אליעזר קפלן - שר האוצר הראשון והמדיניות הכלכלית החדשה
ממינסק ב-1891 עד גנואה ב-1952: האיש שבנה קופה למדינה, הביא הלוואה אמריקאית והחליף הדפסה במסים
אליעזר קפלן נולד ב-27 בינואר 1891 במינסק, למד בחדר ובגימנסיה רוסית, וסיים הנדסת בניין במוסקבה ב-1917. עלה ב-1920, היה ממנהיגי ההסתדרות, חבר מועצת תל אביב ב-1925-1933, ומ-1933 עד 1948 גזבר הסוכנות היהודית וראש מחלקת הכספים שלה. שם למד ללוות בחוץ ולפקח על הוצאה שקל אחר שקל. ב-14 במאי 1948 חתם על המגילה ומונה לשר האוצר בממשלה הזמנית. כיהן עד 25 ביוני 1952, במקביל גם כשר מסחר ותעשייה ב-1949-1950. מת ב-13 ביולי 1952 בגנואה, בדרך למנוחה בשווייץ, בן 61, ונקבר בחלקת גדולי האומה.
המשק שקיבל היה ריק כמעט. מלחמה, עלייה, בלי יתרות מטבע. ב-30 ביולי 1948 הודיע על מטבע ישראלי: הלירה הישראלית. בראשית הדרך לירה אחת עמדה מול כארבעה דולר, ואחר כך השער זז עם המחסור. בכיס זה אומר שטר חדש במקום כסף מנדטורי, ומחיר לחם שתלוי כמה דולרים יש בקופה לקנות חיטה.
ב-1949 השיג את ההלוואה הראשונה מבנק היצוא-יבוא האמריקאי. בהמשך סייע לארגן את הבונדס בארצות הברית. הכסף הזה, יחד עם תרומות, מנע קריסה. קפלן דחף פיקוח הדוק על הוצאה: כל משרד מבקש, האוצר מאשר לפי מסגרת. זו הייתה מה זו כלכלה של מדינה חדשה: הקצאה תחת אילוץ, בלי שוק מפותח ובלי בנק מרכזי עצמאי עדיין.
פברואר 1952: תקציב ממסים במקום מכונת דפוס
בתחילת 1952 הוביל את המדיניות הכלכלית החדשה. הממשלה התחייבה לבנות תקציב מהכנסות שוטפות, ולהפחית הדפסה שמימנה גירעון. בכיס זה אומר מחיר שעולה בגלוי במקום מחיר קפוא עם מדפים ריקים, ושער שמתיישר עם המחסור בדולרים. הצנע נשאר, אבל הכללים השתנו: מס במקום נייר. לוי אשכול, שהחליף אותו באוצר ב-25 ביוני, המשיך באותו כיוון ואף פיחת יותר, עד כ-1.8 לירות לדולר.
במכולת של 1949-1951 התלוש היה החוק. מי שהחזיק דולרים בחוץ שילם מחיר אחר ממי שחי על לירה מקומית. קפלן ניסה לגשר: הלוואה אמריקאית קונה חיטה, מס מקומי מממן שכר למורה ולחייל, והפיקוח מונע בריחת מטבע. החקלאות הייתה הבסיס לייצור מקומי. מסחר ותעשייה בידיו ב-1949-1950 היו ניסיון לתת מחיר ותשומות ליצרן, לא רק קיצוב לצרכן. הוא פרסם חיבורים על משק ישראל, מתוך אמונה שמספרים צריכים להוביל את הוויכוח בממשלה. ביוני 1952, בגלל הבריאות, עבר לסגן ראש הממשלה הראשון ושר בלי תיק. שלושה שבועות אחר כך מת באיטליה. בן-גוריון ספד בממשלה, ושרת טס לגנואה.
הייחוד היה בניית קופה מאפס. גזבר סוכנות שהפך לשר אוצר של מדינה: אותם הרגלים, סדר גודל אחר. הלוואה אמריקאית, מטבע חדש, ומעבר להדפסה מבוקרת. מי שמחפש את שורש הבנק המרכזי והריבית מוצא אצלו את השנים שלפני הבנק: האוצר עצמו היה המדפיס, הגובה והמלווה.
על שמו בית החולים קפלן ברחובות, שכונות וקריית אליעזר בנתניה, ורחובות בתל אביב ובירושלים ליד הקריה. מה שנשאר בכיס הוא הלירה שהפכה אחר כך לשקל, ההרגל לבקש אשראי בחוץ, והכלל שתקציב צריך מס. זו מאקרו כלכלה של יום ראשון של מדינה: בלי יתרות, עם עלייה על הראש, ועם שר אוצר שסופר כל שטר.
המסלול של אליעזר קפלן יצא ממינסק. 1948-1952 הוא הציר שבו הרעיון פגש תקציב, מפעל או קופה ציבורית. בכיס זה נשמע כך: אוצר המדינה בראשיתה. הייחוד: שר האוצר הראשון. מי שמסתכל היום על מה זו כלכלה רואה את העקבות במחיר, בשכר או בשער, לפי הנושא שבו עסק. הזמן עושה את שלו, אבל השאלה היומיומית נשארת: כמה עולה הביטחון, כמה שווה יציבות, ומי נושא את המחיר כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר.
המסלול של אליעזר קפלן יצא ממינסק. 1948-1952 הוא הציר שבו הרעיון פגש תקציב, מפעל או קופה ציבורית. בכיס זה נשמע כך: אוצר המדינה בראשיתה. הייחוד: שר האוצר הראשון. מי שמסתכל היום על מה זו כלכלה רואה את העקבות במחיר, בשכר או בשער, לפי הנושא שבו עסק. הזמן עושה את שלו, אבל השאלה היומיומית נשארת: כמה עולה הביטחון, כמה שווה יציבות, ומי נושא את המחיר כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר.
המסלול של אליעזר קפלן יצא ממינסק. 1948-1952 הוא הציר שבו הרעיון פגש תקציב, מפעל או קופה ציבורית. בכיס זה נשמע כך: אוצר המדינה בראשיתה. הייחוד: שר האוצר הראשון. מי שמסתכל היום על מה זו כלכלה רואה את העקבות במחיר, בשכר או בשער, לפי הנושא שבו עסק. הזמן עושה את שלו, אבל השאלה היומיומית נשארת: כמה עולה הביטחון, כמה שווה יציבות, ומי נושא את המחיר כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר.
