחר: הביקוש בעיר גדל גם הוא, והמהגרים התפזרו בין משלחי יד. בכיס זה אומר שהגירה אינה משוואה של משרה אחת שנגנבת. לפעמים היא גם לקוחות, גם עסקים חדשים, גם התאמה.

ארבע שנים אחר כך הגיע המחקר שהפך אותו לשם מוכר. באפריל 1992 העלתה ניו ג'רזי את שכר המינימום מ-4.25 דולר לשעה ל-5.05. מזרח פנסילבניה, מעבר לנהר, נשארה עם השכר הישן. קארד ואלן קרוגר סקרו מסעדות מזון מהיר משני הצדדים, לפני ואחרי. התעסוקה בניו ג'רזי נשארה יציבה, ובחלק מהאומדנים אף עלתה מעט, לעומת הצד שלא שינה חוק. המאמר יצא ב-1994 בכתב העת האמריקאי לכלכלה, וב-1995 יצא הספר Myth and Measurement. חלקים מהמקצוע זעמו. המודל הפשוט ניבא פיטורים. המדידה אמרה משהו עדין יותר: למעסיק יש כוח מסוים בשוק, והעלאה מתונה יכולה להישחק ברווח או במחיר המנה במקום במשרה.

שכר מינימום שנמדד על הגבול

התיאוריה בכיס ברורה. שכר מינימום הוא מחיר רצפה. אם השוק תחרותי לגמרי, הרצפה גוזרת ידיים. אם למעסיק יש מרווח, הרצפה גוזרת חלק מהמרווח. השאלה היא כמותית, ולכן צריך גבול, ענף וסקר. קארד חקר גם השכלה: כמה שווה שנת לימודים כשמשווים אחים, או כשמשווים מי שנולד בתחילת השנה למי שנולד בסופה ונשאר כיתה. התשואה קיימת, והיא אינה זהה לכל אחד. עם קרוגר ועם אחרים בנה דור של מחקרי עבודה שנשענים על וריאציה מוסדית, לא רק על רגרסיה רחבה.

הייחוד שלו הוא הפיכת הגבול למעבדה. ב-2021 קיבל מחצית מפרס נובל לכלכלה, וג'ושוע אנגריסט וגידו אימבנס חלקו את המחצית השנייה על הכלים הסיבתיים שמסביב. קרוגר מת ב-2019, לפני הפרס. קארד עצמו אמר שהשיטה נשמעה בהתחלה כאילו מישהו מבשל נתונים. אחר כך היא הפכה לשגרה. זו אחות של ניסוי השדה, רק בלי להטיל מטבע: המחוקק הטיל אותו בלי כוונה. מי שקורא מיקרו כלכלה מוצא כאן היצע וביקוש לעבודה עם חיכוך. מי שמסתכל על מאקרו כלכלה רואה איך שכר מינימום והגירה נכנסים לאבטלה ולתוצר בלי משוואה אחת שמספיקה לכולם.

קארד חקר גם איגודים, פערי שכר בין מפעלים, והשפעת מחשוב על עובדים בינוניים. התמונה החוזרת היא שוק עבודה עם חיכוך וכוח, לא מכרז מושלם. מעסיק גדול בעיר קטנה משלם פחות כי לעובד אין לאן ללכת. העלאת רצפה במקרה כזה מעבירה הכנסה בלי למחוק את המשמרת. במחקרים מאוחרים יותר על מונופסון חזר הרעיון הזה בגדול: ריכוז מעסיקים דומה לריכוז מוכרים. בחינוך הראה שהשקעה מוקדמת ובתי ספר טובים מניבים שכר לאורך החיים, ושאיכות המורה נמדדת בתוצאות, לא רק בוותק. בשביל משפחה זה בחירת עיר, בחירת כיתה, ובחירת אם כדאי לעבור משרה בשביל שקל לשעה. ההשפעה הגיעה לחקיקה. ממשלות שדנות בהעלאת שכר מינימום מצטטות את ניו ג'רזי ואת עשרות המחקרים שבאו אחריה, חלקם מאשרים יציבות תעסוקה בתוספות מתונות וחלקם מוצאים פגיעה בשוליים. בישראל אותו ויכוח חי בכל עדכון של שכר המינימום, ובכל גל עלייה. קארד ממשיך בברקלי לחקור מונופסון, איגודים וחינוך. השיעור לכיס של עובד במסעדה ובמחסן הוא זה. מחיר הרצפה משנה תלוש. האם הוא מוחק משמרת? זה כבר תלוי בענף, בגבול ובמדידה, לא בסיסמה שנולדה במחברת.

המסלול של דיוויד קארד יצא מקנדה והגיע אל הקתדרה ואל הדף. הספר או המאמר המרכזי, מחקר ניו ג'רזי-פנסילבניה 1994 עם קרוגר, הוא הרגע שבו הרעיון הפסיק להיות שיחה בחדר והפך לשפה שמשתמשים בה בשוק. התיאוריה עצמה - ניסויי טבע, שכר מינימום, הגירה - נשמעת מופשטת, אבל בכיס היא שאלה יומיומית: כמה עולה זמן, כמה שווה סיכון, ומי נושא את המחיר כשהמחיר בשוק מפספס משהו. הייחוד שלו: עליית שכר מינימום בלי פיטורי המונים בנתונים האלה. פרס נובל לכלכלה ב-2021 קיבע את המקום בספרי הלימוד. מי שמסתכל היום על איך הכלכלה התפתחה רואה את העקבות בתוצר, בריבית, בסחר או במחיר של נכס, לפי הנושא שבו עסק.