זאב שרף - מזכיר הממשלה שקיבל את האוצר בין ספיר לספיר
מצ'רנוביץ ב-1904 עד 1968-1969: 16 חודשים בקופה, בין שתי קדנציות של המחברת השחורה
זאב שרף נולד ב-21 באפריל 1904 בצ'רנוביץ, עלה ב-1925, עבד בהסתדרות ובסוכנות, וב-1948 היה מזכיר הממשלה הזמנית: האיש שסידר ישיבות, ניירות וחתימות כשמדינה נולדת באמצע מלחמה. כתב את "שלושה ימים" על ההכרזה. אחר כך שר מסחר ותעשייה, וב-5 באוגוסט 1968 עד 15 בדצמבר 1969 שר האוצר, בין שתי קדנציות של פנחס ספיר. מת ב-18 באפריל 1984.
האוצר שקיבל היה אוצר של אחרי המיתון המכוון. ב-1966 ספיר ואשכול ציננו משק שחומם. ב-1967 באה מלחמה, ואחריה גאות: הזמנות, בנייה, ידיים חסרות. שרף ישב על תקציב שצריך גם ביטחון וגם מפעל. בכיס זה אומר משכורת שעלתה אחרי שנים של האטה, ושכר דירה בתל אביב שכבר מתחיל לטפס כי הביקוש חזר.
הוא לא המציא שיטה. ספיר נשאר הדמות החזקה במשק, גם כשעבר לצד. שרף ניהל את הקופה בלי המחברת השחורה המפורסמת, ועם פחות חסות פוליטית. זו הייתה מאקרו כלכלה של שר אוצר בממשלה שבה שר אחר עדיין נחשב לבעל הבית של המפעלים.
16 חודשים בין שתי מחברות
באוגוסט 1968 אשכול כבר לא היה, אלון מילא מקום, מאיר נבחרה, והאוצר עבר לשרף כי ספיר רצה הפסקה. בכיס של יצרן בעיירת פיתוח זה אומר שמענק ההון עדיין מגיע, אבל הטלפון מהאוצר מגיע ממשרד אחר. בכיס של פקיד זה מסגרת תקציב בלי הדרמה של 1966. ב-1969 ספיר חזר. שרף יצא בשקט יחסי.
לפני האוצר הוא בנה מנגנון. מזכיר ממשלה ב-1948 זה מי שמוודא שהחלטה על מטבע, על גיוס ועל קיצוב יוצאת כנייר ולא נשארת כסיסמה. בכיס זה אומר תלוש במכולת שיש לו תוקף כי מישהו כתב תקנה. המעבר ממזכירות לאוצר היה מעבר מנייר לכסף: אותה אחריות לסדר, סדר גודל אחר.
הייחוד היה תפקיד ביניים. מי שמחפש את הגבול במה זו כלכלה מוצא אצלו שר ששומר על מסגרת בזמן שהמערכת מחכה לאדם החזק לחזור. הבנק המרכזי והריבית כבר פעלו אז תחת דוד הורוביץ; האוצר עדיין קבע את הגירעון.
מה שנשאר בכיס הוא תזכורת שמשרד האוצר הוא גם מוסד, לא רק אישיות. בין ספיר לספיר מישהו חתם על תקציב, שילם משכורות, ואישר מענק. שרף היה החותם. ב-1968 מפעל טקסטיל בקריית גת עדיין חי ממכס וממענק; ב-1970 אותו מפעל דיבר שוב עם ספיר. השנה שבאמצע לא מחקה את השיטה, רק החזיקה אותה.
הוא בא ממזרח אירופה של ראשית המאה, כמו רבים במפא"י, ועבר דרך ההסתדרות אל המדינה. בכיס של עולה חדש ב-1949 המזכיר היה רחוק; בכיס של שר ב-1968 הוא היה קרוב מדי לקופה מכדי להישאר טכני. 16 חודשים זה מעט בהיסטוריה של האוצר, ומספיק כדי לראות שגם שר זמני משאיר חתימה על שיק.
מזכיר הממשלה ב-1948 ישב על נייר כשעוד לא היה מטבע יציב. האוצר ב-1968 ישב על שקל של גאות אחרי מלחמה. אותו אדם, שני סדרי גודל. בכיס של פקיד במשרד זה ישיבה שצריך לסכם; בכיס של שר זה תקציב שצריך לסגור. שרף ידע את הראשון יותר טוב. לכן 16 החודשים נשארו גשר, לא תקופה עם שם.
ספיר חזר כי המערכת רצתה אותו, לא כי שרף נכשל בסקנדל. הכישלון, אם היה, היה היעדר מחברת. בלי רשת יזמים אישית האוצר חוזר להיות משרד. לפעמים זה בריא. ב-1968-1969 זה היה המתנה. מאיר נבחרה, ספיר חזר, ושרף נשאר בזיכרון כמי ששמר על הכיסא חם.
בכיס של השנים האלה זאב שרף פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1968-1969 הוא הציר. אוצר קצר נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר שר אוצר בין ספיר לספיר. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
בכיס של השנים האלה זאב שרף פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1968-1969 הוא הציר. אוצר קצר נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר שר אוצר בין ספיר לספיר. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
