מייקל קרמר - חיסון מראש ותולעים בכיתה ככלי פיתוח

מייקל רוברט קרמר נולד ב-12 בנובמבר 1964 בניו יורק. הוא סיים תואר ראשון בהרווארד ב-1985, ואחרי הלימודים יצא לשנת הוראה בבית ספר תיכון באשישירו, במחוז קקמגה שבקניה. שם ראה מה קורה כשמורה נעדר, כשספר חסר, וכשתולעת מעיים מוציאה ילד מהכיתה לשיעורים שלמים. הוא חזר לאקדמיה עם שאלות מהחצר, סיים דוקטורט בהרווארד ב-1992, לימד ב-MIT ואחר כך בהרווארד, וכיום הוא פרופסור באוניברסיטת שיקגו ומנהל מעבדת חדשנות לפיתוח. רעייתו, רייצ'ל גלנרסטר, הייתה מהדמויות המרכזיות בהקמת מעבדת ג'יי-פאל והעניקה לרשת שם, משימה וקצב גדילה.

קרמר נחשב למי שהקדים את גל ניסויי השדה. בשנות התשעים כבר חילק בתי ספר בקניה לקבוצות שקיבלו ספרים, תמריצי נוכחות למורים או טיפול נגד תולעים, והשווה תוצאות. ב-1993 פרסם גם מודל תיאורטי שנקרא מודל טבעת האטימה: ייצור מורכב נשבר בחוליה החלשה, כמו אטם קטן במעבורת חלל. במדינה ענייה זה אומר שכישרון גבוה מניב מעט אם שאר הצוות, החשמל או בית המשפט חלשים. לכן פערים בין מדינות נשארים רחבים, ומשכורת של מהנדס בקניה נמוכה ממשכורת זהה בבוסטון גם כשהידע דומה. המודל הסביר למה כישרונות בורחים, ולמה השקעה בחינוך לבדה מחזירה פחות כשהסביבה שבורה.

הכיס מרגיש את קרמר בשני מקומות. הראשון הוא בית הספר. מחקר עם אדוארד מיגל בבוסיה שבקניה, שפורסם ב-2004, הראה שטיפול זול נגד תולעים מעלה נוכחות ומשפר תוצאות לימוד. המעקב לאורך שנים מצא גם הכנסה גבוהה יותר בבגרות, בסדר גודל של כ-20% בחלק מהאומדנים. העלות לכל ילד הייתה נמוכה מאוד לעומת בנייה של כיתה חדשה, ולכן הארגון דיוורם דה וורלד הרחיב את השיטה למדינות רבות.

תמריץ מראש ותולעים: מה עובד בשטח

המקום השני הוא חיסון. חברות תרופות משקיעות במחלות של שווקים עשירים כי שם יש קונה. קרמר הציע התחייבות שוק מראש: ממשלות וקרנות מבטיחות לקנות כמות גדולה במחיר קבוע אם החיסון יעמוד בתנאים. כך נוצר תמריץ לייצר חיסון לפנאומוקוק ולמחלות אחרות של ילדים עניים, בלי להמתין לביקוש שאין לו כוח קנייה. מנגנון כזה אומץ בשנות האלפיים בהיקף של מיליארדי דולרים, והחיסונים הגיעו למדינות שבהן המחיר הרגיל היה בלתי אפשרי. אותו היגיון עובד בדשן, בנוכחות מורים ובמים. קרמר שואל מה מונע פעולה שכבר ידועה כמשתלמת. לפעמים זו הנחה בקופה ביום הלא נכון, לפעמים זו השגחה חלשה על עובד ציבור, ולפעמים זו סכנה רפואית שהשוק הפרטי מתעלם ממנה כי הלקוח עני.

זו שאלה של מיקרו כלכלה עם השלכה מאקרו: בריאות ולימודים היום הם תוצר מחר. מי שקורא על מאקרו כלכלה רואה כאן את הפריון נולד מכיתה וממרפאה, לא רק ממפעל. הייחוד של קרמר הוא תנועה חופשית בין מודל מתמטי לבין כפר. הוא יודע לכתוב על חדשנות וצמיחה, ואחר כך לעמוד בתור לכדורי תולעת. ב-2019 קיבל את פרס נובל לכלכלה עם דופלו ובנרג'י. אם Poor Economics הוא הספר של השניים מ-MIT, אצל קרמר היצירה המרכזית היא סדרת מאמרים: טבעת האטימה ב-1993, מחקרי בתי הספר בקניה, ומנגנון ההתחייבות לחיסונים.

עוד זרוע של עבודתו עוסקת בנוכחות מורים. במחקר בקניה מצלמות ובונוסים לפי נוכחות העלו את שיעור ההגעה לכיתה, והילדים למדו יותר. ספר לימוד חדש, לעומת זאת, זז מעט כשהמורה נעדר. קרמר מפרק תקציב חינוך לרכיבים: מה מגיע לילד, ומה נשאר בדרך. בחקלאות הראה שדשן בכמות קטנה ליד הבית עובד טוב יותר מהמלצה כללית לקנות הרבה בעונה. בכל המקרים אותו כלל: להוריד את מחיר הפעולה הנכונה ברגע הנכון. ההשפעה הגיעה לשוק התרופות, לתקציבי חינוך ולשגרת ארגוני בריאות. מגפת הקורונה החזירה את רעיון ההתחייבות מראש למעבדות חיסון במדינות עשירות. בישראל הדיון על חינוך בפריפריה, על היעדרויות מורים ועל רפואה מונעת זולה מדבר באותה שפה: מה עולה מעט ומשנה הרבה, ומה נראה מרשים על הנייר ונעלם בשטח. קרמר ממשיך בשיקגו לבדוק רעיונות חדשים, מחקלאות ועד מים, עם אותה דרישה: קבוצת ביקורת, עלות לכל תוצאה, ורק אז הרחבה. השיעור שלו לכיס הציבורי ברור. שקל שמונע מחלה בילדות חוזר כשכר בעוד עשור, ושקל שמבטיח שוק לחיסון חוסך מגפה יקרה בהרבה.