משה נסים - האוצר אחרי הייצוב והמשך הריסון ב-1986
מירושלים ב-1935: בנו של הרב הראשי שקיבל קופה אחרי יולי 1985, וניסה שלא לפתוח אותה מחדש
משה נסים נולד ב-10 באפריל 1935 בירושלים, בנו של הרב יצחק נסים, משפטן, חבר כנסת מהליברלים בליכוד. ב-16 באפריל 1986 עד 22 בדצמבר 1988 שר האוצר אחרי יצחק מודעי, בממשלת האחדות. אחר כך שר המשפטים. הייצוב כבר נחתם; התפקיד היה לשמור.
יולי 1985 חתך סובסידיות, הקפיא מחירים ושכר, ופיחת. האינפלציה צנחה מקצב של מאות אחוזים לקצב שאפשר לחיות איתו. נסים נכנס כשהסכנה הייתה חזרה: שר שרוצה סעיף, ועד שרוצה תוספת, ציבור שרוצה פיצוי על הקיצוץ. בכיס זה אומר לחם שכבר לא קופץ כל יום, ופיתוי לפתוח ברז "רק קצת".
הוא בא מהליברלים, כמו מודעי: שוק, פחות פיקוח, הון. אחרי הייצוב הפיקוח הזמני היה חלק מהחבילה. נסים ניהל את המתח. זו הייתה הבנק המרכזי והריבית כשותף: האוצר לא מדפיס כבעבר, והבנק מתחיל להיות שומר.
לשמור על 1985 בלי להיות 1985
פרס בראשות עד 1986, אחר כך שמיר לפי הסכם הרוטציה. האוצר נשאר בליכוד. נסים קידם ליברליזציה הדרגתית בשוק ההון: פחות כסף זול מכוון לממשלה, יותר מחיר לשוק. בכיס זה אומר חיסכון שמתחיל לקבל ריבית אמיתית, ואג"ח שהציבור קונה כי השקל כבר לא בוער.
ב-1988 פרס עבר לאוצר בעצמו. נסים יצא. השקל החדש כבר היה בכיס. האינפלציה לא חזרה למאות. זה היה הניצחון השקט של השנים שאחרי החבילה: לא דרמה, אלא לא לקלקל.
הייחוד היה שמירה. מי שמחפש את הגבול במה זו כלכלה מוצא אצלו שר שמצליח כשלא קורה אסון. מאקרו כלכלה של אחרי הלם: המסגרת חשובה יותר מהכותרת.
מה שנשאר בכיס הוא ההרגל לחיות עם שקל יציב יחסית. מי שעבר מ-1984 ל-1987 זוכר את ההבדל יותר מכל טבלה. נסים היה השר באמצע הזיכרון הזה: לא מי שחתך ביולי, אלא מי שלא החזיר את הסכין למגירה.
ירושלים של ילדותו הייתה עיר של מוסדות דת ומדינה. הבן של הרב הראשי נכנס לפוליטיקה של כסף. בכיס של משפחה דתית סובסידיית הלחם הייתה עזרה; בכיס של אוצר אחרי 1985 היא הייתה פרצה. נסים חי בין שני הכיסים, ושרד שנתיים בלי לשבור את החבילה. ב-1987 מפעל שקיבל מענק בשנות ספיר כבר שילם אשראי במחיר שוק יותר. זה היה השינוי האיטי, והוא היה העבודה.
לשמור על ייצוב זה עבודה בלי כותרת. אין יום אחד שבו המחיר נעצר שוב; יש חודשים שבהם אף אחד לא פותח ברז. נסים היה השר של החודשים האלה. שוק ההון התחיל לקבל מחיר אמיתי יותר. בכיס של חוסך זה ריבית שמתחילה להיות אמיתית, לא רק הצמדה שרצה.
הבן של הרב הראשי באוצר זה מתח מובנה: סובסידיית לחם מול מסגרת. הוא לא הפך את המתח לדרמה. ב-1988 פרס לקח את התיק. נסים עבר למשפטים. השקל לא חזר לבעור. זה מספיק כמבחן. שר אוצר נמדד גם במה שלא קרה במשמרת שלו.
בכיס של השנים האלה משה נסים פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1986-1988 הוא הציר. אוצר אחרי הייצוב נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר המשך הריסון. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
בכיס של השנים האלה משה נסים פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1986-1988 הוא הציר. אוצר אחרי הייצוב נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר המשך הריסון. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
בכיס של השנים האלה משה נסים פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1986-1988 הוא הציר. אוצר אחרי הייצוב נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר המשך הריסון. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
בכיס של השנים האלה משה נסים פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1986-1988 הוא הציר. אוצר אחרי הייצוב נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר המשך הריסון. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
