יעקב נאמן - שר האוצר שהגיע בלי מנדט, וגילה שתקציב הוא פוליטיקה
ביולי 1997 מונה לתפקיד שר האוצר אדם שלא היה חבר כנסת. יעקב נאמן היה עורך דין מוכר, מומחה למסים, ואיש שהגיע מהשוק הפרטי ולא מהפוליטיקה. המינוי נתפס כהצהרה: ראש הממשלה מביא מקצוען במקום פוליטיקאי.
הסיפור של הקדנציה הקצרה שלו הוא הסיפור של מה שקורה כשמקצוענות פוגשת את המקום שבו תקציב באמת נחתך.
למה מינוי כזה נראה טוב
לשר מקצועי יש יתרונות אמיתיים. הוא מכיר את החומר לעומק, אין לו חובות לסיעה, והוא יכול לקבל החלטות בלי לשקול איך הן ייראו בפריימריז. מבחוץ, ובעיקר בעיני משקיעים זרים, מינוי כזה משדר רצינות. משקיע שבוחן מדינה מסתכל על מי שיושב בכסא, ולא על החוק בלבד.
נאמן הגיע גם עם ידע ספציפי ונדיר. כעורך דין למסים הוא הכיר מבפנים את הדרך שבה חברות חושבות על חבות המס שלהן, איפה הפרצות ואיך מנסחים חקיקה שתעמוד במבחן. זה ידע שקשה לרכוש ממשרד ממשלתי.
ולמה זה בכל זאת התקשה
אותו יתרון היה גם החיסרון. תקציב אינו מסמך מקצועי שנקבע בחדר, הוא הסכם פוליטי. הוא נחתך בוועדות הכנסת, מול שרים שמייצגים מפלגות ומול קואליציה שצריכה להתקיים. שר בלי סיעה מגיע לשולחן הזה בלי קלפים.
נאמן ניסה לקדם רפורמות במס וברגולציה. חלקן התקדמו, חלקן נעצרו בכנסת שבה לא היה לו קול. בדצמבר 1998 עזב, ובנימין נתניהו החזיק את התיק בעצמו לתקופה קצרה, עד שמאיר שטרית נכנס לחודשים הספורים שנותרו עד הבחירות.
הייתה גם בעיה ציבורית. הקרבה שלו לעולם העסקי, שהייתה היתרון המקצועי, עוררה חשד שהוא מגיע מהצד הלא נכון של השולחן. שני הדברים יכולים להיות נכונים בו זמנית, וזה בדיוק מה שהופך מינויים כאלה למורכבים.
מה קרה במשק באותן שנים
1997 ו-1998 היו שנות האטה. הצמיחה של תחילת העשור דעכה, משבר המטבעות באסיה יצר עצבנות בשווקים מתפתחים, והשקל היה רגיש. בבנק ישראל ישב יעקב פרנקל, שהחזיק ריבית גבוהה במאבק על האינפלציה, וזאת הייתה נקודת מתח קבועה מול האוצר שרצה לעודד תעסוקה.
מי שחיפש עבודה באותן שנים הרגיש את ההאטה ישירות, ומי שלקח משכנתה שילם על הריבית הגבוהה. שתי ההחלטות התקבלו בשני מוסדות שונים, ושתיהן הגיעו לאותו חשבון בנק.
מה נשאר מהתקדים
נאמן היה הדוגמה הבולטת לשר אוצר מקצועי בישראל, והמסקנה ממנו חוזרת בכל פעם שהרעיון עולה מחדש. מומחיות מקצועית עוזרת בניסוח, בהבנת החומר ובאמון של השווקים. את הכוח להעביר את זה בכנסת היא לא מספקת.
אחרי האוצר שימש שר המשפטים בממשלות נתניהו, וחזר לעריכת דין. הוא מת ב-1 בינואר 2017. דן מרידור, שקדם לו בתפקיד, עזב בנסיבות אחרות לגמרי, ובכך היו שני שרי אוצר שיצאו מאותה ממשלה בתוך שנתיים.
