מאיר שטרית - ארבעה חודשים באוצר לפני בחירות 1999
מקזבלנקה ב-1948: ראש עיריית יבנה שקיבל קופה לקראת קלפי, עד שוחט חזר עם ברק
מאיר שטרית נולד ב-10 בינואר 1948 בקזבלנקה, עלה, היה ראש עיריית יבנה, חבר כנסת מהליכוד ואחר כך מקדימה. ב-23 בפברואר 1999 עד 6 ביולי 1999 שר האוצר בממשלת נתניהו, אחרי נאמן ולפני שוחט השני. כהונה של כארבעה חודשים, על סף בחירות.
האוצר לקראת קלפי הוא אוצר פגיע. הלחץ להוציא עולה, הרפורמה נדחית, והמסר הוא יציבות. בכיס זה אומר שר שמחליף כותרת יותר מאשר שיטה. שטרית בא מהשלטון המקומי: ארנונה, חינוך, גבייה. בארבעה חודשים אי אפשר לבנות מס חדש. אפשר לחתום, לשמור, ולא לקלקל.
נתניהו הפסיד ב-1999. ברק נכנס, שוחט חזר. שטרית עבר בהמשך לחינוך, למשפטים, לפנים, לאוצר השלטון המקומי. הקריירה ארוכה; האוצר קצר. זו הייתה מאקרו כלכלה של מעבר: לא מדיניות, אלא גשר בין ממשלות.
ראש עיר על כיסא לאומי קצר
ביבנה למד ששירות עולה ושצריך לגבות. באוצר הסקאלה הייתה מדינה, והזמן לא הספיק. בכיס של תושב יבנה הוא נשאר ראש העיר שהרחיב שכונות; בכיס של אזרח המדינה הוא שר שחלף. שני הסיפורים נכונים.
ב-1999 האינתיפאדה עוד לא פרצה. המשק היה בהאטה, לא בקריסה. הריבית והשער היו בידי בנק ישראל יותר מאשר בידי שר לארבעה חודשים. הבנק המרכזי והריבית נתנו את העוגן; האוצר נתן את החתימה.
הייחוד היה הקיצור. מי שמחפש את הגבול במה זו כלכלה מוצא אצלו תזכורת שמשרד האוצר מתמלא גם כשהפוליטיקה מתרוקנת לקראת בחירות. מישהו חייב לחתום על שיק.
מה שנשאר בכיס הוא כמעט כלום מהקדנציה עצמה, והרבה מהמסלול: עולה מצפון אפריקה, שלטון מקומי, משרדים לאומיים. בכיס של משפחה ביבנה זה בית ספר וכביש. בכיס של 1999 זה תקציב מעבר. שטרית עבר בין הכיסים בלי להפוך לאיש 1985 או לאיש 2003.
קזבלנקה, עלייה, יבנה, כנסת. הסיפור הישראלי השגור, עם פרק אוצר באמצע שהוא כמעט הערה. ב-23 בפברואר קיבל תיק; ב-6 ביולי מסר אותו. בקיץ ההוא ברק דיבר על שלום, והמשק עוד לא ידע ש-2000 תהיה שנת שבר. שטרית לא עיצב את השבר ולא את התיקון. הוא החזיק את החותמת בארבעה חודשים שבהם המדינה חיכתה לקלפי, והקופה לא יכלה לחכות.
ארבעה חודשים לפני קלפי הם לא זמן לרפורמה. הם זמן לא לקלקל. שטרית בא מיבנה עם הרגל לבנות שכונה. באוצר לא הספיק אפילו לייסד ועדה שתיזכר. בכיס של תושב יבנה הוא נשאר ראש עיר. בכיס של המדינה הוא חותמת מעבר. שני התפקידים לגיטימיים; רק אחד נמשך.
עולה מקזבלנקה שעבר שלטון מקומי ומשרדים לאומיים הוא הסיפור הישראלי הרחב. האוצר היה הערה בתוכו. בקיץ 1999 ברק דיבר שלום. המשק עוד לא ידע את 2000. שטרית לא עיצב לא את השלום ולא את השבר. הוא שמר על השיק עד שהקלפי דיברה.
בכיס של השנים האלה מאיר שטרית פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1999 הוא הציר. אוצר קצר 1999 נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר שר אוצר לכמה חודשים. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
בכיס של השנים האלה מאיר שטרית פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1999 הוא הציר. אוצר קצר 1999 נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר שר אוצר לכמה חודשים. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
בכיס של השנים האלה מאיר שטרית פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1999 הוא הציר. אוצר קצר 1999 נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר שר אוצר לכמה חודשים. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
בכיס של השנים האלה מאיר שטרית פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1999 הוא הציר. אוצר קצר 1999 נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר שר אוצר לכמה חודשים. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.
