
מנחם בגין - המהפך של 1977, הליברליזציה והאינפלציה שאחריה
מברסט ב-1913 עד 1983: ראש הממשלה שהחליף את מפא"י, פתח שווקים, וראה את המחיר רץ למאות אחוזים
מנחם בגין נולד ב-16 באוגוסט 1913 בברסט, הגיע ב-1942, עמד בראש האצ"ל, וב-1948 הקים את חרות. 29 שנים באופוזיציה. ב-20 ביוני 1977 הפך לראש ממשלה אחרי המהפך. כיהן עד 10 באוקטובר 1983. שמחה ארליך היה שר האוצר הראשון שלו, אחר כך יגאל הורביץ ויורם ארידור. מת ב-9 במרץ 1992.
המהפך היה גם כלכלי. מפא"י וההסתדרות שלטו במשק עשרות שנים. בגין בא עם ליכוד שדיבר על יוזמה פרטית. ארליך הוביל ב-1977 ליברליזציה במטבע ובסחר: פחות פיקוח, יותר יבוא, שער גמיש יותר. בכיס זה אומר מדף במכולת עם מוצרים מחוץ לארץ, ודולר שאפשר לקנות בלי תור ארוך במשרד. הישראלים הרגישו שפע. המחירים התחילו לרוץ.
האינפלציה, שכבר הייתה גבוהה אחרי 1973, זינקה. בסוף התקופה היא נמדדה במאות אחוזים בשנה. בכיס זה אומר משכורת שנשחקת בחודש, חסכון בלירה שהופך לדק, ומעבר לדולר או לנכס צמוד. הורביץ ניסה ריסון ב-1979-1981 ופרש. ארידור הוריד מכסים לפני בחירות 1981, והמשק קיבל עוד דלק לביקוש. זו הייתה מאקרו כלכלה של שפע קצר ומחיר ארוך.
שלום עם מצרים, סיני, ותקציב ביטחון שנשאר כבד
הסכם השלום עם מצרים ב-1979 פינה את סיני והחזיר שדות נפט. בכיס זה אומר פחות נפט עצמי ויותר יבוא אנרגיה, מול פחות חזית דרומית. בגין שילם מחיר תקציבי וקיבל שקט בגבול אחד. מלחמת לבנון ב-1982 הוסיפה הוצאה. היטל שלום הגליל ומלווה חובה ניסו לממן אותה מהכיס הפרטי: מס ומלווה על השכר.
הייחוד היה החלפת המודל. ממשק הסתדרותי-ממלכתי למשק פתוח יותר, בלי רשת יציבות מוניטרית מוכנה. מי שמחפש את השיעור במה זו כלכלה מוצא אצלו את הפער בין פתיחת שוק לבין שליטה במחיר הכסף. תכנית הייצוב של 1985 באה אחריו, בממשלת האחדות של פרס ושמיר.
מה שנשאר בכיס הוא המדף הפתוח ליבוא, והזיכרון של אינפלציה דוהרת. הלירה הפכה לשקל ב-1980, ואז לשקל חדש ב-1985. בגין פרש ב-1983, אחרי לבנון ומחלה. יצחק שמיר החליף אותו. הוויכוח על מכס, על סובסידיה ועל שער נשאר מרכזי אצל כל שר אוצר מאז, וחוזר גם אצל הבנק המרכזי והריבית כשמדברים על מחיר יציב אחרי שנים של שפע בלי עוגן.
הליברליזציה פתחה מדפים וגם פרצה את הסכר המוניטרי. מי שייבא מכונית שילם מכס נמוך יותר וגילה שההלוואה יקרה כי המחירים רצים. בנק ישראל עוד לא היה העוגן היחיד; האוצר והפוליטיקה קבעו שער ומכס לפי לוח בחירות. ארליך דיבר על כלכלת שוק; הוועדים והסובסידיה על הלחם נשארו. הפער הזה מילא את השנים 1977-1984. משק בית קנה טלוויזיה מיובאת וגילה שהתשלום החודשי על הדירה רץ. מי שהחזיק דירה צמודה שמר ערך. מי שהחזיק מזומן בלירה שילם את האינפלציה. בגין עצמו התמקד בשלום ובביטחון יותר מאשר בטבלאות האוצר, וזה נשמע בכיס: השרים התחלפו, המחיר המשיך לטפס, עד שהקואליציה הבאה כפתה תוכנית חדה.
המסלול של מנחם בגין יצא מברסט. 1977-1983 הוא הציר שבו הרעיון פגש תקציב, מפעל או קופה ציבורית. בכיס זה נשמע כך: מהפך 1977 והמשק. הייחוד: המהפך הפוליטי והכלכלי. מי שמסתכל היום על הבנק המרכזי והריבית רואה את העקבות במחיר, בשכר או בשער, לפי הנושא שבו עסק. הזמן עושה את שלו, אבל השאלה היומיומית נשארת: כמה עולה הביטחון, כמה שווה יציבות, ומי נושא את המחיר כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר.
המסלול של מנחם בגין יצא מברסט. 1977-1983 הוא הציר שבו הרעיון פגש תקציב, מפעל או קופה ציבורית. בכיס זה נשמע כך: מהפך 1977 והמשק. הייחוד: המהפך הפוליטי והכלכלי. מי שמסתכל היום על הבנק המרכזי והריבית רואה את העקבות במחיר, בשכר או בשער, לפי הנושא שבו עסק. הזמן עושה את שלו, אבל השאלה היומיומית נשארת: כמה עולה הביטחון, כמה שווה יציבות, ומי נושא את המחיר כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר.
המסלול של מנחם בגין יצא מברסט. 1977-1983 הוא הציר שבו הרעיון פגש תקציב, מפעל או קופה ציבורית. בכיס זה נשמע כך: מהפך 1977 והמשק. הייחוד: המהפך הפוליטי והכלכלי. מי שמסתכל היום על הבנק המרכזי והריבית רואה את העקבות במחיר, בשכר או בשער, לפי הנושא שבו עסק. הזמן עושה את שלו, אבל השאלה היומיומית נשארת: כמה עולה הביטחון, כמה שווה יציבות, ומי נושא את המחיר כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר.