דארון אג'מולו - למה כללים פוליטיים קובעים עושר לאומי

דארון אג'מולו נולד ב-3 בספטמבר 1967 באיסטנבול, למשפחה ארמנית. הוא למד בתיכון גלאטסראי, יצא לאנגליה, סיים תואר באוניברסיטת יורק ודוקטורט בבית הספר לכלכלה של לונדון ב-1992, אצל קווין רוברטס. ב-1993 הגיע ל-MIT ומאז הוא שם, אחד הכלכלנים המצוטטים ביותר בדורו. ב-2005 קיבל את מדליית ג'ון בייטס קלארק. ב-2024 קיבל את פרס נובל לכלכלה עם סיימון ג'ונסון ועם ג'יימס רובינסון, על חקר האופן שבו מוסדות נוצרים ומשפיעים על שגשוג.

אג'מולו שאל שאלה ישנה בכלים חדשים: למה מדינה אחת עשירה ואחרת ענייה, גם כשהאקלים דומה והתרבות קרובה. התשובה שלו עוברת במוסדות. מוסדות כלכליים מכלילים מגנים על קניין, פותחים שוק ומאפשרים לכישרון לעלות. מוסדות פוליטיים מכלילים מפזרים כוח ומגבילים שליט. מוסדות מחלצים עושים את ההפך: אליטה קטנה סוחטת משאבים, חוסמת מתחרים, ומפחדת מחדשנות שתערער אותה. הספר Why Nations Fail, שנכתב עם רובינסון ויצא ב-2012, פתח בנוגלס: עיר אחת, גבול באמצע. מצד אריזונה יש שירותים, זכויות ושוק. מצד סונורה אותם אנשים כמעט, עם כללים אחרים, ועם תוצאה אחרת בכיס.

במאמר מ-2001 עם ג'ונסון ורובינסון השתמשו בתמותה של מתיישבים אירופים כמו כלי: במקומות שבהם המתיישב שרד, נבנו מוסדות קרובים לאלה שבאירופה. במקומות שבהם חלה ומת, הוקמו מושבות חילוץ של זהב, סוכר ועבדים. התוצאה לאורך מאות שנים הייתה היפוך מזל: אזורים עשירים במאה השש-עשרה נשארו מאחור, ואזורים דלים אז הפכו לעשירים. זהו טיעון היסטורי עם השלכה חיה. בכיס, מוסד הוא מחיר העסקה. חוזה אכיף מוזיל אשראי. בית משפט עצמאי מגן על חנות. זכות הצבעה מקשה על שליט להחרים רכוש.

מוסדות שמכלילים מול מוסדות שמחלצים

התיאוריה אומרת שכלכלה צומחת כשהכללים נותנים לאנשים רבים סיבה להשקיע. מי שחוסך לדירה, פותח עסק או לומד מקצוע עושה זאת כי מצפה לקצור את הפרי. במשטר מחלץ הציפייה הזו נשברת. היזם מבין שהרווח יימשך למעלה, והעובד מבין שהשכר יישחק. לכן כשרון בורח, הון בורח, והמשכורת נשארת נמוכה גם כשיש משאבי טבע. זה פרק של מאקרו כלכלה שנולד מפוליטיקה. מי ששואל מה זו כלכלה מקבל אצלו תשובה רחבה: כללים, לא רק מכונות.

הייחוד של אג'מולו הוא כמות. הוא כותב מודלים, בונה נתונים היסטוריים, ומפרסם בקצב נדיר גם על שוק עבודה, על טכנולוגיה ועל דמוקרטיה. ב-2009 יצא ספר לימוד כבד על צמיחה מודרנית. ב-2019 יצא עם רובינסון The Narrow Corridor, על המסדרון הצר שבו מדינה חזקה וחברה חזקה מאזנות זו את זו. ב-2023 יצא עם ג'ונסון Power and Progress, על מי נהנה מטכנולוגיה: מכונה יכולה להרים שכר אם היא יוצרת משימות חדשות, ויכולה לדחוק עובדים אם היא רק מחליפה ידיים. הבינה המלאכותית נכנסה לטיעון בזמן אמת.

אג'מולו כתב גם על שוק עבודה במדינות עשירות: איך טכנולוגיה ומסחר דוחקים עובדים בינוניים, ואיך מוסדות הכשרה ואיגודים קובעים אם השכר עולה עם הפריון. ב-Why Nations Fail ההיסטוריה הארוכה היא העיקר, אבל בכיס של שכיר היום אותה שאלה חיה ברישיון, בפטנט ובהגנה על שכר. מדינה יכולה לייבא מכונות, ועדיין להישאר ענייה, אם היזם המקומי חושש מהחרמה או ממונופול מקושר. לכן הוא מודד לא רק תוצר, אלא גם מי מקבל את הפריון. סין נשארת המבחן הקשה לטיעון, והוא עצמו מבחין בין צמיחה של חילוץ שמגיעה מתנועת ידיים מהחקלאות, לבין חדשנות רחבה שדורשת חירות כלכלית עמוקה יותר. ההשפעה הגיעה לסוכנויות פיתוח, למשרדי אוצר ולשיח הציבורי על שחיתות ושלטון חוק. הביקורת אומרת שסין צמחה בלי דמוקרטיה מערבית, ושאג'מולו מצמצם גאוגרפיה ותרבות. הוא עצמו משיב שצמיחה בלי הכללה רחבה נשארת פגיעה, ושהמוסד משתנה בצומתי משבר. בישראל הקריאה שלו חדה במיוחד: איכות בתי המשפט, הרגולציה והתחרות קובעת אם כישרון הייטק נשאר כאן או עוזב, ואם עסק קטן יכול לגדול בלי קשרים. אג'מולו ממשיך ב-MIT לשאול מי כותב את הכללים, ומי משלם עליהם בחשבון הבנק.

המסלול של דארון אג'מולו יצא מאיסטנבול והגיע אל הקתדרה ואל הדף. הספר או המאמר המרכזי, Why Nations Fail, 2012 עם רובינסון, הוא הרגע שבו הרעיון הפסיק להיות שיחה בחדר והפך לשפה שמשתמשים בה בשוק. התיאוריה עצמה - מוסדות מכלילים מול מחלצים - נשמעת מופשטת, אבל בכיס היא שאלה יומיומית: כמה עולה זמן, כמה שווה סיכון, ומי נושא את המחיר כשהמחיר בשוק מפספס משהו. הייחוד שלו: כללים פוליטיים קובעים עושר לאומי. פרס נובל לכלכלה ב-2024 קיבע את המקום בספרי הלימוד. מי שמסתכל היום על מדריך המניות הגדול רואה את העקבות בתוצר, בריבית, בסחר או במחיר של נכס, לפי הנושא שבו עסק.